"אני זוכרת, לילה לפני המשחקים, 'אאוט אוף דה בלו', ששאלתי את יוסף אם הוא לא פוחד לנסוע לגרמניה, כי זה היה כשנתיים אחרי הפיגוע בנמל התעופה במינכן שבו נפצעה השחקנית חנה מרון", נזכרת אילנה רומנו. "הוא ביטל אותי ואמר 'מה פתאום, הגרמנים מתקתקים הכול'". אחרי האסון רומנו הבטיחה לשלוש ילדותיה שתמיד תיאבק לשמור את אבא שלהן בזיכרון.
כ-50 שנה עברו מאז שרומנו פגשה במהלך ימי האבל את אנקי שפיצר, שתיהן אלמנות בנות 26 עם ילדים. מאז הן במסע משותף לזיכרון והנצחה, להכרה גרמנית באחריות, לשקיפות בחומרי החקירה, וכמובן לפיצויים. חברי המשפחות האחרים היו צעירים מדי, שבורי לב, קשי יום, חלקם מתו מצער. ילדות בגיל העשרה הפכו למנהלות בית אב לאחר שהוריהן מתו. רומנו ושפיצר היו קונצנזוס ונבחרו על ידי המשפחות לייצגן.
ב-5 בספטמבר 1972, במהלכה של אולימפיאדת מינכן, מחבלים פלסטינים מארגון "ספטמבר השחור" חטפו ורצחו 11 ספורטאים מהמשלחת הישראלית, באירוע שלימים ייזכר כ"טבח הי"א". לאחר הרצח שתיים מאלמנות הספורטאים, שפיצר, רעייתו של מאמן הסיף אנדרי שפיצר ז"ל, ורומנו, רעייתו של מרים המשקולות יוסף רומנו ז"ל, לקחו כאמור על עצמן לייצג את משפחות הקורבנות מול הגורמים הרשמיים בגרמניה. בין היתר בנוגע לחקירת האירוע, ובכלל זה מבצע החילוץ המאוחר והכושל, הנצחת זיכרונם וכן תשלום הפיצויים.
5 צפייה בגלריה
"הפסקתי להתבייש בזה שמגיע לי פיצוי כראוי". רומנו עם תמונת בעלה יוסף ז"ל
(צילום: דנה קופל)
מרבית המחלוקות הגיעו לכדי פתרון והסכמות, אולם שאלת הפיצויים לא נפתרה, ולאחרונה הגיעה לכדי פיצוץ בין הצדדים כאשר גרמניה הבהירה כי לא תשפר את הצעתה. בתגובה הבהירו המשפחות שיחרימו את טקס הזיכרון שמתוכנן להתקיים בחודש הבא במינכן, במלאת 50 שנה לטבח.
כעת מתברר כי מאחורי הקלעים התגלעה מחלוקת בנושא גם בין חלק מהמשפחות. במוקד: עימות בין שפיצר ורומנו לבין אייל שפירא, בנו של מאמן האתלטיקה עמיצור שפירא ז"ל. שפירא טוען שהעמדה מול השלטונות בגרמניה שמייצגות שפיצר ורומנו היא סחיטה שמביישת אותו ואת אביו, כדבריו. הוא מעוניין להגיע למינכן כדי להשמיע את עמדתו. בנוסף, על אף שלכאורה יתר משפחות הנרצחים חתמו על מסמך תמיכה ברומנו ובשפיצר, חלק מהן לא מסכימות עם דרכן - ולעת עתה נשארות דוממות, מחשש שלא יקבלו פיצויים.
"בהתחלה קיבלתי את הייצוג שלהן, הייתי צעיר וטרוד מדי עבור ריצה אחר ההנצחה והפיצויים", אומר שפירא, שהפך בשנה האחרונה לאופוזיציה קולנית נגד שתי האלמנות, "אבל באולימפיאדה ב-1996 קיבלתי אות אזהרה ראשון. הוזמנו שם כיתומים כדי להגיד את דברנו. אבל אילנה ואנקי הגיעו גם. הרגשתי שהגעתי לגנון עם שתי גננות. הן לא נתנו לי לדבר. התקשרו לאשתי בישראל וביקשו שאסתום את הפה".
מבחן התוצאה
המאבק של רומנו ושפיצר השיג עד היום רק שני תשלומים, כשחלק הארי של אחד מהם הלך להוצאות משפט, מה שמוביל לתביעה נגדן ונגד עורך הדין ב-2005 על ידי משפחת ויינברג, קרוביו של משה ויינברג ז"ל, מתאבק שנרצח גם כן במינכן. המאמצים לשקיפות, פתיחת ארכיונים, אחריות גרמנית ואזכור המתים עולים בתוהו, כי גרמניה מחליטה כבר ב-1994 כי על המקרה חל חוק התיישנות.
"כולנו מסירים את הכובע בפני אנקי ואילנה", אומרת בת ששכלה את אביה במינכן, "הן לקחו את זה על עצמן והשקיעו את כל חייהן בנושא. אבל במבחן התוצאה יש כאן כישלון".
השנתיים האחרונות הראו גרף התקדמות: דקת הדומייה באולימפיאדת טוקיו, משרד עורכי דין הולנדי שהצליח לבטל את ההחלטה על חוק ההתיישנות והציג ראיות חדשות בקשר לאחריות. אבל הפיצוי שהוצע היה נמוך מדי. רומנו ושפיצר החליטו שדי, הן הולכות להחרים את הטקס במינכן ב-5 בספטמבר אם הגרמנים לא יסכימו לכל הדרישות הכספיות שלהן.
אייל שפירא התמרד. יש מי שטוען שהוא מחפש תשומת לב. מישהי שעמה היה בקשר טלפוני הציגה בפניי תכתובות לפיהן הוא רצה להגיע לטקס בדגלים שחורים ולמחות נגד הגרמנים שעושים טקס לעצמם. "מה זה, אם משלמים לי חמישה מיליון אני בא, ואם משלמים לי מיליון אני לא בא? זו סחטנות לשמה", אומר שפירא.
שפירא היה היחיד שלא חתם על ייפוי כוח שעליו חתמו כל המשפחות עבור רומנו ושפיצר. הוא הגיש בקשה משפטית שהן לא ייצגו אותו ולא ידברו בשמו. עוז שפירא, אחיו של אייל, שהיה השותף שלו במרד נגד שפיצר ורומנו, התקפל וחתם על המסמך. עוד שתי משפחות שדיברנו איתן הביעו את אי-הסכמתן להחלטה להחרים את הטקס. "המבנה של המשפחות הוא לא ממש דמוקרטי", אמרה לי בת לאחת ממשפחות הקורבנות, "אי-אפשר להביע את רצונך כמו שאתה רוצה כי יש קצת פחד והרגשה של איום מצד אילנה ואנקי. כולם רק רוצים להיות בשקט ולקבל את הכסף".
האתוס האולימפי
ההתפוצצות של שפירא הגיעה דווקא לאחר הטקס בטוקיו (כפי שדיווח כאן עמיר פלג בשתי כתבות). "אף אחד לא ידע שהן נוסעות", אומר שפירא, "בהתחלה הייתה התלהבות מדקת הדומייה, ורק אחר כך הבנתי שלא הזכירו את שמות הנרצחים ולא את המילה רצח. תומאס באך, יו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי, פינק אותן בטוקיו ועשה עליהן סיבוב כשהזכיר את הקורבנות בדלת האחורית".
באך גם לא הסכים להתחייב להזכיר את הקורבנות בכל אולימפיאדה. כאשר שר הספורט חילי טרופר הזכיר אותו כידיד באזכרה לחללים בתל אביב בשנה שעברה, שפירא התנפל עליו בצעקות ובזעם. הוא ואחיו סולקו מפורום התקשורת של המשפחה, ובשיחה בוועד האולימפי אייל הסתער בצעקות על גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל, ורק בשנייה האחרונה נמנע עימות פיזי ביניהם.
"אני רוצה לבוא ולשאת דברים במינכן", אומר שפירא, "אני לא נאיבי. כסף זה חשוב, אבל לא כשלד או בסיס. עקרונות וערכים הם דברים יותר חשובים. האולימפיאדה היא מקום מפגש למדינות אויבות שעושות ספורט במקום מלחמה, ופה נשבר האתוס האולימפי. צריך הכרה ברצח".
גורם בוועד האולימפי אמר: "יש הכרה ויש אחריות גרמנית. יש גם הסכמה לשקיפות וועדה משותפת של היסטוריונים גרמנים וישראלים שישחזרו מה קרה שם. נשאר רק העניין של הכסף. כל הרצונות של אייל התממשו, והוא עדיין תקוע במנטרה שלו".
שפירא מגיב: "בפעם הקודמת שניים משלושת המיליונים שקיבלנו הלכו לעורכי דין. עכשיו כבר קיבלנו הודעה מעורכי הדין ההולנדים שהם אמורים לקבל 3.5 מיליון יורו בלי שראינו מהם חשבונית אחת, אז למה שזה לא יחזור? אני בכלל לא מבין למה משרד הולנדי מייצג אותנו ולא המדינה".
רומנו אומרת: "סבלו של אייל גדול כסבלנו, אבל הוא בוחר לייצג את עצמו ולפגוע באחרים. בהתחלה היה מפתח נקודות שבו אלמנות היו אמורות לקבל יותר כסף מנכדים, אבל אני ואנקי נאבקנו כדי שכולם יקבלו פיצוי שווה. הפסקתי להתבייש בזה שמגיע לי פיצוי ראוי".
קרי ואלכסנדר קנופס הם זוג הולנדי, בעלי משרד לעריכת דין באמסטרדם. בסוף 2017 נפגשו בישראל עם אנקי שפיצר, שביקשה מהם להסתכל בתיק ולראות מה אפשר לעשות. הם אומרים ש"בפיגוע בדיסקוטק לה בל ב-1986 גרמניה האשימה את לוב וביקשה ממנה תשלום. כל נרצח קיבל 3.5 מיליון יורו כי זו התקפת טרור, כמו במינכן. לכן התשלום חייב להיות בין 3.5 ל-22 מיליון לכל קורבן. כל הצעה בטווח הזה תתקבל על ידי המשפחות".
הגרמנים טוענים שהם כבר שילמו בעבר?
"ב-2002 הגרמנים, כמחווה, לא כפיצויים על נזקים, משלמים שלושה מיליון דולר, כששני מיליון הולכים לעורכי דין והוצאות אחרות. מיליון דולר ל-11 משפחות. 27 אלף יורו לכל קרוב משפחה. אז עכשיו הם רוצים להוריד 4.6 מיליון שהם בכלל לא שילמו כנזק".
יש משפחות שטוענות שיותר מדי כסף ילך אליכם, כמו בתשלום הקודם.
"יש רק מישהו אחד שסוטה מהדרך. כל המשפחות האחרות תומכות בנושא. אבל הוא צודק בשאלה הזו. זה לא פייר. אנחנו נדבר איתו ונפתור את הבעיה".
