אין צליל ענוג יותר מדפדוף בספר חדש - צליל המלווה את הקריאה, ומתמזג במוזיקת המילים. ההנאה מתעצמת כשמדובר בספר טוב, סוחף או מעשיר - כזה שאתה מסיים לקרוא וחושב שאחזת לרגע בקסם.
את רחש הדפדוף אי־אפשר לשמוע בקריאה דיגיטלית, וגם לא ניתן להריח את הניחוח המשכר של ספר שזה עתה יצא ממכונת הדפוס. אי-אפשר לחזות בו, ניצב על הדוכן, ומצפה שמישהו ישים עליו את היד וישקע למסתורין או שיברון לב. גם אי־אפשר לחוש את מרחבי הדמיון של הסופר או הסופרת, או להיחשף לניואנסים של ספרי עיון - שמביאים זווית אחרת.
על פי נתוני הספרייה הלאומית, בשנה החולפת יצאו לאור בישראל 7344 ספרים בישראל - הרבה יותר מבשנה שקדמה לה, שנת הקורונה - אבל עדיין פחות מהשנים 2018 ו־2019. השמחה היא גדולה פי כמה, כאשר התברר שיותר נשים מגברים כתבו בשנה החולפת פרוזה ושירה: חומות הגטו נשברו.
שפע הספרים שישטוף את הדוכנים בשבוע הספר השנה הוא ניצחון הדפוס: השחור על גבי לבן, הניתן למישוש, כמו עיתון טוב שאפשר לקרוא ביתר הנאה, כשהוא משאיר סימני דיו שחורים על הידיים. בימנו, כשאוטוסטרדות המידע לא מפסיקות לדהור, לנצנץ ולצפצף, ניתן בקלות להיצמד למסך הטלפון החכם ולקרוא: להגדיל את האותיות, לרווח את השורות, אפשר גם לדפדף אחורה או קדימה - אבל אין את החושניות שבקריאה. לפחות לא בשבילי.
יסלחו לי חברי הדיגיטליים: זה פחות מדבר אלי. הספרות המוגשת בכלים דיגיטליים "מרעישה", ומייצרת סביבה קהילה קולנית המערבבת בין הסופר לבין יצירתו. זה חלק ממשחק השוק המחובר לרשתות החברתיות. פרדריך ניטשה אמר פעם ש"סופרים צריכים לשתוק כשהיצירות שלהם מדברות". השתיקה היא אפשרית רק כשעותק מודפס עובר מיד ליד, ונוצרת אינטימיות בין הטקסט לבין הקורא.
הסופרת והמשוררת האמריקאית, מאיה אנג'לו, אמרה בראיון ש"כל ספר הוא ספר טוב אם הוא עוזר לילד להתרגל לקרוא". השנה, כמה ספרי מקור הצליחו להפעים אותי. לא אתעכב עליהם כדי לא לדרוך על שדות מוקשים בביצה הקטנה, אך אכוון את הזרקור לשני ספרים מתורגמים: "הארגונאוטים" של הסופרת האמריקאית מגי נלסון, מנפץ הכל ביד אמנית - את השפה, האהבה, הסקס, הספרות והבדלים אחרונים של מוסכמה. הספר השני הוא יצירתו השנונה של ג'ושוע כהן, "הנתניהוז" - שזכה לא מכבר בפרס פוליצר. קשה לי לדמיין התעמקות של ממש בשני ספרים מעוררי מחשבה אלו, אלא כאשר הם מודפסים על דף נייר.
אורלי אזולאיכשהייתי ילדה, לפעמים אילצתי את אימי לשקר עבורי: שלחתי אותה לספריה כדי שתאמר לספרנית שאני חולה - מעמד שזיכה אותי בשני ספרים להחלפה, ולא רק אחד. התאהבתי במילה הכתובה, שהיתה אז כמובן רק מודפסת. הקריאה הפכה אצלי לצורך, ולדעתי שם במעמקי הכרכים העבים בספרייה העירונית, נוצר אצלי הצורך העצום בכתיבה. מאיה אנג'לו צדקה: תן לילד ספר, והוא כבר יהפוך לתולעת ספרים. חציתי את האוקיינוס כדי להשתתף ביריד הספרים הישראלי - ומי שלא ראה בעבר את שמחת הדפדוף בדוכנים הללו, לא ראה שמחה מימיו.
הכותבת היא מחברת הספר "הקרב על אמריקה - מסע בקו השבר" בהוצאת ידיעות ספרים
