"כוונו את האש אליי, עזבו את אשתי וילדיי", אמר בנימין נתניהו בשבתו כראש ממשלה אי שם בשנת 2010. מאז קרו לא מעט דברים במדינתנו. אמנם בנימין נתניהו הוא עדיין ראש הממשלה, אבל מאז שינתה המדינה את פניה. חווינו את האסון הגדול ביותר של מדינת ישראל. האמון בין הפוליטיקאים לבין הציבור נשבר, ישראל גועשת ורועשת במחאות וקריאה להחזרת החטופים תוך ניסיון למהפכה משפטית.
לצד כל אלו, בנו הבכור של נתניהו, יאיר, הפך לאחד הלוחשים על אוזנו של אביו, יחד עם כמה מחבריו שהביא משירותו הצבאי בדובר צה"ל. כל הפוליטיקה השתנתה בישראל של 2024. גם פני המדינה השתנו, וישראל אינה עוד ולא תהיה עוד מה שהייתה.
ועדיין, דעתי המאוד לא פופולרית כנראה היא – הניחו לבנו של נתניהו, אבנר, להתחתן בשקט. הניחו לו. אני מתאר לעצמי שאני מקומם לא מעט אנשים ממחנה המפגינים (גם ימין וגם שמאל). אני מרגיז את אלו שטוענים שכל עוד ילדינו נמצאים אי שם בעזה בתת-תנאים ובסבל, אין לאבנר נתניהו זכות לחגוג את חתונתו.
אבנר נתניהו לא אשם. בין אם תשנאו את נתניהו האב עד עמקי נשמתו, ובין אם תהיו ממעריציו האדוקים, אבא לא בוחרים. ואם יאיר נתניהו בחר בדרך שבה הוא יוצא אל הציבור ועל הציבור, ומעורב בלא מעט מקרים מעוררי מחלוקת, אבנר נתניהו תמיד ברח מאור הזרקורים ונמנע מלהיות בחזית כלשהי.
נדירות הפעמים בהן כתבתי שבנימין נתניהו צודק. אבל הפעם, אכן, צריך לכוון את האש אליו ולהניח לבנו
אם מדובר בחתונה שהיא חלק מ"מנעמי השלטון" ואנחנו הציבור נשלם עליה, יש מקום להתקומם. אבל קיימת התחושה שמדובר בחתונה שעושה אדם שאביו ראש הממשלה, אבל הוא לא מעורב (ולמיטב ידיעתי לא היה מעורב מעולם) בענייני אביו. כל כך מתרחק שביקש למחוק את ערך הוויקיפדיה עליו.
אז כן, חוות רונית זה שטח פתוח וקל להפגין בחוץ, ואסור לרגע לשכוח את ימי המלחמה הארורה שאנחנו שקועים בתוכה עד צוואר.
אבל בחור בן 30 יכול להתחתן בכל דרך שיבחר בה, ויש לכבד את בחירתו. למי שיש ספק בעניין, הדבר לא דורש מאיש לכבד את הוריו, ומי שלא מעוניין יכול לחוש כלפיהם כיצד שירצה. אבל לא ביום שלו. לא על גבו.
אז אבנר נתניהו ועמית ירדני יתחתנו, וליום אחד אולי הזמבורות לא יגיעו להרוס לו את האירוע, כי לא חובה. ממש לא. וכן, הוא ליכודניק, בן של ליכודניק, עם דעות משל עצמו שעל פי כל המתפרסם הן דעותיו של אביו מולידו. אבל הניחו לילד.
נדירות הפעמים בהן כתבתי שבנימין נתניהו צודק. אבל הפעם, אכן, צריך לכוון את האש אליו ולהניח לבנו.