בחטיבת כפיר החלו לתחקר בימים האחרונים, בעקבות פניית ynet, את קבילתו של לוחם סיירת חרוב לשעבר, סמל רועי (שם בדוי), שהתגייס לפני כשנתיים ליחידה המובחרת של החטיבה המנומרת, אך מאז סבל לפי עדותו מיחס מבזה ומשפיל מצד מפקדיו, באופן מתמשך.
רועי התגייס במוטיבציית שיא לסיירת החדשה של כפיר, אחרי שנתיים של הכנות מסודרות ואימוני כושר כנער בקבוצות הכנה לסיירות. הוא ויתר על קורס חובלים שאליו התמיין כדי להיות חי"רניק במקום הכי קרבי שיש לחטיבות הסדירות להציע, וכבר בטירונות זכה ל"תג המפקד", שמבטא בולטות חיובית בתפקוד, והיה מועמד לצאת בשלב מוקדם לקורס פיקודי. רועי התגייס במחזור נובמבר, שנחשב לקשוח ביותר מבין שלושת מחזורי הגיוס הקרביים מדי שנה, בשל הטירונות והאימון המתקדם שמתקיימים בשיא החורף.
בקבילה מתואר כי באחד משבועות השדאות בשטח הררי קשה ובקור שהתקרב לטמפרטורה אפסית, הוא התבקש עם קבוצה קטנה נוספת של חיילים ומפקד להישאר סוף שבוע בשטח, עם הציוד המחלקתי. כשהתקפלו מהמקום לבסיס, רכב הציוד התקשה לסחוב בעלייה את הציוד הרב, ששקל מאות ק"ג, ורועי התבקש על ידי אחד המפקדים לסחוב את 40 השמיכות ויריעות אוהל גדול, כולן ספוגות במי הגשמים, חזרה לבסיס.
"הוא הבטיח לי שאם אעשה זאת וארים על גבי יותר מ-100 קילו ציוד, אקבל את התפקיד ששאפתי לקבל – קשר מ"מ", כתב רועי בקבילה. "תוואי השטח היה קשה ובוצי, עליות הרריות, גשם ובוץ. הגעתי מקופל מכאבים וחשתי שאני מתפרק פיזית, בכאב חד שמעולם לא עבר לי בגוף. ואז המתנו עוד כמה שעות בכפור עד שיבואו לקחת אותנו, בזמן שהכאב רק מתגבר". רועי ציין בקבילתו שלמרות שהדרישה של מפקדיו ממנו לסחוב את הציוד הכבד הייתה שגויה, הקבילה היא על מה שקרה אחרי אותו אירוע.
מאז אותו מקרה סבל רועי לדבריו מכאבים מתמשכים בגבו, סביב השעון, ועדיין המשיך באימוני המסלול המפרכים בבסיס האימונים החטיבתי של כפיר בבקעת הירדן. "באחד ממסדרי הבוקר היה לי לחץ להשתין שמעולם לא חשתי קודם, ממש התחננתי ובכיתי תשע פעמים ללכת לשירותים אך אחד המפקדים סירב", שחזר רועי במכתב הקבילה. "התפתלתי מכאבים ואז בשיא ההשפלה, ואני מתבייש לומר זאת, השתנתי על עצמי מול כולם. חשתי נורא, בושה גדולה, קשה לתאר במילים. לתדהמתי, המפקד נזף בי בתגובה וצעק עליי מול החיילים ללכת להחליף מדים. הסיבה שהגעתי לתחתית שפל המדרגה והכאב שממנו אני סובל לא עניינו אותו בכלל".
"התחננתי ובכיתי תשע פעמים ללכת לשירותים אך אחד המפקדים סירב. התפתלתי מכאבים ואז בשיא ההשפלה, השתנתי על עצמי מול כולם. לתדהמתי, המפקד נזף בי וצעק עליי מול החיילים"
רועי התלונן על כך באותו הערב בפני סמל המחלקה אך דבר לא קרה מאז לטענתו, וההתעמרות רק נמשכה. בלילה שאחרי כן, הצוות הוקפץ למסע ובקשתו של רועי לראות קודם חובש פלוגתי נדחתה לדבריו בתוקף. "במסע נדרשתי לסחוב משקל שעלה על 100 ק"ג, ואני כחייל ממושמע שפחד לסרב פקודה ולפגוע בתפקיד שכה רציתי, ביצעתי זאת תוך כאבי תופת", הוסיף רועי.
"את המסע בקושי סיימתי ולמיטב ידיעתי בדיעבד, המשקלים שסחבנו חרגו מהמותר לפי הפקודות. בלילה שוב נדרשנו לעלות על ציוד וכשאמרתי שאני לא מסוגל בגלל הכאבים, אחד המפקדים איים עליי בריתוקים אם לא אעשה זאת והודיע לי שרופא אראה רק בעוד שבוע", המשיך רועי. "למחרת שוב נדרשתי לסחוב משקלים של ארגזי תחמושת והסכמתי חרף הכאבים הבלתי נסבלים. בלילה כבר לא יכולתי להירדם ובכיתי במיטה, חבריי קראו למפקד ששלח אותי מיד לרופא".
הרופא ביחידה העניק לרועי זריקות של משככי כאבים, שלטענתו רק החמירו את מצבו וגרמו לשיתוק של יום-יומיים ברגלו הימנית, כתופעת לוואי. הרופא שלח אותו לאורטופד, וכאשר רועי הסביר למפקדיו שקשה לו להגיע לבד בתחבורה ציבורית מהבקעה לבדיקה בבית חולים בחיפה, נאמר לו שהוריו יוכלו לאסוף אותו אך רק מאמצע הדרך. "האורטופד נתן לי שבעה ימי גימלים למנוחה בבית ושלח אותי לבדיקת סי.טי גב, אך בסיירת דרשו ממני שאחזור לבסיס רק כדי לאשר את הגימלים. ניסיתי להסביר למפקדים שהרופא ציווה שאשאר מיד במנוחה, אך זה לא עזר. אבא שלי לקח אותי לבסיס והמפקד שלי אמר לי כשהתקרבנו למחנה שאולי בעצם לא היה טעם שאבוא", הוסיף רועי.
בדיקת הסי.טי גב של רועי יצאה תקינה, הוא נדרש לחזור ליחידתו חרף הכאבים הנמשכים אך מאז, לדבריו, סבל מיחס חמור יותר: בשעות ת"ש נלקח ממנו הטלפון, סרס"פ הפלוגה אסר על חבריו להביא לו אוכל מחדר האוכל בזמן שלא יכול היה לצאת ממיטתו בשל הכאבים וסבל מחוסר התעניינות של מפקדיו. הוריו התערבו ושוחחו עם מפקד הפלוגה, הדרישות מרועי להמשיך בפעילות פיזית נמשכו, ובשלב מתקדם יותר, כאשר המערכת הרפואית בצה"ל לא זיהתה ממה הוא סובל, הוריו הפנו אותו למומחים פרטיים בעלות של עשרות אלפי שקלים.
"התחילו לי התקפי חרדה קשים ומחשבות אובדניות. אני חש לבד ואבוד, שאיבדתי דרך"
"הבירור הפרטי המקיף העלה שיש לי שני קרעים בלברום ובמפרק הירך", ציין רועי בקבילתו שגובתה במסמכים רפואיים. מאז רועי סופח לר"מ 2 (מדור שאליו מסופחים חיילים שלא כשירים רפואית להמשיך את השירות בצורה סדירה), לדבריו מפקדיו חדלו להתעניין בשלומו בעודו מרותק לביתו. מצבו הנפשי הידרדר, הוא טוען, והצריך טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים. "יש לי אכזבה כה גדולה מהמפקדים ומהצבא, התחילו לי התקפי חרדה קשים ומחשבות אובדניות. אני חש לבד ואבוד, שאיבדתי דרך".
לאחרונה פסיכיאטר צבאי הוריד את הפרופיל של רועי ל-64, ולדבריו, רק בחגי תשרי האחרונים זכה לביקור ראשון בביתו מצד נציג חטיבת כפיר: קצינת מבצעים של הסיירת. "אני מתקשר למ"פ ומבקש ממנו לקבל דו"ח פציעה ואירוע, לדעת איפה זה עומד, למרות שכבר העבירו אותי בסיס. אני לא מקבל ממנו תשובות. בבקשה תעשו שיתקנו את הדרך בה מתייחסים לחיילים בעקבות המקרה שלי", כתב רועי.
עו''ד כהן-רוכברגרצילום: אור פרבוזניקעורך דינו של הלוחם, אל"מ (במיל') רן כהן-רוכברגר ממשרד ליבליך-מוזר-גליק, כתב לנציבת קבילות החיילים, תת-אלוף (במיל') רחל טבת-ויזל, כי "חלומו של רועי בן ה-19 היה לשרת בתפקיד משמעותי בסיירת חרוב, לתרום, ולא היה מאושר ממנו כאשר נודע לו שהתקבל ליחידה. למרבה הצער, מאז השירות הוא נאלץ להתמודד עם מסכת השפלות, התנכלויות ויחס מבזה מצד מפקדים וגורמי רפואה צבאיים".
מדובר צה"ל נמסר: "הנושא בבדיקה. סיירת חרוב מטפלת באנשיה בצורה ראויה ומכבדת. חיל הרפואה שואף להעניק טיפול מקיף ומקצועי למשרתי צה"ל. אם יימצא בבירור הקבילה כי ההאשמות נכונות, יינקטו צעדים ויופקו לקחים בהתאם".
