חוק הרבנים - שראוי יותר לכינוי חוק הג'ובים - מעורר ביקורת נוקבת, ובצדק רב. חוק זה נמנה עם חוקי הביזה, ונועד לצ'פר את מקורביה של ש"ס. האירוניה היא שהחוק אף נוגד את ההלכה: הוא מבקש לכפות אינפלציה של רבנים על קהילות שכלל אינן חפצות בהם ולחייבם במשכורותיהם. הוא מעביר את המינויים שכיום נעשים בידי תושבי המקום לגוף שנשלט על-ידי נציגיהם של השר לענייני דתות ושל מועצת הרבנות הראשית. הוא משנה מהמצב הקיים שבו קצובה כהונתו של רב וקובעת שהוא יכהן עד גיל 75, ומאפשר לרב להתגורר מחוץ למקום כהונתו ואף לעסוק בעיסוק נוסף בשכר.
אם יחוקק החוק כלשונו יחזיקו השר לענייני דתות ומועצת הרבנות הראשית בסמכויות שהגמרא הורתה שלא יוחזקו על ידי איש. כיצד? הגמרא מורה: "אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור", והיא לומדת זאת מכך שאף האלהים לא מינה את בצלאל לעבודת המשכן בטרם קיבל את הסכמתם של בני ישראל. כבר בשנת 1577 נקבעה תקנה, "שלא יתפוס אדם ראשות אלא אם כן מדעת רוב הקהל. כפי שהוא המנהג בכל קצוות שבהן יהודים יושבים". כאשר השלטון הזר בגולה מינה רב מטעמו, נפסק שהגם שהוראתו מחייבת, "גזרנו ונידינו וחרמנו שלא יהיה אדם רשאי ליטול שררה על הציבור לא על ידי מלך אם לא שימנו אותם רוב הקהל". ועוד פסקו שאם הרב יהין ליטול שכר מקופת הקהילה הרי הוא בבחינת גזלן.
האם דין זה חל גם במדינת ישראל? כתב הרב יעקב אריאל: "מקור סמכותו של הרב הוא הציבור שמינה אותו, וזו הסיבה למחויבותו של הציבור לקבלת מרות הרב שהוא עצמו מינה... הדבר ניכר כבר מתוך התלמוד עצמו, אשר הגדיר את הדיין כך: 'שהמחוהו רבים עליהם'".
טעימה ממה שצפוי לנו אם יעבור החוק קיבלנו בלווייתו של הרב הראשי לבאר-שבע, הרב יהודה דרעי
טעימה ממה שצפוי לנו אם יעבור החוק קיבלנו בלווייתו של הרב הראשי לבאר-שבע, הרב יהודה דרעי. במהלך ההלווייה דיבר הראשון לציון היוצא, הרב יצחק יוסף - מחותנו של יהודה דרעי - ואמר: "אנחנו רוצים להכתיר את בנו רבי אברהם דרעי, 'תחת אבותך יהיו בניך'. אני יודע שזה היה רצונו של המנוח זצ"ל, הוא רצה שבנו יישב תחתיו. אנחנו ממליכים אותו עכשיו, שאף אחד לא יהין חס ושלום להפר את הדבר הזה. נמצא פה ראש העיר והוא שומע את הדברים, שיזדרז לעשות את זה, שיהיה נחת רוח לנפטר". כל זאת ללא הליך מסודר כלשהו ואף ללא הימלכות בתושבי העיר. הרב יוסף הסתפק בכך שראש העירייה נוכח והורה לו "שיזדרז לעשות את זה".
עוד ראוי לציין שברוב הקהילות היה נהוג למנות רב לתקופה קצובה כדי להעמיד גם את המשך כהונתו להכרעתו של הציבור. האפשרות שהרב יתגורר מחוץ לישוב שבו הוא מכהן כלל לא עלתה על הדעת. תפקידו של הרב אינו מתמצה בהעברת דרשה שבועית - עליו להיות זמין לציבור מהנץ החמה ועד שקיעתה, בעיקר בשבתות ובחגים. גם לא צריך להיות לו זמן פנוי לעסוק בעבודה נוספת.
פרופ' אשר מעוז הוא ראש הוועדה ליחסית אקדמיים בינלאומיים של המרכז האקדמי פרס וסגן נשיא כבוד של האגודה הבינלאומית לחירות דתית
