כעורך דין המתמחה ועוסק אך ורק בזכויות אדם, ומזה למעלה מעשרים שנה נלחם על תיקון עוולות עבור אזרחי ישראל מצד רשויות המדינה (משרד הפנים ורשות האוכלוסין), בבתי המשפט המנהליים, אני בתחושה שרבים בציבור – ימין ושמאל כאחד - לא מבינים עדיין איך רפורמת לוין תשפיע עליהם ומהי המציאות הצפויה להם באופן אישי, ועל כן הם אדישים אליה, או אפילו תומכים בה בהתאם לשיוכם הפוליטי.
רבים בציבור חושבים שעל הפרק בעיקר צמצום כוחו של בג"צ להתערב בחקיקה ראשית של הכנסת או בהחלטות ממשלה, אך לא זה המקרה. בג"צ ביטל רק 22 חוקים מתוך אלפי-אלפים שהכנסת חוקקה.
רוב מוחלט של ההחלטות הציבוריות שמשפיעות על האזרחים הן החלטות של פקידים במשרדי הממשלה השונים – רשות האוכלוסין, רשות הרישוי, משרד הבריאות, משרד הרווחה, המוסד הביטוח הלאומי, משרד הבינוי, משרד החינוך ועוד, בכל סוגיה אנושית שאפשר להעלות על הדעת.
בג"צ ביטל רק 22 חוקים מתוך אלפי-אלפים שהכנסת חוקקה
בעניין זה, אל לנו לדמיין מציאות אידילית, בה פקיד הציבור מקבל החלטות בתנאים סטריליים, באורך רוח, במקצועיות, ברגישות ובשיקול דעת מדוקדק ומדויק. בפועל, במציאות הבירוקרטית קשה מנשוא בישראל, העומס מכריע, הזמן קצר, וכולנו בני אדם שטועים, משמיטים, לא שמים לב, מתעלמים, ובטוחים שאנו צודקים גם אם מוכיחים לנו אחרת. כאן נכנסת עילת הסבירות.
ביטול עילת הסבירות שקובעת הרפורמה, הוא נטילת והעלמת אחד מכלי העבודה היעילים ביותר שיש לעורכי הדין, המייצגים כל אחד ואחד מאזרחי ישראל מול החלטות מנהליות שגויות, שרק בתי הדין ובתי המשפט יכולים לסייע ולתקן. בתי המשפט המנהליים בוחנים את התנהלות פקידי הציבור לפי אמות מידה שנקבעו, נבחנו והשתרשו במשפט הישראלי מזה דורות, ובראשן עילת הסבירות.
רוח המפקד
גם אם קיימות עילות התערבות אחרות שיאפשרו לפנות לבתי המשפט המנהליים – עדיין "רוח המפקד" תרחף מעל, וביטול עילת הסבירות כמו גם המינויים הפוליטיים של השופטים, עלולים להביא להקצנת עמדות של השופטים והדיינים ולצמצום ממשי בהתערבותם בשרירות השלטונית.
כל אזרח בישראל, שפקיד ממשלתי כלשהו יסרב לו בעניין כזה או אחר, יתקשה עוד יותר לתקוף את אותה החלטה בבתי המשפט ולשנות אותה. בתחום העיסוק שלי, הסדרת מעמד בישראל, מדובר בדיני נפשות ממש, לעתים של חיים ומוות, ובעניין הנוגע בכולם בלי קשר להשתייכות פוליטית: בן/ת הזוג הזר, הילדים, ההורים, המטפלים, העובדים.
אזרח ישראלי תמים שמבקש לחיות בישראל בתא משפחתי עם זוגתו הזרה, אך פקידת רשות האוכלוסין סירבה לו, משום שלא "האמינה" לקשר הזוגי, מבלי שטרחה לבצע את מלוא הבדיקות. אזרחית ישראלית מיואשת שביקשה להסדיר מעמד למטפלת הזרה של אביה הסיעודי, לאחר חודשים של חיפושים עקרים, אך ועדה ברשות האוכלוסין סירבה לה, משום שהתעלמה מנסיבותיו המיוחדות.
יהודי זכאי שבות שהתגייר כדין וביקש לעלות לישראל מכוח זכאותו, אך פקידת רשות האוכלוסין סירבה לו משום שקבעה שגיורו אינו כן, למרות ראיות ואסמכתאות ברורות. אזרחית ישראלית שביקשה מעמד לאמה הזרה הקשישה והבודדת, אך פקיד רשות האוכלוסין סירב לה משום שהניח הנחות שגויות ביחס לנסיבות.
עו״ד תומר ורשהצילום: אוהד דייןואלו רק דוגמאות על קצה קצהו של המזלג.
אין הצדקה
אך לפני הכל, מנקודת מבטי בלב ליבה של העשייה המשפטית המנהלית והחוקתית למול רשויות השלטון, אין בכלל שום הצדקה לרפורמה שכזו: בפועל, בתי הדין המנהליים ובתי המשפט המנהליים, העוסקים מדי יום ביומו בעררים ובעתירות על החלטות מנהליות של פקידי הרשויות – ממילא גם היום לרוב אינם מתערבים בהחלטות הרשויות. וגם אם התערבו, לרוב הם ישיבו את התיק לבחינה נוספת של הרשות, בכדי שלא להחליף את שיקול דעתה. כך לפי דיווחים, קרוב ל-90% מהעררים שהוגשו לבית הדין לעררים בשנים 2019-2021 נדחו או שהושבו לרשות. השמרנות היחסית של בתי המשפט המנהליים – שהתעצמה עוד יותר בשנים האחרונות עקב שורה של מינויים שמרניים – מלמדת ומוכיחה אפוא כי אין כאן משהו שדורש תיקון מסוג זה. אם כבר, נדרש תיקון לצד השני.
אמנם כל דיין ושופט המתמנים לכס השיפוט, ככל בני האדם, מחזיקים בדעות אישיות ופוליטיות, ודעותיהם תמיד ישחקו תפקיד כלשהו בעת בחינתם את התיק המנהלי שלפניהם. השמרנים יחליטו כך, הליברלים יחליטו אחרת, וכולם ידונו וישפטו בעזרת הכללים המשפטיים שהשתרשו במשפט הישראלי משך שנים בפסיקה רחבה ומנומקת. כך היה וכך יהיה גם בלי רפורמת לוין. הניסיון לצמצמם את כוחו ועצמאותו של בית המשפט המנהלי והחוקתי יפגע בכולם, ימין ושמאל כאחד, פגיעה רוחבית וקולקטיבית בכלי ההגנה המרכזי של האזרח הקטן מפני השלטון, תהיה דעתו הפוליטית אשר תהיה.
וכך גם ביחס למינוי היועצים המשפטיים. בבתי הספר למשפטים מלמדים שיועצים משפטיים של רשויות אוחזים בתפקיד כפול – הם גם מייצגים ומייעצים לרשות, אך הם גם מגינים על האזרח הקטן מפני הרשות. כעת רפורמת לוין מבקשת להשאיר ליועמ"ש רק את תפקידו הראשון. ושוב, גם היום, מניסיוני, מרבית ההחלטות המנהליות זוכות להגנה של היועמ"שים, או לפחות לאי-התערבותם.
ואשר לסילוקה של לשכת עורכי הדין ממנגנון בחירת השופטים לטובת רוב פוליטי? כאן הקונצנזוס צריך להיות חד וברור. לשכת עורכי הדין היא הגילדה המאגדת את כלל עורכי הדין בישראל, בלי קשר לשיוכם הפוליטי. אנו אנשי המקצוע שחיים מדי יום את עולם המשפט. כל אזרח בישראל זקוק לבית המשפט ולעורכי הדין. הכיצד הגיוני (ו"סביר") לסלק את הציבור המקצועי הפועל מדי יום עבור האזרחים מהליך בחירת שופטיו? דעתם המקצועית של עורכי הדין ביחס למומחיותם של השופטים היא תרומה חשובה להליך. התעלמות ממנה לטובת רוב פוליטי בועדה – היא הוכחה ברורה לשיקולים הזרים העומדים בבסיס הרפורמה.
אז בפעם הבאה, כשכל אחד ואחד מאיתנו ייגש לקבל שירות באחת מרשויות השלטון, ואחד הפקידים יסרב לו או ידחה אותו, ללא נימוק וללא הסבר, ואותו אזרח יעמוד חסר אונים, נסער ועצבני מהשרירותיות בה נתקל, כיצד בקלות כה רבה רמס הפקיד את זכויותיו – או אז ייזכר ברפורמה שביקשה ליטול ממנו כל יכולת להילחם על זכויותיו.
זה הזמן כעת להביע עמדה לפני שיהיה מאוחר מדי.
עו"ד תומר ורשה הוא בעלים של משרד לזכויות אדם והגירה בישראל ומומחה למשפט מנהלי-חוקתי
