קרוב לחצי מיליון נשים וגברים פנו בשבוע האחרון לשירות התעסוקה בחיפוש אחר עבודה, ומספר זה אינו כולל את אלה שכבר התייאשו. למרות החזרה לשגרה, אנו עדיין בעיצומו של משבר כלכלי וחברתי קשה: עשרות אלפי עסקים נסגרו מאז תחילת מגפת הקורונה, ומי שהמשיכו צמצמו משמעותית את היקף ההעסקה. התוצאה היא שיש הרבה פחות מקומות עבודה במשק.
מהממשלה שמענו עד היום הרבה על מדיניות דמי אבטלה וחל"ת, אבל הרבה פחות על מדיניות תעסוקה. נכון ליולי 2021, אין מדיניות ממשלתית ליצירת מקומות עבודה, ומעט מאוד נעשה בתחום הליווי התעסוקתי וההכשרות המקצועיות. דואגים לפמפם שיש כ-130 אלף משרות פנויות במשק – מספר שיא אמנם, אך מתבקש אחרי יותר משנה של פיטורים בלבד ולאחר חזרה זהירה לעבודה – אך הבעיה היא שלא מדברים על ההתאמה של המובטלים למשרות הללו.
אם מתבוננים לעומק, רואים שהמשרות הפנויות נחלקות לשני סוגים: מחד, משרות לא מקצועיות, בעיקר בתחומי ההארחה, השירותים והמכירות. מאידך, משרות מקצועיות, שדורשות ידע ספציפי, שניתן לרכוש בלימודים אקדמיים או בהכשרות מקצועיות. רוב המובטלים הם נשים וגברים שעבדו לפני הקורונה, התקדמו והרוויחו יותר ממשרות שכר מינימום, אך יותר מ-80 אחוז מהם חסרי השכלה על-תיכונית.
המובטל צריך להגיע לשירות התעסוקה ולקבל שם ייעוץ, הדרכה והפניה לכלל השירותים וההכשרות שגופי התעסוקה השונים מציעים. גוף מטה אחד צריך לרכז גם את גיוס המעסיקים
המשמעות היא שכישוריהם לא מתאימים למשרות הקיימות. יש להם יותר מדי ניסיון וותק תעסוקתי למשרות בשכר מינימום, וגם כלכלית לא נכון שיתפשרו על משרות שאליהן אמורים להיכנס צעירים בתחילת דרכם בעולם העבודה. מן הצד השני, אין להם את הידע המקצועי למשרות בשכר גבוה יותר.
מאז תחילת הקורונה מדברים בישראל ובעולם על ניצול התקופה להקניית כישורים לתעסוקה. במדינות מפותחות רבות השקיעו הממשלות בשדרוג העובדים. אצלנו, עד כה ההשקעה בפועל הייתה נמוכה מאוד. כ-9,000 מובטלים בלבד השתתפו בהכשרות מקצועיות במימון המדינה ב-2020, ועוד כ-11 אלף משתתפים בלבד השנה. לוקחים את הדגים, ולא נותנים חכות.
כדי לפתור את משבר האבטלה, אין מנוס מהשקעה בעבודה אפקטיבית עם מובטלים. ההחלטה לרכז את כל גופי התעסוקה במשרד הכלכלה היא התחלה נכונה וחשובה. כעת צריכה שרת הכלכלה אורנה ברביבאי לדאוג שהם יעבדו באופן מסונכרן ומתואם, תוך ביטול כפילויות, איגום משאבים וחיזוק התמחויות.
כך, למשל, המובטל צריך להגיע לשירות התעסוקה ולקבל שם ייעוץ, הדרכה והפניה לכלל השירותים וההכשרות שגופי התעסוקה השונים מציעים. גוף מטה אחד צריך לרכז גם את גיוס המעסיקים. המעסיקים יכולים וצריכים להסביר אילו עובדים הם צריכים ומה התכנים הנדרשים בהכשרות מקצועיות, כי הם מי שבסופו של דבר יעסיקו את בוגריהן.
מה שלא פחות חשוב הוא שהממשלה תחליט על מהלך כולל ליצירת מקומות עבודה, כפי שעושים כעת במדינות רבות, ובראשן ארה"ב. הממשלה יכולה לעשות זאת באמצעות מתן תמריצים למעסיקים להרחבת העסק שלהם, כמו גם בהחלטה להשקיע בפיתוח ובהרחבה של התשתיות הציבוריות המורעבות שלנו: ממערכות הבריאות, החינוך והרווחה ועד תשתיות פיזיות ואנרגיה נקייה. ידיים עובדות נדרשות בכולן כמו אוויר לנשימה.
בינתיים, תשומת הלב הממשלתית אינה נמצאת במקומות האלה, וחבל. אלה החיים עצמם. הממשלה החדשה תימדד בערך שתיתן לציבור, ומה אם לא תעסוקה היא הבסיס? אחרי שלקחתם את הדגים, את דמי האבטלה, צריך לתת חכות.
- עו"ד טלי ניר היא מנכ"לית עמותת "121 – מנוע לשינוי חברתי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
