הצעירים הערבים דורשים פתרון אמיתי לאלימות במגזר
(צילום: חגי דקל | עריכה: יפית שקרוב)
האלימות בחברה הערבית גבתה עד כה השנה את חייהם של 79 בני אדם, כמעט מחצית מהם בני 18-30. רק היום נרצח בלוד אנאס וואוואח (18), ושעות קודם לכן נורה למוות סמוך לביתו איברהים אבו עמרה, בן 26 מתל שבע שבנגב. השבוע מצאו את מותם גם מוחמד סלאם, בן 22 מנצרת, ומוחמד ג'אבר ג'בארין, בן 18 מהכפר ביאדה. הצעירים במגזר, שנאלצים להתמודד כבר מגיל צעיר עם האלימות ברחובות, דורשים פתרון: "בסוף נגיע למצב שכולם צריכים להתחמש כדי להגן על עצמם".
הפעם הראשונה שעו"ד סעיד חאג' יחיא, בן 29 מטייבה, נחשף לבעיית האלימות והפשיעה בחברה הערבית הייתה בכיתה ח'. "הגענו לבית הספר והכיתה הייתה סגורה. המשטרה סרקה את הכיתה כי חשדו שהחביאו בתוכה נשק", סיפר. "ילדים באו ללמוד ומצאו חשד לנשק בתוך המוסד החינוכי". כמה שנים אחר כך מנהל בית הספר נרצח. "זה היה הלם מוחלט, כל הביטחון שלך מתערער ואתה מבין שאף אחד לא חסין".
הצעירים בחברה הערבית, בני ה-20, גדלו לתוך האלימות והפשיעה שממשיכה לעלות בכל שנה. חסן נאטור, בן 27 מקלנסווה, נחשף לראשונה למקרי הרצח בעיר כבר בגיל 11, וגם לאדישות שהייתה ברחוב. "יצאתי מהבית עם חברים שלי בערב ושמענו שמישהו נרצח. באותו הערב כולם דיברו על זה, אבל למחרת כבר שוכחים".
"כשהייתי בת 18 ניסו לרצוח קרוב משפחה שלי כי הוא יצא עם אישה שלא הכיר את הרקע שלה", סיפרה שמס גראבה, בת 25 מהכפר ריינה. "באו אנשים חמושים, ירו לו ברגליים והציתו את הרכב שלו. הוא ניצל בנס כי מישהו מיד הזעיק משטרה ואמבולנס. זה מפחיד, אנחנו חיים בעולם חסר רחמים שבו כל אחד חושב על עצמו".
מספר קורבנות האלימות בחברה הערבית נמצא בעלייה כבר מספר שנים. כל צעיר במגזר מכיר מגיל צעיר לא מעט מקרי רצח, חלקם גם היכרות אישית וקרובה. "בשנים האחרונות קברנו כבר יותר מ-20 אנשים שאני מכיר אישית, וזה מאוד מאוד מפחיד", סיפר מועתז סמארה, בן 27 מטירה.
"בן דוד שלי נרצח לפני שנתיים במסעדה בשעה 18:00 בערב לעיני 80 איש", סיפר סמארה. "כל כמה חודשים נעלם לנו מישהו שאני מכיר. או שהוא נרצח או שהוא הסתכסך וצריך לברוח לאנשהו. אלה הסיפורים אצלנו, זה נהיה כמו קרטלים".
"אין צעיר ערבי שלא ניסו לגייס אותו"
הצעירים שמגיל קטן שומעים ורואים בעיניים את מקרי האלימות צריכים להתמודד גם באופן אישי עם ארגוני הפשע והעבריינים, שמנסים להגדיל את כוחם. "אין צעיר ערבי בארץ שלא עבר ניסיון גיוס", אמר סמארה.
"זה מתחיל כבר בבית הספר. הם עומדים וצופים בתלמידים מכיתות י"א-י"ב כשהם יוצאים מבית הספר, בוחרים להם כמה שכנראה יזרמו איתם ואז הם יחפשו מה הרקע שלהם, מי המשפחה, מה הרקע הסוציו-אקונומי", סיפרה גראבה. "אם הוא מתאים אז הם יזמינו אותו לשחק כדורגל או פלייסטיישן ואז יציעו לו כסף עבור כל מיני עבודות, החל ממכירת סמים ועד לאיומים בנשק על מישהו".
"זה מתחיל כבר בבית הספר. הם צופים בתלמידים, בוחרים את מי שכנראה יזרום אותם, מזמינים לשחק כדורגל ואז מציעים כסף עבור כל מיני עבודות"
"החינוך שלי מהבית שמר עליי", אמר חאג' יחיא. "אמא שלי גננת ואבא שלי פועל. הדבר הכי חשוב בשבילם זה שאנחנו לא ניגרר לחיים האלה. הלכתי לחוגים והם לא הרשו לי ללכת לרחוב וסתם לשחק עם ילדים אחרים – וזה מה שהגן עליי".
לא פעם צעירים במגזר הערבי שהצליחו לא להיכנס למעגל האלימות והפשע נאלצים בעל כורחם להתחמש ולהגן על המשפחה. כך, למשל, היה עם חבר טוב של סמארה.
"הוא היה הבנאדם הכי נחמד, למד וטרינריה, חשבנו שהוא יצא מטירה, יגור בתל אביב ויחיה את החיים", סיפר. "בן דוד שלו הסתכסך עם קבוצה של אנשים והוא מצא את עצמו פתאום צריך להסתובב עם נשק ולהגן על המשפחה שלו. ככה בקלות אתה מסתבך".
התחושה שבכל רגע אתה יכול להיות מטרה, גם אם אין לך סכסוך או מעורבות פלילית, מלווה כל הזמן את הצעירים בחברה הערבית. "אדם מהיישוב ירגיש פה אי נוחות, חוסר ביטחון ומצוקה", סיפר נאטור.
לטענת נאטור, לא פעם זהות הפושעים ידועה אבל לא נעשה מספיק כדי לאתר אותם. "צריך לעשות צדק, להרשיע את העבריינים ולהעניש אותם במלוא מידת העונש. לא ברחמנות ולא בסלחנות. אם העונש יהיה חמור אז אנשים יורתעו ומי שמתכוון לעשות את הדברים האלה יבין שזה לא משתלם לו".
נאטור וסמארה חוששים גם מעימותים ברחוב. "מפחיד להתווכח בטעות עם מישהו או להיות במצב שבו מישהו בטעות לא הבין אותי נכון", אמר סמארה. "כפי שזה נראה עכשיו, אנחנו נגיע למצב שכולם יצטרכו להיות חמושים כדי להגן על עצמם".
"נראה שהחוק רלוונטי רק אם זה קורה ליהודי"
ארבעת הצעירים מלאים ביקורת כלפי רשויות האכיפה, בעיקר בכל הקשור לענישה – שלטענתם לא מספיק מרתיעה את העבריינים.
"נראה שהחוק רלוונטי רק אם זה קורה ליהודי, אחרת זה לא חל", אמרה גראבה. "לכן אין להם (לעבריינים – ס"ח) מה לפחד כי הם יודעים ששום דבר לא יפגע בהם ואין מי שידאג שהם ישבו בכלא".
ראש הממשלה נפתלי בנט השיק לפני כשבועיים וחצי, יחד עם השר לביטחון פנים והמפכ"ל, תוכנית לאומית למאבק בפשיעה בחברה הערבית, במטרה לשנות את המצב. חאג' יחיא מקווה שהתוכנית אכן תסייע, אבל הוא קצת סקפטי.
בנט משיק את התוכנית למאבק בפשיעה בחברה הערבית
(צילום: שמיר אלבז)
"יש עלייה בפשיעה ובאלימות, יש יותר נרצחים ואנחנו רק סופרים גופות", אמר חאג' יחיא. "הדבר הזה ייעצר כשתהיה כוונה אמיתית ותוכנית שתשלב גם גורמים מהחברה הערבית שחקרו את זה, חיים ונושמים את זה, ורוצים לעזור לחברה שלהם. שם טמון הפתרון".
גם ראשי הרשויות הערביות ספקנים בנוגע לתוכנית הלאומית. "תוכנית כזו לא יכולה לקרות אם נהיה ממודרים ממנה", אמר מודר יונס, יו"ר הרשויות הערביות וראש מועצת ערערה. "כל עוד מי ששולט בשטח זה גורמים שאין לנו יכולת להתמודד איתם אז המדינה צריכה לקיים את חלקה ולתקן את המציאות המעוותת שאנחנו חיים בה. מה שקורה בחברה הערבית פוגע בה קשות, אבל לא רק בה – זה פוגע בכלל האוכלוסייה, בכלכלה, בתחושת הביטחון, ובמשילות. הגיע הזמן לשים לזה סוף".
