כ-36 שעות לפני שצבאות מצרים וסוריה פתחו במתקפה על ישראל במהלך צום יום כיפור בשנת 1973, הגיע למוסד מברק מוצפן במילות קוד, שהיה מעורפל יחסית ולא מספיק בהיר. יחד עם זאת, שתי מילים בו היו ברורות לחלוטין – war imminent. כלומר, מלחמה מיידית. כך עולה מניתוח "התרעה מפי הסוס" של תא"ל (מיל') יואל בן פורת, שהותר לפרסום היום (ראשון). למרות ההתרעה הברורה, המידע לא הגיע לראש הממשלה גולדה מאיר, לשר הביטחון משה דיין ואפילו לא לרמטכ"ל דאז, רב-אלוף דוד אלעזר.
הדוח על אותה התרעה, שהוכן בשנת 1986 וסווג כ"סודי ביותר", היה אמור להתפרסם רק בשנת 2063. היום הוא הותר לפרסום, במסגרת השקת אתר האינטרנט הגדול והמקיף ביותר על מלחמת יום הכיפורים, ובו עשרות אלפי מסמכים, תצלומים, קטעי וידאו, הקלטות ועדויות מהמלחמה. אתר מלחמת יום הכיפורים הוקם על ידי ארכיון צה"ל במשרד הביטחון "על מנת לספר את סיפורו של דור המלחמה, להנציח את גבורת הלוחמים ולהוות פלטפורמה רשמית ממלכתית להנחלת מורשת המלחמה לדורות הבאים".
9 צפייה בגלריה
ראש הממשלה דאז מאיר עם הרמטכ"ל אלעזר. המידע לא הועבר אליהם
(צילום: אבי שמחוני, באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון ו"במחנה")
אחד המסמכים המסווגים שהותרו לפרסום, לרגל השקת האתר, הוא של בן-פורת, שהיה מפקד יחידה 848 בזמן מלחמת יום הכיפורים (8200 כיום). בן פורת כתב דוח מיוחד על המחדל המודיעיני והיעדר ההתרעה, למרות ריבוי הידיעות והסימנים המעידים על מלחמת קרובה.
ההתרעות שהתקבלו בימים שלפני המלחמה
בסקירה התייחס בן פורת להתרעות שהתקבלו מאז 1 באוקטובר 1973, חמישה ימים לפני פרוץ המלחמה. הוא כתב כי ביום הראשון של החודש הגיע מידע (מאדם ששמו נמחק מהדוח על ידי מערכת הביטחון) אשר אמר: "היום יתחיל תרגיל צליחה גדול בתעלת סואץ, אשר בהמשכו יהיו צליחת אמת וגם הסורים יצטרפו למלחמה". גם ב-2 באוקטובר הגיע מידע התרעתי על ריכוזי אמצעי לחימה בקנה מידה גדול באזור המדבר המזרחי במצרים. באותו יום התקבל גם מידע שהמצרים גייסו סירות דיג בנמלי ים סוף למען מבצעי קומנדו.
הרמטכ"ל דדו בסיור בחזית הדרום
(צילום: ארכיון צה''ל ומערכת הביטחון)
ב-4 באוקטובר הגיע מידע על פינוי משפחות המומחים הסובייטים מסוריה ומצרים. ראש אמ"ן דאז, האלוף אלי זעירא, אמר בדיון בשעה 9:00 בבוקר אצל דיין: "אין לי הסבר לפינוי משפחות הסובייטים". בעקבות אמירה זאת, וההתרחשות בחזיתות, החליט הרמטכ"ל להכריז בצה"ל על מצב כוננות ג', שהוא הגבוה ביותר לפני מצב לחימה בפועל.
באותו יום הגיעו פענוחים ראשונים של גיחת צילום מעל התעלה, שבה התגלו טנקים על כל הרמפות והתברר שכל מערך הארטילריה המצרי מחופר בחזית. בנוסף, התקבלו עדויות על אפשרות לצליחה מצרית. ראש אמ"ן כתב אז: "היערכות החירום המצרית היא בהיקף שלא נראתה דוגמתו בעבר". אבל בסעיף 40 בדוח של זעירא נכתב כי יש "סבירות נמוכה" למלחמה.
קיומו של המברק נודע רק בשנת 1986
תחת הכותרת "גילוי חדש", כתב בן-פורת כי רק בשנת 1986 התברר במסגרת מחקר שכבר ב-5 באוקטובר בשעה 2:30 בלילה הגיע למוסד מברק מוצפן – שבו התרעה על מלחמה מיידית. בן פורת כתב בניתוח שלו: "ביידיש התרגום הטוב ביותר הוא מלחמה אוטוטו". בן פורת כתב כי "סביר מאוד להניח שאילו מידע זה היה מגיע לכל צרכני המודיעין, על רקע פינוי המשפחות יום קודם ותוצאות גיחות חיל האוויר, אין כמעט ספק שידיעה זו הייתה גורמת להבקעת ההערכה הקיימת בכיוון מלחמה בסבירות נמוכה".
אז מה קרה? בן פורת המשיך: "מברק זה הגיע בשחר יום שישי לידי רל"ש ראש המוסד, אשר העביר אותו לידיעתו של ראש המוסד וזה הורה למסור את תוכנו לראש אמ"ן". אבל כאן נעצר המידע: "איש זולת השלושה לא שמע על המידע, לא ראש הממשלה, לא שר הביטחון ולא הרטמכ"ל. גם לא השאר - אני, ראש אמ"ן מחקר, ובעיקר לא ראשי ההערכה באמ"ן של מצרים, סוריה וסגן ראש אמ"ן למחקר".
למה זה קרה? בן פורת כתב בניתוח: "הטענה, עד כמה שיכולנו לברר, היא שמשפט מודיעיני חשוב זה היה כלול במברק מבצעי, לא במברק דיווח מודיעיני. טענה זו, אשר שמעתי אותה אישית, היא אבסורדית ומופרכת על פניה. אין זה משנה מה המעטפת של מידע, בין אם המעטפת מנהלית או מבצעית. מידע הוא מידע. אין זכות לאיש, גם לראש מערכת איסופית גדולה וחשובה (אז המוסד היה בעיקר גוף איסופי-מבצעי), לחסום מידע כזה בפני שער הקהילייה, וודאי לא למנוע אותו מעיני הקברניטים".
הנסיעה ללונדון והפגישה עם המתריע "מפי הסוס"
בן פורת המשיך בביקורת החריפה על ראשי המוסד ואמ"ן ב-1973. "להחלטה שמשום שהמברק הוא מבצעי אין דולים מתוכו מידע התרעתי חיוני ולא מפיצים אותו, מה עוד שהוא ממקור 'התקווה ההתרעתית של ישראל' - מעשה או מחדל כזה מראים על טעות שיפוט נוראה, שאין לה הסבר ואין לה הצדקה".
בעקבות המברק המבצעי נסע ראש המוסד דאז, צבי זמיר, "לאן שנסע". בפרסומים בשנים האחרונות נודע שזמיר נסע ללונדון כדי לפגוש את אשרף מרואן - זה שנטען כי העביר את אותה "התרעה מפי הסוס", כנראה מסביבתו של נשיא מצרים אנואר סאדאת. מרואן, חתנו של גמאל עבד אל נאצר - שקדם לסאדאת כנשיא מצרים - שימש כיועצו הקרוב של סאדאת וסיפק למוסד מידע רב על הכנות מצרים למלחמה.
אבל ראש אמ"ן זעירא טען כי מרואן היה סוכן כפול והונה את ישראל. ב-2007, זמן קצר לאחר הדלפת זהותו כסוכן מוסד, נפל מרואן ממרפסת דירתו בלונדון. יש הטוענים כי הוא חוסל על ידי המודיעין המצרי בהוראתו של הנשיא דאז חוסני מובארק.
לאחר נסיעתו של זמיר, היה צפוי שידווח באותו ערב הבהרות והשלמות למידע שהתקבל ב-2:30 בלילה. "הדיווח הגיע בשיחת טלפון רק בשבת ב-4:00-3:30 (כ-10 שעות לפני פרוץ המלחמה). גם לזה אין הסבר סביר. יש סברה, והיא לא בדוקה על הסוף, שראש המוסד שמע כבר את ההשלמות וההבהרות ביום שישי בשעה 23:30. מדוע השתהה הדיווח במשך ארבע שעות עד לשעה 3:30? אין לאיש הסבר אמין, בהנחה שהעובדות נכונות".
"זה שמידר הפר כללי מודיעין מקודשים"
בן פורת כתב בסיכום כי "מדובר במחדל איסופי מדרגה ראשונה, הפעם של המוסד". הוא מתח ביקורת חריפה על ההחלטה שלא להעביר את המידע לראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. "אינני יודע מי הוא האיש או האנשים אשר החליטו למדר את קברניטי ישראל ורל"שיהם. ביום שישי ב-2:30, 36 שעות לפני הפתיחה באש, יהיה אשר יהיה האיש, בעיני זו נטילת סמכות באופן לא חוקי והפרת כללי מודיעין מקודשים. כבר אמרנו בעבר שמידע, ומידע התרעתי במיוחד, איננו נכס המודיעין, אלא נכס המפקד המחליט, בדיוק כמו האש הארטילרית בקרב, הלוגיסטיקה וכל שאר האמצעים לשרת את הלחימה הם נכס המפקד".
הוא המשיך בביקורת על ראשי המוסד ואמ"ן: "מי שמונע מידע עובר עבירה חמורה במניעת נתונים מהמפקד לשקול שיקולים ולקבל החלטות כפי שהן מתחייבות על פי המידע, בדיוק כמי שמונע אש ארטילרית בעת הלחימה בקצב ובכיוון הנכון".
בהמשך, בן פורת הוריד מעט מאחריותו של זמיר: "להקלת אחריותו של המוסד יש לומר כי הוא התחלק במידע עם ראש אמ"ן ורשאי היה להניח שראש אמ"ן יורה על הפצתו בתוך אמ"ן ולקברניטים הצבאיים לפחות. על ראש אמ"ן מאידך היה לעשות זאת. אי-הפצתו היא באחריותו הישירה, בהיותו היחיד שידע, והוא מחדל נוסף. הנכון הוא שראש אמ"ן ציפה לדבר עם ראש המוסד כדי לקבל ממנו את ההבהרות באותו ערב בסביבות חצות. יחד עם זאת, אין הצדקה לשיקולו המוטעה של ראש אמ"ן לא להתחלק במידע".
בן פורת הוסיף כי "הנה אנו שוב מגלים פרשייה מהותית על המועד האמיתי שבו יכלה ישראל לקבל הרתעה ממקור אשר הושקע בו מאמץ ומשאבים רבים, והוא נחשב לאמין למטרות התרעה. בפועל התבזבז המקור החשוב הזה בגלל שיקולים בלתי מקצועיים, אף כי האנשים המעורבים מנוסים, כביכול, ובאופן 'פרטי' גם חכמים".
תת-אלוף (במיל') בן פורת, ששירת בהמשך כדובר צה"ל וכסגן נספח צה"ל בוושינגטון, הלך לעולמו בשנת 2007 בגיל 75. בסיום הניתוח, הוא כתב כי המידע שלא הועבר, היה משנה לחלוטין את התמונה. "אילו הגיעה התרעה זו, 36 שעות לפני הפתיחה באש, היא יכלה לשנות באופן מהותי את עניין היערכות צה"ל למלחמה. במועד זה סדר כוחות המילואים של פיקוד צפון, ואפילו של פיקוד דרום, היו מגיעים לחזיתות לפני הפתיחה באש. לכוח הסדיר היבשתי, הימי והאוויר הייתה התרעה של 36 שעות במקום 10 שעות. כל תמונת המלחמה הייתה נראית אחרת וקרוב לוודאי שהסורים לא היו מבקיעים את חזית הרמת הגולן, גם המצרים לא היו מצליחים לצלוח את התעלה לכל אורכה ללא אבדות כמו במצעד. לכל היותר היו פורצים בפערים שבין המעוזים הדלילים ומושלכים לאחור מיד".
פרט לאותה "התרעה מפי הסוס", פורסמו באתר גם מסמכים נוספים של בן פורת, שהיו חסויים עד היום. בין היתר התפרסם מסמך מ-1988, שכותרתו "הלך הרוח בהנהגה המדינית-אסטרטגית בישראל". בין היתר כתב שם בן פורת כי "הסיבה האמיתית לדחיית המלחמה ממאי לאוקטובר לא הובאה לידיעת הרמטכ"ל על ידי אמ"ן, אף שהיה לו מידע על כך".
הבכיר שנע מקיצוניות אחת לשנייה
בנוסף הוא מתח ביקורת חריפה על אחד מבכירי צה"ל, שכיהן בשנות השמונים כבכיר בממשלה. הוא לא הזכיר את שמו של אותו בכיר, אך ייתכן שהתכוון לעזר ויצמן, לשעבר מפקד חיל האוויר. "אחד מבכירי האלופים בצה"ל, שהיום הוא מנהיג בישראל, האיש אשר בשנות ה-60, ובעיקר אחר מלחמת ששת הימים, הפיץ את התזה של עליבות הלוחם הערבי ויתרון לוחם ישראל, היה גם בין הראשונים אשר לאחר המלחמה רץ אל הקיצוניות השנייה. הוא החל לשיר מזמורי תהילה לשאזלים (סעד א-שאזלי היה רמטכ"ל מצרים, י"ד) והסאדאתים. שתי הגישות לא היו מוצדקות. לא גישת הזלזול ולא גישת ההתלהבות מערבים בכלל ומהמצרים בפרט", כתב בן פורת ב-1988.
9 צפייה בגלריה
הדוח של בן פורת. "כל תמונת המלחמה הייתה נראית אחרת"
(צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
מסמך נוסף שהותר לפרסום, הוא איגרת בלק (בדיקת לקחים) שכתב בן פורת ב-1986. השורה התחתונה של האיגרת היא: "אם ניכשל בכל ונצליח בהתרעה - נצליח. נצליח בכל וניכשל בהרתעה – נכשלנו. אילו מנענו ערב יום כיפור את ההפתעה היו מוחלים לנו על כישלונותנו. כיוון שהופתענו לא זכרו לנו ביום כיפור אף אחת מהצלחותנו".
על חשיבות המודיעין, הוא הוסיף: "כאשר אין לאמ"ן, לדעתי, מחקר ראוי לשמו - אף שיש לו כמה אנשים מעולים - ללא מתודה, ללא שיטה, ללא ארגון הראוי לשמו, יש לי ספק אם עומד לרשות צה"ל מודיעין אשר יעמוד בפרץ ובעיקר במשימה הכה חשובה, ההרתעה".
הקצין שהתריע ו"נוהל סימן-טוב"
בנוסף פרסם ארכיון צה"ל במשרד הביטחון כמה לקטי מודיעין מהימים שלפני המלחמה. מלקט שנשלח כחמש שעות לפני שצבאות סוריה ומצרים פתחו במתקפה משולבת, נכתב: "נראה כי יש תיאום בין הצעדים של מצרים ושל סוריה... צבאות מצרים וסוריה מוכנים למעשה למלחמה. הכוחות בקרבת הגבולות הם בעוצמה שלא היה לה תקדים עד כה. אם תתקבל החלטה בדרג אסטרטגי לפתוח בלחימה, אזי יוכלו לעשות זאת מן ההיערכות הנוכחית ללא צורך בהכנות נוספות... מצד אחד אנחנו מניחים כי הדרג האסטרטגי במצרים וסוריה מודע להיעדר הסיכוי להצליח במלחמה ולסיכונים בכך. מצד שני אנחנו עדים להכנות צבאיות רחבות ובידינו גם ידיעות על מגמה לפתוח במלחמה בטווח המיידי".
כמו כן פורסמו כמה קטעים מהתרעות ששלח סגן סימן-טוב בנימין, ששירת כקצין בחיל המודיעין בפיקוד דרום בזמן המלחמה. הוא היה אחד מאנשי המודיעין שהתריע כי הצבא המצרי עומד להתחיל במלחמה. הוא כתב בין היתר כי "הצבא המצרי, במסווה תרגיל ובהסתמך על הידיעות והסימנים המעידים, ינהל את ריכוז הכוחות למעבר למבצע אמת". למרות ההתרעות, באמ"ן העריכו כי יש "סבירות נמוכה למלחמה". בזכות סגן בנימין הוחלט לאחר מלחמת יום הכיפורים להפעיל את "נוהל סימן-טוב", לפיו כאשר קצין חולק מהותית על מפקדיו לגבי התרעה מודיעינית, הוא רשאי לפנות למפקד בכיר יותר, כולל ראש אמ"ן.
