הקורקינטים והאופניים החשמליים הם כלי תחבורה יעילים, נוחים, זולים וירוקים ומספקים אלטרנטיבה חשובה לשימוש ברכב הפרטי שעומד בפקק, אך יחד עם העלייה במספרם ותוספת חברות השליחויות שעושות בהן שימוש ולנוכח האכיפה הדלילה, מספר תאונות הדרכים במעורבותם עולה והנפגעים העיקריים בתאונות המדווחות הם הרוכבים עצמם. גם הולכי רגל רבים מרגישים חוסר ביטחון להתהלך על המדרכות שנמצאות גם כך בכאוס תמידי. בדקנו למה כל כך חשוב לסלול עבורם תשתיות, והאם זה מספיק?
כשאיסי דביר צעדה בצהרי שישי לפגישת עבודה ברחוב ארלוזורוב בתל אביב וחצתה את הכביש, קצת אחרי שביל האופניים, התנגש בה רוכב על קורקינט חשמלי. "שמעתי בומבה חזקה שאני יכולה לשמוע אותה עד עכשיו. הוא לא ברח והיה מאוד נחמד אבל נתקע לי בכתף שמאל ועפתי על הרצפה, ומיד הבנתי שיש לי בעיה ביד. הייתה בחורה שהזמינה מד"א ועזרו לי לשכב על ספסל ברחוב עד שהגיע אמבולנס", היא משחזרת.
יומיים לאחר מכן הגיעה איסי לניתוח בכתף. "היו שם נפגעים נוספים מקורקינטים, אני אוכל להחלים בתוך שמונה חודשים עד שנה. אין לי את מי לתבוע ואין לי עם מי לדבר, אני מעצבת גרפית ולא יכולה לעבוד עם היד, ולפעמים זה נראה שעד שלא יהיה אסון טרגי פשוט לא יעשו עם זה כלום, אנשים זקנים עפים גם על המדרכות. מאז הניתוח אני הרבה יותר ערנית למה שקורה וכשאני רואה קורקינטים דוהרים על המדרכות, אני מתפלאת שזה לא קרה קודם. אתמול ראיתי רוכב שמחזיק ביד אחת מנשא עם כוסות קפה וביד השנייה את הכידון".
מסוכן על המדרכה
הולכי רגל נפגעים בעיקר מכלי רכב פרטיים ואפילו על מעברי החצייה, משום שאלו לא נותנים להם זכות קדימה כמתחייב בחוק. ובשנים האחרונות מתגבר איום נוסף על המדרכות עצמן בדמות כלים חשמליים, שהם כלי תחבורה אלטרנטיבי, זול וירוק לכלי הרכב הפרטי, אך מהווים גם גורם סיכון שהמדינה והרשויות המקומיות לא נערכות אליו כראוי.
עיקר הפגיעות של הולכי הרגל היא כמובן ממכוניות, ועיקר הפגיעות בתאונות שבהם מעורבים קורקינטים ואופניים חשמליים הם של הרוכבים עצמם ומיעוטם של אנשים שהרכיבו (שלא כחוק) או של הולכי רגל. לפי נתוני הלמ"ס בשנה שעברה (שהייתה שנת קורונה), 1,431 בני אדם היו מעורבים בתאונות דרכים עם אופניים חשמליים שדווחו למשטרה, 1,137 מתוכם היו הרוכבים עצמם. בנוסף, בבתי החולים אושפזו 531 בני אדם בתאונות דומות שלא דווחו למשטרה ומתוכם 473 היו הרוכבים עצמם.
בקורקינטים החשמליים, מתוך 694 נפגעים בתאונות שדווחו למשטרה, 560 היו הרוכבים ומתוך 261 בני אדם שאושפזו בתאונות שלא דווחו - 100 היו נהגי קורקינטים, ובקטגוריה זו נפצעו דווקא יותר הולכי רגל ומי שהורכבו על הכלי. הרוב המוחלט של הרוכבים שנפגעו היו גברים מעל גיל 25. ואולם בתאונות אלו יש תת דיווח, הן בגלל שהכלים לא מחויבים בביטוחים והן בגלל שתאונות מסוג זה יכולות לגרום לפציעה שלא מביאה לאשפוז בבית חולים או שמדווחות למשטרה. מספרם של הכלים נמצא בעלייה ויחד איתם מגמת העלייה בתאונות הדרכים. בשנים האחרונות נוספו גם כלים שיתופיים שזמינים יותר לציבור, אך חלקם גם מכילים יותר הגבלות כמו האטת תנועה אוטומטית באזורים מסוימים או לוחית רישוי.
האכיפה מחוררת ומרוכזת בעיקר בתל אביב
מבחינה של דו"חות המשטרה שניתנו לרוכבים נראה כי עיקר האכיפה מרוכזת ברוכבי הקורקינטים החשמליים ובעיר תל אביב-יפו. ממענה לבקשה לפי חוק חופש המידע שהגישה עמותת אור ירוק עולה כי בשנת 2020 הכפילה המשטרה את הדו"חות שנתנה לרוכבי קורקינטים מכעשרת אלפים בשנת 2019 לכ-20 אלף ב-2020. בתל אביב נרשמו הכי הרבה דו"חות - 11,532. בפער עצום אחר כך רמת גן עם 1,935, בחולון 1,633, בבת ים 1,220, בגבעתיים 528. גם מחוץ לגוש דן נרשמו דו"חות: באילת 504 ובירושלים 455.
מספר הדו"חות לאופניים חשמליים היה כמעט ללא שינוי בשנים אלו, 31-30 אלף דו"חות נרשמו. גם הפעם תל אביב מובילה עם 9,064 דוחות, אחריה ירושלים 3,329 ולוד 1,334. בחולון, אילת, בת ים ורמת גן נרשמו 1,300-1,000 דו"חות. ממידע שהתקבל בתנועה לחופש המידע עולה שמרבית הדו"חות נרשמו על רכיבה או הרכבה ללא קסדה, ובפער עצום אחר כך רכיבה על מדרכה (18 אלף מול 3,000 באופניים חשמליים וכ-13 אלף מול כ-2,000 בקורקינטים חשמליים).
מבצע אכיפה של משטרת ישראל נגד רוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים
(צילום: שחר גולדשטיין)
ולמרות שעיקר הנפגעים המדווחים בתאונות אלו הם הרוכבים עצמם, המדרכות, שגם כך מלאות בדוכני פיס, עמודי חשמל, מכוניות חונות ואופנועים דוהרים, הפכו למפחידות עוד יותר בעבור הולכי הרגל שאמורים לנוע בהן בנינוחות. גם בכבישים היעדר הביטוח גורר עלויות שונות ונראה שהתחום כלל לא מוסדר בישראל, שהופכת דומה למדינות מתפתחות בכאוס כלי הרכב השונים על הכבישים. ארז קיטה מנכ"ל עמותת אור ירוק אמר כי "מדינת ישראל אישרה את הכנסתם של מאות אלפי כלים חשמליים לכבישים, אבל לא הגדילה את מספר השוטרים ומספר הניידות שאמורים לאכוף את חוקי התנועה. כאשר נהג עובר עבירת תנועה מדובר בכישלון של המערכת. תפקיד המשטרה הוא לא לתת דוחות ולהעשיר את קופת המדינה, אלא ליצור אווירה הרתעתית, כזו שתמנע את אותן עבירות. לכן כדי להשיב את הביטחון האישי של הולכי הרגל, הרוכבים והנהגים חייבים להוסיף שוטרים וניידות לרחובות הערים. בכך נוכל גם לצמצם את מספר הנפגעים הגבוה".
למרות העלייה במספר הדו"חות, ראש העיר תל אביב-יפו רון חולדאי מוחה על אוזלת ידה של המשטרה ומבקש סמכויות אכיפה לפקחיו. במכתב ששלח לשרי ממשלה ופורסם ב-ynet טען חולדאי כי "כמות הדוחות שניתנה על ידי המשטרה בשנים 2021-2020 בעיר קטנה בשני שלישים מאלו שניתנו על ידי הפקחים העירוניים", ואולם לפקחים העירוניים אין מספיק סמכויות, הם לא יכולים לאכוף את איסור הנסיעה על המדרכות, שימוש בטלפון נייד, הרכבת נוסעים, שימוש באוזניות ונסיעה בניגוד לכיוון שבילי האופניים. בתחום האסדרה הוא דורש רישוי לאופניים חשמליים וקורקינטים חשמליים, חובת ציות לפקחים עירוניים, העלאת קנסות בגין רכיבה אסורה על המדרכה, ומניעת נסיעת אופניים במדרחובים, שווקים וכיכרות הומות אדם.
יותר תשתיות - פחות בעיות
מתצפית שערכה עיריית תל אביב עולה שהכלי האפקטיבי ביותר להפחתת נסיעות כלים חשמליים על המדרכות הוא סלילת שבילי אופניים. בשדרות רוטשילד בעיר, למשל, רק אחוז אחד מהרוכבים על הכלים החשמליים נסעו על המדרכה. כך גם בהרברט סמואל (3 אחוז) וברחוב קפלן (5 אחוז). לעומת זאת, ברחובות שבהם אין שבילי אופניים - הנסיעה על המדרכה קופצת עד פי 5. ואולם מלבד עיריית תל אביב שסוללת שבילים, קשה למצוא ערים בישראל שמפתחות תשתיות רכיבה. ירושלים מקדמת שבילים, אבל נמצאת הרחק מאחור ובחיפה יש תוכניות שנותרו בעיקר על הנייר. פיתוח שבילי אופניים יוביל לא רק לצמצום הפגיעה ברוכבים על ידי כלי רכב, אלא גם יצמצם את הפגיעה של הרוכבים בהולכי הרגל. מעבר ליתרונות הבטיחותיים, הוא גם יספק נגישות תחבורתית אלטרנטיבית לעומסים בכבישים.
אלא שפיתוח תשתיות לא מספיק ונדרשת גם הגברת אכיפה, אסדרה, ותרבות רכיבה - כל אלו חסרים היו במקרה של איסי דביר. "יש המון כלים שפועלים בישראל שבחו"ל הם מוגדרים כאופנועים ובישראל כאופניים, כמו למשל אופניים חשמליים שבניגוד לחוק משחררים להם את הנצרה ונוסעים איתם מעבר למהירות המותרת בחוק", מסביר ד"ר יואב לרמן, מתכנן עירוני מחברת Planet. לדבריו, "למדנו מתל אביב שגם כשאתה עושה תשתית לאופניים שחלקה היא סבירה, אין לזה כמעט משמעות בסוף היום בלי רכיבה שמבוססת על תרבות וערכים שהולך הרגל הוא בראש הפירמידה וגם על אכיפה. יש שבילים שהם ליד תחנות אוטובוס ובדרך לתחנה יש מעבר חציה על השביל, אבל מעולם לא ראיתי כלי חשמלי שעוצר לפני מעבר החציה הזה".
ד"ר לרמן טוען כי "מגוון הכלים החשמליים מקרב את ישראל להיות יותר קולקטה (עיר גדולה בהודו - א"ז) מאשר אמסטרדם. בשתי הערים האלו רוכבים המון אבל באחת מהן יש תרבות רכיבה ובשנייה כאוס. ובסוף צריך להחליט איזה כלים הם חוקיים. יש פה בעיה".
לפי ד"ר לרמן בעיות נוספות הם השליחים שמסתובבים ברחבי הערים על כלים חשמליים ומתוגמלים לפי כמות השליחויות שהם מספיקים לבצע תוך עקיפה של חוקי העבודה, כמו למשל חברת וולט, שפועלת בגוש דן ובירושלים ומבלי שמבוצעת אכיפה ממוקדת כלפיהם. "צריך להבין שמדובר בנהגים מקצועיים ולא ברוכב רגיל. אם לנהגי משאיות יש מוטיבציה לנהוג המון אז יש המון חוקים שמגבילים את זה ואכיפה - כך צריך לנהוג גם עם רוכבים שזה המקצוע שלהם".
הפעיל החברתי דרור רשף הוא רוכב ותיק על אופניים. לדבריו, "ההשפעה מבחינת בטיחות בדרכים של נסיעה על המדרכה אולי לא גדולה כפי שמראים הנתונים, אך מבחינת חוויית ההליכה בעיר זה קריטי. אדם צריך ללכת בעירו בצורה נינוחה ובלי לפחד כל הזמן וכשאין את זה אז בשביל מה להיות במרחב הציבורי? מדובר בכלי תחבורה חשוב וצריך להתייחס אליו ככלי תחבורה בצורה יותר רצינית בכל ההיבטים, אבל כרגע פשוט שמים פלסטר ומקווים לטוב".
לדבריו, צריך לדאוג לכיסוי ביטוחי לרוכבים ולחקור את תאונות הדרכים שקורות משום שייתכן שמרביתן מייצגות את העלייה בשימוש. כמו כן רשף מסביר שיש לבצע הסברה לגבי אופן הרכיבה בכביש: "אם יש לך רישיון על מכונית זה לא אומר שתוכל לנסוע בקורקינט כי בשיעורי תאוריה מלמדים לנסוע קרוב לימין אבל ברכיבה המשמעות היא לרכוב לצד מכוניות חונות למשל וזה מסוכן יותר וההשתלבות בצומת מסוכנת יותר. התשתיות בערים מותאמות למכוניות ולא להולכי רגל ולרוכבים, וצריך לשנות את פני הערים. הקורקינט נפוץ בישראל בגלל הצפיפות, הפקקים והתחבורה הציבורית שלא עובדת ביעילות וזה פתרון חשוב. אם נפחית את מהירות הנסיעה בערים ל-30 קמ"ש נוכל להגן משמעותית על הרוכבים וגם על הולכי הרגל".
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "שרת התחבורה מרב מיכאלי הנחתה את הצוות המקצועי במשרדה לפעול בהקדם לקידום אסדרה של כלים קלים, בהם אופניים וקורקינטים חשמליים, ולהגברת בטיחות המשתמשים והמשתמשות בכלים אלה ומשתמשות ומשתמשי הדרך בכלל. בין היתר הקימה השרה צוות ייעודי (צוות המאי"ץ) לקידום תחבורה ציבורית ובת קיימא, העוסק בין היתר בפיתוח שבילי אופניים שנועדו לקדם פתרונות תחבורה והתניידות 'ירוקים' וחלופיים לרכב הפרטי. המשרד פועל לקידום חקיקה להגברת האכיפה על רכיבה בטוחה, חבישת קסדה ושינויי מבנה באופניים ובכלל זה קביעת קנסות על עבירות כאמור, זאת לצד הרחבת החינוך התעבורתי לרכיבה בטוחה וקידום פיילוט חדש לביצוע השתלמות מקצועית לרוכבי אופניים חשמליים. בנוסף, משרד התחבורה הקצה שני מיליארד שקלים לטובת סלילת שבילי אופניים בכל רחבי הארץ, תוך דגש על שבילי האופניים ברשויות המקומיות. המשרד רואה בכלים הקלים אלטרנטיבה משמעותית לרכב הפרטי ועובד בהנחיית השרה לקידום השימוש בכלים אלה בצורה הבטוחה והיעילה ביותר".
