א. ושוב איתכם: ושוב חוזרת "פסקת ההתגברות", מזור לכל "חטאי" בג"ץ רחמנא ליצלן. למעט מדינה אחת, קנדה, אין בעולם פרוצדורת התגברות על פסקי דין, וגם בקנדה במישור הארצי ככל הידוע לא הופעלה, רק במחוזות. אם חסר על מה לריב, נריב על פסקת ההתגברות, על הרוב שיידרש, ואם תחוקק, על המקרים שבהם ירצו להפעילה ועל השגת הרוב.
אכן, אפשר להתווכח עם פסקי דין ולבקרם; שני פסקי הדין האחרונים שעוררו ביקורת בחוגים מסוימים כוללים דעת מיעוט, שהיא במהותה ביקורת על דעת הרוב, ולגיטימי כמובן לתמוך ציבורית בדעת המיעוט. אפשר גם להבין מאוד את יגונה של משפחת הלוחם עמית בן יגאל (שתגובת אביו לפסק הדין הייתה אצילית – ביקורת תוך כבוד), משלא אושרה הריסת ביתו של הרוצח. אפשר להבין מאוד את צערן של המשפחות במצפה כרמים הנדונות לעקירה בשנית, לאחר שתוסדר חלופה. כדאי לקרוא את פסקי הדין ולהבין את המחלוקת. אני מבין שיישקל בהם דיון נוסף.
אך האג'נדה של מציעי ההתגברות היא להחליש את בית המשפט ולסרסו, אם לא להרסו. אומר בפה מלא: בית המשפט העליון הוא נכס אסטרטגי למדינת ישראל חיצונית ופנימית; החלשתו תהפוך אותנו למדינה מסוג שאיננו רוצים להשתוות אליו. ההתבטאויות הבוטות של אנשי שלטון בעקבות פסקי הדין ובטרם קראום, מעצימות חשש זה.
ב. עמק השווה: קבינט הפיוס שבהסכם הקואליציוני לא קם. בעקבות פנייה של הרב בני לאו ושלי לשר יועז הנדל לקידום הנושא בממשלה, קמה קבוצת "עמק השווה" שמובילים הרב לאו וחברת הכנסת לשעבר איילת נחמיאס-ורבין, והכוללת דמויות מכל קצווי הקשת הישראלית. הידברות וכבוד אנושי וציבורי, הגינות כלפי הזולת באשר הוא, הם בסיס לקיום בצוותא, מבלי שיתיימר מי מאיתנו להעביר את זולתו על דעותיו. אני שמח להשתייך לקבוצה זו, שכבר ביקרה בחברון, בנצרת ובבני ברק, והיא בדרכה לעוטף עזה.
ג. שומרי הסף: היועץ המשפטי לאוצר נאבק על מקומו בדיוני השר. כיועץ המשפטי לממשלה ולמשרדי החוץ והביטחון בעבר אטעים, כי הן בשירות הציבורי הן בעולם הפרטי יש חיוניות בנוכחותו של יועץ משפטי במכלול דיונים, ואין כמעט בנמצא "דיון משפטי בלבד" כנטען, שאליו מבקשים לצמצם את נוכחות היועץ. אין מועצת מנהלים של חברה בינונית שהיועץ המשפטי אינו יושב בה, קל וחומר כאן.
הדרת היועץ המשפטי מעלה תהיות על הסיבה. אדרבה, נוכחות היועץ עלולה להציל את השר ממוקשים. כבר אמר רבי משה חיים לוצאטו בספר המוסר מסילת ישרים, "כי מה שאין האדם יכול לראות, לפי שאינו רואה חובה לעצמו, הם (היועצים) יראו ויבינו ויזהירוהו ונשמר, ועל זה נאמר (במשלי) ותשועה ברוב יועץ".
אני מניח שגם היועץ המשפטי לממשלה יביע דעתו בעניין זה, החורג מדל"ת אמות האוצר ומשליך על כלל השירות הציבורי. אגב, נהוג להתלונן על "משפטיזציה", ריבוי ההתעסקות המשפטית. היא לא הייתה באה אילולא היה בה צורך אמיתי לאורך השנים, וכל מבין יבין.
ומחשבה בגדרי ממשל ואנושיות: ניצב מוטי כהן משמש מ"מ מפכ"ל המשטרה כ-20 חודש. האין זה ראוי ממלכתית והגון אנושית שיינתן לו מינוי הקבע?
ד. על חזקת החפות: רבים מפגינים נגד ראש הממשלה. הפגנות אלה לגיטימיות, ככל שהן באות בביקורת ציבורית על מדיניותו ועל דרכיו, ואף על כהונתו בעת כתבי אישום, גם אם משפטית לא נפסלה על ידי בית המשפט העליון בפרשנות החוק. מה שלא לגיטימי הוא ההרשעה התקשורתית באשר למהות התיקים. לראש הממשלה עומדת חזקת החפות, קרי, היות אדם מוחזק חף כל עוד לא הורשע, אך זו נשחקה מאוד, בוודאי בכל הנוגע במהות. האינטרס שלו ושל הציבור כולו הוא כי בבית המשפט יבוררו הדברים. זו הדרך ההוגנת.
אדגים ממקום אחר: שמו של פרופ' אלן דרשוביץ, איש הרווארד וידיד גדול של ישראל, נזכר בפרשה המכוערת והמפלצתית של ג'פרי אפשטיין. הוא מכחיש בתוקף כל מעורבות. אין לי כמובן כל מושג על הפרשה החמורה לגופה, אך עצם כריכת שמו של דרשוביץ הפכה אותו מוקצה במקומות שבהם היה אורח רצוי – אמצעי תקשורת, אוניברסיטאות וקהילות. הוא לוחם על כבודו בבתי משפט, אך במיוחד בישראל ראוי שננהג בו בהגינות בעודו מנהל את משפטו, ונזכור לו את תרומותיו הרבות למדינת ישראל, שעמד לימינה נגד שונאיה לאורך שנים רבות.
ולבסוף, למדינת ישראל מזל טוב על ההסכם עם האמירויות, לנכדים שנת לימודים "על אמת", ולכולנו שנה טובה, שנת בריאות וקצת נורמליות בממשל ובכלל שכל ישר, וכתיבה וחתימה טובה.
- שופט העליון בדימוס אליקים רובינשטיין היה היועץ המשפטי לממשלה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
