כמו כל תופעה, גם להפרטת הדיון הציבורי יש יתרונות וחסרונות. הרשתות החברתיות, המנוהלות על ידי גורמים פרטיים מסחריים, אינן יוצאות מכלל זה. העובדה שיכולת הביטוי ניתנה לכל אדם, ואין הוא תלוי בהחלטתם של מפיקים ועורכים, היא מהשינויים החשובים ביותר שהחברה האנושית זוכה בהם עתה.
בד בבד, מתגלים גם החסרונות הגדולים שבכך. שתי התופעות המדאיגות ביותר היא רמת האלימות בשיח, והעובדה שהרשתות החברתיות משמשות גם מצע לתכנים האמורים להיות מחוץ ללגיטימציה, כשאלה הכואבים לנו ביותר הם הכחשת שואה ואנטישמיות, אך מובן שיש הרבה יותר מהם. כשאלה נוספות לכשל הגדול של אמצעי התקשורת הממוסדים, לאינטרסים הסמויים והגלויים שלהם, ולמעילתם בתפקיד "כלב השמירה" – אנו מתנהלים למעשה בעולם של שקר.
הדרך להתמודד עם העובדה הזו מסובכת מאוד. מצד אחד, הטיעון שהחברה המסחרית המחזיקה ברשת מהווה פלטפורמה בלבד, ואין לה אחריות לתכנים, מתגלית פעם אחר פעם כמסוכנת מאוד ומעוותת. לא זו בלבד שהחברה מפעילה הרבה מאוד מניפולציות ואלגוריתם המשרתים אותה, אלא שגם אילו זה היה כך - חברה פרטית אינה יכולה להתנער מהיותה חלק בלתי נפרד מהמרקם האנושי. הכוח המצוי היום בידי בעלי הרשתות החברתיות מסכן את מהותה של החברה הדמוקרטית והחופשית.
דבר לא ישתנה אם לא נפנים את הסכנה העצומה הטמונה במצב הקיים. יכולת השליטה של בעלי הרשתות על התודעה הציבורית, על אופי השיח ועל חופש המידע ואמיתותו היא עצומה
מצד שני, משעה שניתן כוח לחברה פרטית לקבוע מה ראוי שייאמר ומה לא, הדבר נותן בידה כוח לחסום מנימוקים שערורייתיים: מאי-הסכמה עם דעות מסוימות, דרך מטרות כלכליות שלה עצמה, ועד לעיוות מוחלט של השיח הציבורי. גם אם תומכים בחסימה במצבים קיצוניים מאוד לא ניתן למנוע את השימוש לרעה ביכולת החסימה הזו.
גם הפתרונות התיאורטיים לבעיה זו נושאים בחובם יתרונות וחסרונות: רגולציה על הרשתות החברתיות מעבירה את הכוח לחסום לכוחות שלטוניים, שגם הם משתמשים ביכולות אלה כדי לשרת את מטרותיהם; הקמת "ועדת אתיקה" בינלאומית על ידי החברות עצמן נותנת בידן את הכוח לקבוע מי משרת אותן ומי לא, ולמעשה עלולה להיות חלק מהעיוות; פירוק החברות על פי חוק, ומניעת צבירת כוח מופרז בידי כוחות פרטיים, הוא בעייתי מאוד, ומחייב שיתוף פעולה בינלאומי רחב ועוד.
מה, אפוא, ראוי לעשות? ראשית, להשתחרר מהתפיסה של "הכל או לא כלום", ולהבין כי ביסודו של דבר לא יימצא פתרון מוחלט ומושלם, שכן הסתירה בין התנועות השונות – תפיסת הפלטפורמה ותפיסת האחריות של הרשתות – היא מהותית, ולא ניתנת לביטול. ואף על פי כן, עצם ההחלטה להתמודד עימה ולרכך את הסכנה הגדולה נושאת בחובה ברכה גדולה.
הרב יובל שרלושנית, ההכרעה הראויה היא לפעול בכל הדרכים בעצימות נמוכה, לאמור: רגולציה מצומצמת, המכוונת רק לכוחות החזקים מאוד שברשת (מיליוני עוקבים למשל), ועמדות קיצוניות מאוד; עידוד "ועדת אתיקה" בינלאומית אבל הבנה שמעשיה מוגבלים ועוד.
דבר לא ישתנה אם לא נפנים את הסכנה העצומה הטמונה במצב הקיים. יכולת השליטה של בעלי הרשתות על התודעה הציבורית, על אופי השיח ועל חופש המידע ואמיתותו היא עצומה. בכל מקום שבו יש כסף גדול וכוח גדול אורבות סכנות אתיות שוות בעוצמתן, והן יכולות להביא לעיוות מוחלט של המציאות כתוצאה מאינטרסים הנובעים מבצע ממון ובקשת שליטה. רק משעה שנפנים את התהום שאנו כבר בתוכה, נבחין כי מדובר בשאלות היסוד של קיומה של החברה, ונעצים את המאבק על חירותנו - יש סיכוי שנמצא דרכים טובות להפחית את עוצמתה.
- הרב יובל שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
