רגע לפני חופשת השחרור
סמ"ר אוראל משה ז"ל
בן 21, רכסים
בעוד כשבועיים אמור היה סמ"ר אוראל משה ז"ל לטוס לבקר את אחיו בארה"ב. חופשת השחרור שלו הייתה כבר במרחק נגיעה. "הוא כבר עשה את כל ההכנות", סיפרה בכאב אימו אילנית. "הוא הצטייד בוויזה ובכסף, וחיכה להיות עם האחים שלו שם ולציין את סיום השירות הצבאי".
אוראל נולד וגדל ביישוב רכסים. אח לשלושה: אליעד, אליאב ואלרועי. הוא למד בישיבת "נזר התורה" במגדל העמק. לפני גיוסו למד במכינה הקדם-צבאית "הררי ציון", שם החליט להיות לוחם בגולני. "הוא היה בכושר גופני טוב, הוא התאמן ורצה מאוד להיות בגולני", סיפרה האם, "הוא אמר, 'אם אני לוחם אז עד הסוף'. הוא היה בחור מצטיין. המפקדים מאוד אהבו אותו. הוא היה מתוק מדבש. בחור אחראי, מוכשר ולא חצוף. אי אפשר היה שלא להתאהב בו ולרצות להיות במחיצתו".
בחודשיים האחרונים לשירותו, שימש אוראל כמשגיח כשרות בבסיס יפתח סמוך לזיקים. שם גם מצא את מותו בשבת בבוקר. "דיברנו איתו בפעם האחרונה ביום שבת בשעה 16:30, לפני כניסת השבת. איחלנו זה לזה שבת שלום כפי שתמיד עשינו. זאת הייתה השיחה האחרונה. אתמול הגיעו אלינו הביתה שני נציגים מצה"ל והודיעו לנו שאוראל נהרג. הכאב הוא כל כך גדול". יהי זכרו ברוך.
"אני עם כדור בקנה"
סג"מ אדר בן סימון ז"ל
בת 20, נווה זיו
סגן משנה אדר בן סימון שירתה כמפקדת מחלקה של טירונים בבסיס זיקים. בני משפחתה מספרים כי תמיד חלמה להיות לוחמת בצה"ל, ובהמשך אף הגשימה את החלום והפכה להיות קצינה. אחותה שחף שיתפה: "אדר תמיד אמרה שהיא תלך לצבא והיה לנו ברור שהיא תלך למשהו רציני. אמרתי לה, 'בואי תהיי מדריכה בפיקוד העורף. יש לי קשרים להכניס אותך להיות מדריכה'. היא אמרה, 'לא, אני רוצה להיות לוחמת. היא רצתה לפקד על קורס מ"כים, ולאחר מכן יצאה לקצונה. היא תמיד רצתה להיות הכי טובה, והיא הייתה".
סג"מ אדר בן סימוןצילום: דובר צה"לבשבת בבוקר אדר התכתבה עם אחותה וסיפרה לה שמחבלים נמצאים בש"ג בבסיס. שחף מספרת: "אדר כתבה לי שיש מחבלים ואיזה פחד. פעם ראשונה שאני שומעת ממנה את המילים 'איזה פחד'. זה שהיא בכלל ענתה לי במצב כזה בוואטסאפ אומר עד כמה היא פחדה וכמה היא הבינה את המצב שם. היא כתבה לי 'שחף, אני עם כדור בקנה'. שאלתי אותה 'יש לכם אזעקות?' היא ענתה 'איזה אזעקות? הטילים פה נופלים עליי, על מה את מדברת'. כתבתי לה 'אדר, מה איתך? תני לי אות, תכתבי משהו'. ההורים לא ידעו, זה היה מוקדם בבוקר, לא רציתי להלחיץ אותם. ואז בשעה 07:38 היא כתבה לי הודעה אחרונה: 'אנחנו בקרב יריות'". יהי זכרה ברוך.
"שמע יריות מחוץ לבית ויצא עם הנשק"
רס"ן פלג סאלם ז"ל
בן 30, יכיני
פלג נהרג ביישוב שלו, במהלך קרב עם מחבלים. אחיו שחר סיפר: "לפני שהתגייס פלג היה בפנימייה הצבאית 'אור לציון', משם שירת שלוש שנים כלוחם בגבעתי ואז יצא לקורס קצינים בחיל הלוגיסטיקה. פלג היה מפקד מוביל, תמיד חתר למגע, התייחס לפקודים שלו בדרך ארץ, תמיד סיפרו עליו שהיה כמו חבר שלהם, תמיד היה מוביל בתרגילים, גם כשהיה משרת בלוגיסטיקה היה מוביל בתרגילים, בלחימה, הוא היה פשוט לוחם.
רס"ן פלג סאלם"פלג היה איש משפחה מדהים, יש לו ארבע בנות. תמיד היה האח הגדול של הבית. תמיד דאג לנו, היה הביג בוס בבית, בכל מה שהיינו צריכים הוא היה עוזר, אם היינו קוראים לו הוא היה מתייצב גם כשהיה גר בדרום, אם היינו צריכים אותו הוא היה מניע ומגיע בכל מחיר". על נסיבות מותו סיפר שחר: "נכנסו להם מחבלים ליישוב יכיני. הוא שמע ירי מחוץ לבית, לקח את הנשק האישי שלו ויצא להילחם, ושם הוא בעצם נהרג". יהי זכרו ברוך.
"איך ממשיכים בלעדיו?"
סמל רותם דושי ז"ל
בן 20, שמשית
"כל אחד צריך רק אדם אחד בחיים שכשאומרים את השם שלו זה מיד גורם לך לחייך", סיפר חברו הקרוב של רותם, איתי שוורץ, על המשמעות שלו בחייו. "רותם נולד בשמשית, גדל והתחנך בעמק יזרעאל, הוא בוגר ביה"ס התיכון העמק המערבי ביפעת. רותם היה חייכן תמידי, שובה לב, אוהב את כולם. כל אחד מתפלל לחבר כזה. זכינו בחברות הכי טובה שרק ניתן לבקש, חברות שנמשכה 20 שנה, שהתחילה בפעוטון ונמשכה עד לרגע השחור הזה. רק לפני שלושה שבועות עשינו טראק משותף בבולגריה, עברנו סופה מטורפת ובתנאים הכי קשים - הוא המשיך לחייך.
סמל רותם דושי "רותם שירת כלוחם בצנחנים והיה אמור להשתחרר בעוד שבעה חודשים. הוא אפילו עוד לא התחיל לתכנן תוכניות להמשך. הוא מאוד אהב כדורגל ובעיקר את מכבי תל אביב. במהלך 20 שנות חברות רבנו רק על דבר אחד: הוא אוהד מכבי ת"א ואני אוהד מכבי חיפה. למרות היריבות הקשה, במשחקים הוא חייג אליי ואיחל בהצלחה. אני אוהב אותו אהבת נפש, הוא כל החיים שלי, אנחנו כמו אחים, ממש משפחה. הוא הלב שלנו, ואנחנו לא יודעים איך להמשיך הלאה בלעדיו". יהי זכרו ברוך.
"היה פורץ דרך"
סמ"ר נווה אליעזר לקס ז"ל
בן 21, לוד
סמ"ר נוה אלעזר לקסצילום: דובר צה"ל"נווה נולד וגדל בעיר לוד. הוא למד בביה"ס צביה אליישיב בעיר, והיה מדריך בבני עקיבא. נווה גם היה פורץ דרך - הבן הראשון של הגרעין התורני בלוד שמגיע לסיירת מטכ"ל", ספד לו בכאב נועם דרייפוס, מנכ"ל הגרעין התורני. "בפסח האחרון נווה הביא את הלוחמים מהצוות שלו לסיור בעיר לוד, להבין את המורכבות והאתגרים של העיר. בלילה האחרון הגיעה ההודעה להקהילה על האסון הקשה הזה". נווה הותיר אחריו זוג הורים וחמישה אחים ואחיות. יהי זכרו ברוך.
"ואז הגיעה הבשורה המרה"
סמל עמית צור ז"ל
בן 19, אליכין
"ילד מדהים, חבר אמיתי, תמיד מחייך ותמיד אוהב לעזור לכולם", כך תיארה אימו של עמית, ליאורה, את האדם שהיה. "תמיד דאגנו לו, אבל בפרופורציה. עמית היה לוחם גולני ושירת בדרום. לא חשבנו שזה מה שהולך לקרות, ואנחנו עדיין לא בדיוק יודעים באילו נסיבות הוא נהרג זה סיוט קשה שעוד לא התעוררנו ממנו".
סמל עמית צור לדברי ליאורה, "התקשרנו אליו במשך כל השבת והוא לא ענה. אין דבר כזה שהתקשרנו ועמית לא עונה. התקשרנו למ"מ שלו והוא ניתק את השיחות - עכשיו אנחנו מבינים למה. התקשרנו לבתי חולים, אמרו שהוא נמצא בברזילי. נסענו לשם במוצאי שבת. מסרנו את השם לפקידה והיא עצרה לכמה רגעים. פה הבנתי שעמית כבר לא איתנו. סירבנו להתפנות עד שיגידו לנו בדיוק מה קורה איתו, ואז הגיע רופא והודיע לנו את הבשורה המרה".
ראש מועצת אליכין ספד לו: "אני זוכר את עמית משתובב בגן הילדים, אני זוכר אותו בטקס סיום הלימודים ברופין. היה בו מן ניצוץ כזה מיוחד. ניצוץ שמקרין עוצמה וערכים ודרך ארץ ואהבת המולדת. עמית כל כך אהב את המולדת, שכאשר שובץ בתחילה לחי"ר גבולות, הוא עשה הכול כדי שצה"ל יאפשר לו לשרת בגולני. הוא התיישב בבקו"ם ולא זז עד שקיבל את השיבוץ המיועד לגדוד 51. כזה היה עמית. מלח הארץ, לוחם בכל רמ"ח איבריו". יהי זכרו ברוך.
"רצה להציל חבר"
אנטון גוריונוב ז"ל
בן 37, צפת
הוא כבר הצליח לצאת מאזור מסיבת הטבע בחניון רעים, וגם חילץ את בת הזוג שלו מהמקום. אבל אז אנטון התעקש לחזור פנימה ולחלץ חבר טוב. הוא ביקש מחברתו להמתין לו, נכנס בחזרה וכבר לא הצליח לצאת.
אנטון היה דמות מוכרת מאוד בעיר צפת בה התגורר. חברו איציק חדד ספד לו: "אנטון היה איש שמח. תמיד חייך, אהב את החיים, אהב מוזיקה ושמחה. זו אבידה גדולה לכולם. עצם הרצון שלו חזור פנימה ולהציל אנשים - זו ההוכחה לכמה שהיה איש מיוחד". אנטון הותיר אחריו ילדה בת 6. יהי זכרו ברוך.
"הכי צנוע בעולם"
סרן אריה שלמה צירינג ז"ל
בן 27, רעננה
הוא עוד הספיק לרקוד במעגלי שמחת תורה, אבל בבוקר כבר הוזעק אריה להתמודד עם הלחימה בדרום. "הוא נתן 200 אחוז לחיילים שלו ולצבא", סיפרה אימו דבי, "הוא התקבל לשייטת אבל בחר בסופו של דבר בעוקץ והיה לוחם תקיפה ביחידה. הוא היה הכי צנוע בעולם. החברים שלו שלחו לי הודעות וואטסאפ שמילאו אותי בגאווה. הוא קיבל הצטיינות ומחאו לו כפיים במשך דקות ארוכות". אריה הותיר אחריו זוג הורים, שתי אחיות ואח. יהי זכרו ברוך.
"מתנה קצובה ל-24 שנה"
סרן יותם בן בסט ז"ל
בן 24, בת חפר
"אני עוד לא מסוגל לדבר עליו בזמן עבר", הודה בכאב אביו של יותם, בני. "אני לא מעכל שהילד שלנו איננו". יותם הצטיין בטניס, הוא סימן לעצמו מטרות והשיג אותן. כך גם בשירותו הצבאי - הוא שירת ביחידת דובדבן ועבר ליחידה הרב-ממדית. הוא היה רגע לפני שחרור מהשירות וכבר תכנן לנסוע לאנגליה לראות משחקי כדורגל.
יותם בן בסטצילום: דובר צה"לעל נסיבות מותו סיפר אביו: "יותם הוקפץ עם היחידה לאזור קיבוץ בארי. הם חתרו למגע והצליחו לשחרר בני ערובה. הוא חטף כדור מעל האפוד, פונה לבית החולים ושם נקבע מותו. הודיעו לנו שהוא נהרג בשבת בערב. אני כל כך אוהב אותו". אימו תמי הוסיפה בדמעות: "קיבלנו מתנה קצובה ל-24 שנים, נהנינו ממנו בכל יום". יותם הותיר אחריו זוג הורים ושני אחים. יהי זכרו ברוך.
"הפך למיתולוגיה ביחידה"
סמל ירון אורי שי ז"ל
בן 21, קדימה צורן
ירון הוא בנו של יזהר שי, שר המדע לשעבר. "הבן שלנו נלחם על הבית", ספד לו אביו, "הדוד שלו ומשפחתו מתגוררים בקיבוץ אור הנר ליד הגבול וירון נלחם להגן עליהם ועל שאר התושבים". יזהר סיפר עליו עוד כי "ירון היה מדריך בצופים. לפני הצבא התנדב בשנת שירות עם ילדי העובדים הזרים בדרום ת"א. התנדב לסיירת הנח"ל. היה חייל מצטיין במסלול וגם חייל מצטיין באימון האחרון. על כך זכה לאות הצטיינות".
סמל ירון אורי שי צילום: דובר צה"לבנוסף הוא מספר כי בנו היה אוהד שרוף של הפועל תל אביב, הלך אחריה באש ובמים, בארץ ובחו"ל. "מפקדים שלו סיפרו לנו על מכתב בקשה שנון במיוחד שהגיש להם כשביקש לצאת לדרבי, מכתב שהפך למיתולוגיה ביחידה". על נסיבות מותו סיפר: "אנחנו יודעים שהם היו באזור כרם שלום כשהתחילה ההתקפה של המחבלים. איבדנו איתו קשר בשבת בשש וחצי בבוקר. עוד קודם לכן קבענו שבגלל שהוא נשאר שבת, נגיע בשבת בצהריים ונביא להם ארוחת צהריים, אבל בשבת בבוקר הוא הודיע, 'אל תבואו, יש מלחמה'. הוא הודיע גם לדוד שלו שגר בקיבוץ אור הנר שיישארו בבית כי מסוכן. ככל שאנחנו יודעים הוא נהרג בהיתקלות בשעות הראשונות. הוא פונה במצב קשה במסוק לבית החולים הדסה עין כרם, אבל הגיע לשם ללא רוח חיים". יהי זכרו ברוך.
"מהאנשים הטובים והמיוחדים"
סמל בן רובינשטיין ז"ל
בן 20, הוד השרון
בנם של גלית ועידו, למד בבית הספר רעות, חטיבת ראשונים וכפר הנוער מוסינזון בהוד השרון. בן שירת כמדריך לוט"ר. הדס בן גויב, המפקדת שלו לשעבר, ספדה לו בפייסבוק: "לא מצליחה לעכל. שמחה כל כך שיצא לי להכיר את בן. ילד טהור כל כך, מלאך". עידו מטלון כתב: "ללא ספק אחד האנשים המיוחדים והטובים ביותר שהכרתי". איתי כהן ספד לו: "כזה ילד טוב. תמיד עוזר, עם חיוך על הפנים". יהי זכרו ברוך.
"אהבה כזאת לא רואים הרבה"
סרן (מיל') רועי נגרי ז"ל
בן 28, תל אביב-יפו
בנה של מנכ"לית עיריית רעננה לשעבר, מיכל הירש נגרי. רועי היה מנכ"ל עמותת לוט"ר, ופעל למען הקהילה, חיילים בודדים ולוחמים, וכן במסגרת פרויקט "ממדריכי לחימה למדריכים לחיים". למד באוניברסיטת תל אביב. היה חובב ספורט אתגרי וסנובורד. התחתן לפני כחודש וחצי עם בחירת ליבו, שי.
שר החינוך לשעבר, שי פירון, שחיתן את רועי ושי נגרי לפני כחודש וחצי ספד לו: "ב-23 באוגוסט ערכתי את החופה של רועי ושי נגרי. רועי, לוחם בלוט"ר, איש מילואים, מי שעשה כל שביכולתו לפתח את עמותת בוגרי הלוט"ר. בחופה אמרתי שחיתנתי מאות רבות של זוגות, אבל אהבה כמו של שי ורועי לא רואים הרבה. רועי נגרי, ילד אהוב שלי, נפל. והלב נשבר. אני יושב מתחת לביתם של שמוליק ומיכל וממרר בבכי". יהי זכרו ברוך.
נתינה עד הרגע האחרון
סמ"ר יוסף איתמר ברוכים ז"ל
בן 20, אשדוד
"הוא היה אמור להשתחרר עוד חודש. זה היה התפקיד האחרון שלו", סיפרה ענבל, אחותו הגדולה של איתמר בכאב. "כבר בתיכון הוא היה מדריך אהוב ונערץ בתנועת נוער וגם בצבא החיילים שלו העריצו אותו. הייתה לו את מתנת הקסם. הוא היה קסם בעולם. כל מי שהכיר אותו התאהב בו. כל חדר שאליו נכנס הוא היה מאיר. היה הכי חברה'מן, מקובל ואהוב על כולם - וגם ידע לא להשאיר אף אחד מאחור. אם היה לו חייל שהתקשה להשתלב – הוא היה לוקח אותו כפרויקט. קיבלנו מתנה ל-21 שנה. עוד שבועיים הוא היה אמור לחגוג יום הולדת".
סמ"ר יוסף איתמר ברוכיםצילום: דובר צה"לברוכים היה בזוגיות במשך שנתיים עם ליאור. הפעם האחרונה שבה הוריו דיברו איתו הייתה בשבת בבוקר. "הם היו בשדרות, טיהרו בתים ממחבלים", סיפרה אחותו. "איתמר היה יחד עם המ"פ, דאג לחיילים לאוכל ולציוד. אחרי שעה בערך כשהוא לא ענה, חברתו התקשרה למישהו שנמצא איתו והוא אמר לה שאיתמר נפצע ופינו אותו. אנחנו עד עכשיו לא יודעים מה קרה. מאותו רגע, כל היום ניסינו להבין איפה הוא, אבל יש כאוס. עד שבשמונה בערב הודיעו לנו שהוא נפל. עד עכשיו אנחנו לא מעכלים". יהי זכרו ברוך.
"הוא היה מהאנשים הטובים באמת"
רב"ט עילי בר שדה ז"ל
בן 19, רמת גן
רב"ט עילי בר שדהצילום: דובר צה"ללוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני. הותיר אחריו הורים, לימור ועוזי, ואח בשם עומרי. עילי הוא בוגר תיכון בליך בעיר. המחנך שלו לשעבר, יוני שלו, סיפר בכאב: "אני עוד לא מעכל. הוא אחד מהאנשים הטובים. בחור יחסית מופנם, לא מאלה שמביעים בקול רם כל מה שיש להם להגיד, אבל במקביל, יכול היה לעמוד על במה מול כל בית הספר עם גיטרה. ניגוד כזה. אלה דברים שאומרים תמיד על אנשים שהולכים, אבל באמת שהוא היה מהאנשים שתמיד מתנדבים, תמיד שם למען החברים שלו. מאד ערכי, מנומס ומכבד. באמת מהאנשים הטובים". יהי זכרו ברוך.
"יצאת בבוקר להגן עלינו ולא חזרת"
ניר ניקיטה פופוב ז"ל
בן 25, אשדוד
בנם של אלה ואלכסיי. עבד כמאבטח בביתו של שר התקשורת שלמה קרעי באזור חבל אשכול, ונהרג בדרך למילוי תפקידו. קרעי מסר: "אני משתתף בצערה העמוק של משפחת פופוב על פטירתו של ניר היקר שעבד כמאבטח שלי בעמדה בבית במושב זמרת. ניר הי"ד היה מסור ומקצוען והוא נהרג בתחילת המלחמה בדרכו לעבודה".
ניר אהב מאוד כדורגל. השתתף בתוכנית "לוחמים להייטק", והיה חלק מכיתת בודקי תוכנה. "בחור מבריק ומלא מוטיבציה, עם עתיד מזהיר לפניו ורצון עז להצליח ולהשתלב בתעשיית ההייטק", ספדו לו. מורתו, דבורה ישראלי, כתבה בפייסבוק: "ניר היה תלמיד שלי. ילד מדהים, מנומס כל כך, שנתן את כל כולו בכל משימה". ניקול בוסוב, בת דודתו, כתבה בפייסבוק: "בן דוד יקר, עד הרגע האחרון הייתה תקווה שאולי אתה מסתתר, שאולי נפצעת. לא מצליחה להאמין. לא רוצה להאמין. יצאת בבוקר להגן עלינו ולא חזרת. נשבר הלב". יהי זכרו ברוך.
"כאב שחורך את הלב"
סמל עידן רז ז"ל
בן 20, עין המפרץ
היה לוחם בגדוד 12 של חטיבת גולני. בנם של אתי וארנון, אח לשקד, זיו ויובל. "עידני שלנו, היה ילד זהב עם נשמה ענקית שהצניעות והענווה ומסירות הלב היו נר לרגליו, בחיוך תמידי, בהלך רוח חיובי, לוחם בלבבו, חוד החנית של צדק ועקרונות, הראשון להתנדב ולהסתער קדימה, אהוב הבריות", מספרים בבכי בני משפחתו. "הכאב של כולנו חורך את הלב", אמר אחד מחברי הקיבוץ.
"עידן היה לוחם גולני איתן ומסור עד אין קץ וללא חת. אוהד הפועל תל אביב בלב ובנשמה. אוהב משפחה, חברים ואדם. תמיד במרכז העניינים. ממיס לב, הכול בחן ובקסם אישי בלתי נדלה. אור גדול כבה בעולם היום. הוא איתנו בלב לעולמי עד". ליאור רז, דודתו של עידן, מספרת כי המשפחה הייתה איתו בקשר בפעם האחרונה בשבת בבוקר. "מאז לא הצלחנו ליצור איתו קשר. בערב הקמנו חמ"ל בבית על מנת להשיג פיסת מידע כלשהי, ולאורך כל יום ראשון ניסינו בכל דרך אפשרית. למרבה הצער והכאב קיבלנו את הבשורה הנוראית מכל". יהי זכרו ברוך.
"הרעיל חצי שכבה ללכת לקרבי"
סמל אילי גמזו ז"ל
בן 20, אשדוד
היה אמור לחגוג 21 בשבוע הבא ולהשתחרר בעוד כחצי שנה. ילד סנדוויץ', שיחק כדורגל בעירוני אשדוד עד הגיוס כמגן ימני. חברו הקרוב איליי סויסה סיפר: "כל מה שאגיד יישמע קלישאה, אחרי שאדם נפטר אומרים על כולם דברים טובים אבל אילי היה משהו מיוחד, אחד האנשים הכי טהורים, כל השכבה הייתה מאוהבת בו, תמיד היה שר שירים של פאר טסי, שמח. אני לא מאמין שאני מדבר עליו בלשון עבר, תמיד אהב לארח את כולם, ההורים שלו משפחה חמה במיוחד. הוא הרעיל חצי שכבה ללכת לקרבי".
חברו עידו כהן ספד לו: "ההורים שלנו חברים מלפני שהכרנו, היינו אחד בשביל השני תמיד. בני בית ברמה של אחים, היו לנו הרבה תכנונים לטוס לדרום אמריקה אחרי השחרור לעשות טיול גדול, שיחקנו כדורגל ביחד, קבענו ללכת השבוע לחוף הים להקפיץ כדור. אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד, אילי ילד ייחודי, מנומס, עוזר לאחר תמיד, ילד זהב. הוא יחסר לכולנו, הלם מוחלט".
אמו אליזה ספדה: "כולם אהבו אותו, אם היו ריבים בבית הוא היה המגשר. הוא היה מלאך, נשמה שאי אפשר להסביר במילים. בלילה שלפני המלחמה הוא שלח לנו תמונה וכתב 'אני מרגיש את הסוף', לידידה שלו כתב 'הולך לקרות משהו רע בעזה'. בשבת לקחו אותו מהבית ב-8:00 בבוקר, ובסביבות 10:00 הם כבר הגיעו לשדרות. המפקד יצא עם שלושה חיילים מהרכב, בזמן שאילי נשאר. הם שמעו יריות מאחורה, וכנראה שהוא נהרג במקום".
"פייטר שלא מוותר"
סג"מ יונתן גוטין ז"ל
בן 20, מודיעין מכבים רעות
קצין תקשוב ביחידה הרב-ממדית. בנם של אלכס ואלה. יונתן היה ספורטאי מצטיין וחבר נבחרת ישראל בג'ודו. מיכל ורדי, שהייתה עוזרת מאמן בתקופה שבה התאמן במועדון בבית שמש סיפרה שהוא "פייטר שלא מוותר. נלחם בקרבות הג'ודו עד הרגע האחרון".
"ג'ודו זה גם גישה לחיים וערכים, אבל את יונתן לא היה צריך ללמד את זה. זה כבר היה בתוכו", סיפר איגור רומניצקי ממועדון סאקורה, שאימן את יונתן מגיל עשר ועד לגיוס. "הייתה לו נפש טובה, תמיד נתן כבוד, עזר לאחרים, הוא אהב אנשים והיה אהוב. בחור עם לב זהב. כל מה שהוא עשה, הוא עשה הכי טוב שאפשר לעשות וגם בשירות הצבאי היה ככה".
"חברה הודיעה שכל הסמב"ציות נהרגו"
טוראי ליאור לוי ז"ל
בת 19, דימונה
סמב"צית במחוז דרום של פיקוד העורף. הותירה אחריה זוג הורים, רחל ואופיר לוי, אחות ושני אחים קטנים. אוויטה גארט, חברתה הטובה, סיפרה: "ליאור הייתה מתנדבת במד"א בתיכון והמשיכה בכך גם בצבא. הייתה נשמה טהורה עם הצחוק הכי ממכר שיש. ילדה אופטימית. לא הגיע לה למות בכלל. היא אהבה מאוד את הצבא, את התפקיד וחלמה לצאת לקצונה. הייתה חוזרת עם חיוך מהצבא.
טוראי ליאור לויצילום: דובר צה"ל"בשבת בבוקר כשהכול התחיל היא שלחה לי הודעה מוקלטת שיש אזעקות ושומעים ברקע שהיא מוקפצת לחמ"ל. היא אמרה שהיא שומעת בומים מתוך הבסיס. כל הזמן אמרתי לה תעדכני. בשלב מסוים היא הפסיקה לענות. התחילו לרוץ שמועות שיש הרוגים וחטופים. ההורים שלה היו בחו"ל. ניסיתי לדבר עם אמא שלה והיא בחוסר אונים מאד גדול. גם אני לא ידעתי כלום, עד שחברה ששירתה שם עידכנה אותי. בשלב מסוים היא אמרה לי שכל הסמב"ציות נהרגו, וכמובן שלא שיתפתי את אמא שלה, עד שהגיעו אליהם והודיעו להם את הבשורה". יהי זכרה ברוך.
