בשבוע שעבר עמד נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג מאחורי הפודיום והציג-לא-הציג את המתווה שלו להידברות בנוגע לשינויים הצפויים במערכת המשפט. התגובות - משני צדי הכנסת ומכל קצוות תבל - מיהרו להגיע. האופוזיציה אימצה בקריצה את ההצעה בעוד הקואליציה דחתה אותה על הסף, מה שגרם לכעס רב בציבור על ראשיה. האכזבה מובנת. גם אני רוצה הידברות וגם אני חושבת שאף ששינויים במערכת המשפט הכרחיים – לא צריך לבצע אותם בכל מחיר ושקריעת עם ישראל לגזרים היא מחיר מופרז שאין שום הצדקה לשלמו.
מצד שני, מתווה הנשיא מבקש מהקואליציה משהו שהיא פשוט לא יכולה לעשות. הוא מציע לה להניח בצד את העובדה שהיא זו שניצחה בבחירות שהתקיימו רק לא מזמן ולוותר על דברים שאנשיה הבטיחו לקדם שוב ושוב לאורך שנים. ללא קשר לרזולוציית השינויים שצריכים להתבצע, ייתכן שהגיוני וסביר לבקש מהקואליציה שתוותר על הרוב בוועדה למינוי שופטים, או על פסקת ההתגברות, או על יועצים משפטיים כמשרות אמון. אבל אי אפשר לדרוש ממנה לוותר על שלושתם. ראוי שהנשיא יבקש פשרה, אך הוא לא יכול להציג הסכם כניעה.
יתרה מכך, תפקידו של הנשיא במדינת ישראל הוא לא פוליטי אלא סמלי. במשבר הנוכחי תפקידו הוא להוריד את גובה הלהבות בין הצדדים, בכנסת וברחוב. פרסום מתווה כזה, שהיה ברור שיידחה על ידי צד אחד, הוא חטא גדול למטרה זו משום שהוא לא רק שלא מוריד את גובה הלהבות, אלא מגביר אותן, כפי שראינו במהלך סוף השבוע – מהפגנות מחללות שבת מול בית הכנסת שבו התפלל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ועד ריסוס גז פלפל על מפגינים.
אופיר דיין צילום: דן בלילטימה שעוד לא מסייע להנמכת הרוחות זו ההתערבות המנומסת לכאורה של מדינות זרות בנעשה אצלנו. ישראל היא מדינה ריבונית וחזקה, ומחלוקת על מדיניות פנים בתוכה, עזה ככל שתהיה, היא בדיוק כזו: מחלוקת על מדיניות פנים. מי שראוי שייקח בה חלק הם אלה שמושפעים ממנה ישירות – אזרחיות ואזרחי מדינת ישראל מימין ומשמאל. ההתבטאויות של מנהיגים אמריקנים, גרמנים וצרפתים, בין השאר, מלמדות אותנו כיצד הם רואים את ישראל: במקרה הרע כמדינה ה-51 של ארה"ב שאפשר להנחית עליה הוראות מהבית הלבן, ובמקרה הרע עוד יותר אסקופה נדרסת שאפשר להגיד לה איך לנהל את ענייניה הפנימיים.
אם יתקיים דיון ותימצא פשרה, דבר שאני מקווה בכל ליבי שיקרה, זה צריך להיות כי הישראלים רוצים בכך ולא כי מנהיג כזה או אחר בעולם לוחץ עלינו לעשות זאת. ממשלת ישראל לא מתערבת במתווה הפנסיות שמפלג וקורע את החברה הצרפתית ובאותה מידה אין זכות או עניין לממשלת צרפת להתערב בוויכוח הפנימי הישראלי. עדיף היה לו מנהיגים בעולם יפנימו שאחרי אלפיים שנות השפלה ורדיפה, ישראל היא מדינה ריבונית כמו כל מדינה אחרת, אומה ככל האומות, ולא עוד מיעוט חלש ונרדף שאפשר לקבל החלטות מעל ראשו כמו שהם התרגלו לאורך ההיסטוריה.
- אופיר דיין היא פרשנית פוליטית ואשת תקשורת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
