ניצולי "מיגוניות המוות" שחזרו לעוטף עזה הבחינו כי פנים המיגוניות נצבע בלבן. חברת נתיבי ישראל החליטה לצבוע את החלק הפנימי, כך שהעדויות הקשות לטבח שהתחולל שם כמעט נמחק לגמרי. חורי הירי וההדף נצבעו, כשמעליהם כיתובים של אזרחים שביקשו לחלוק כבוד לנרצחים.
גל חיים (26), תושב הוד השרון ששרד במגיונית סמוך לרעים, סיפר: "יצא לי להיות שם כשהכול היה טרי, עוד עם ריחות. כשאתה רואה את זה כמו שהיה, וזה הכי כואב, אתה מבין. סבא שלי ניצול שואה, והוא רצה לניילן ולשמור הכול ולהעביר ל'יד ושם'. פה אף אחד לא חשב עלינו וראה את נושא השימור. זה מרגיש כאילו מחקו לנו את הנשמה. הנשמה שלנו נשארה שם".
מיגוניות בנירים עין השלושה, רעים, בארי וצומת סעד
(צילום: הרצל יוסף)
4 צפייה בגלריה
אחת מהמיגוניות שסוידו. "ילדים נטבחו ונרצחו, ומטשטשים את זה בצבע לבן"
(צילום: הרצל יוסף)
הכותרת
לזכור ולא לשכוח: איך מנציחים את 7 באוקטובר?
24:52
"איבדתי שם שתי בנות דודות ואת החבר הכי טוב שלי", מספר חיים על הטבח במיגונית. "ברגע שראינו שצבעו את המיגונית זה הרגיש כאילו מישהו טשטש את כל הזיכרונות והדברים הרעים שחווית. זו הייתה התנהגות חסרת רגשות. לא ראו אותנו. היינו שקופים. ואחרי זה, במקום לקחת אחריות ולומר טעינו, בנתיבי ישראל מתנערים מהמעשים שלהם. זה עוד יותר מאכזב".
"מרגיש לי שאין טעם לחזור לשם. אף אחד לא הסתכל על התמונה הגדולה. זו המלחמה הכי מטורפת שהייתה פה, ומחקו את ההיסטוריה שלנו ואת מה שכולנו חווינו. מתו שם 26 איש ובתוך המיגונית הזו היינו 40 איש. דיברתי עם כולם. חלק מהניצולים מצליחים לדבר על זה וחלק לא. חלק ראו את מה שעשו וזה החזיר אותם לאחור. כשאני ראיתי את זה הרגשתי שאני עוד שניה משתגע".
"במקום להנציח - מחקו", מוסיף חיים. "מישהו בכלל שומע את הקול של אלה שניצלו ואלה שכבר לא איתנו? צבעו את הזכרונות ואת הכאב, את כל אותו בוקר, כאילו שהוא לא היה. מאז שאנחנו ילדים מלמדים אותנו על השואה ושצריך לזכור ולהנציח כדי שלעולם לא נשכח. וכאן מחקו אותנו".
סיגל ומנשה מנצורי, שאיבדו את שתי בנותיהם נורל (25) ורויה (22) אמרו: "זה מקומם ומרגיז, ורק זורה מלח על הפצעים. אף אחד מנתיבי ישראל לא פנה אלינו. גילינו את זה דרך פוסטים שהעלו לרשתות החברתיות. אחד הניצולים הלך לשטח המסיבה, וגילה מיגונית מסוידת בלבן. קיבלנו תגובה מכוערת, הזויה וחסרת לב מנתיבי ישראל. זה שם אותנו במקום מאוד קשה ומאוד שקוף וכואב".
"ילדים נטבחו ונרצחו, ומטשטשים את זה בצבע לבן. זו ההיסטוריה הטרייה של מדינת ישראל וזה מקומם. זה פוצע אותנו שוב ומשאיר את הלב מדמם כל הזמן. אנחנו 101 ימים אחרי, ואף נציג ממשלתי לא הגיע להביע את תנחומיו. הצביעה של המיגוניות לא אירעה סתם. זה היה מעשה מכוון".
"את מה שאפשר להנציח הרסו", אומרת מיכל גבאי, שאיבדה את בתה שני שהייתה במסיבה ברעים. "היא מצאה מחסה באחת המיגוניות ולאחר מכן מתה כשהתחבאה מתחת לאמבולנס. היא הייתה במיגונית בעלומים, זרקו רימונים והיא ברחה משם וירו בה. היא חזרה לאזור המסיבה ומצאה מחסה. אחרי חודש וחצי שהייתה נעדרת הבנו שהייתה באמבולנס שקיבל RPG. היה חודש וחצי של תקווה שהיא חטופה, ואז מצאו את השרשרת שלה במקום. הכל שם נהיה ירוק, כאילו לא היה שום דבר".
שמעון בוסקילה, אבא של ירדן ז"ל שנרצח במסיבה ברעים, אמר כי המשפחות חשות שקופות. "לא סופרים אותנו. אנחנו שקופים כמשפחות שכולות. זה קרה כשמשרד התיירות הכריז שהולכים לבנות במקום לונה פארק. כשאין שיתוף אתה בא לברך ויוצא מקלל. הכול רק פוגע יותר. הבן שלי לא נרצח במיגונית אלא במסיבה עצמה אבל אני חווה את זה. וכל יום ההורים חוטפים סטירה אחרת".
מחברת נתיבי ישראל נמסר בתגובה: "ההחלטה על צביעת ארבע מיגוניות נעשתה בתום לב במטרה להשמיש אותן להגנה על תושבי האזור ומשתמשי הדרך. מיד כשנודע על כך ניתנה הנחיה לעצור זאת מיידית. חברת נתיבי ישראל ומשרד התחבורה יפעלו להנצחת הנרצחות והנרצחים במיגוניות בשיתוף עם המשפחות השכולות. כמו כן, מנכ"ל החברה הורה על ביצוע תחקיר מעמיק לתהליך קבלת ההחלטות שבוצע לשיקום התשתיות ביישובי הנגב המערבי".
