לאחר ששמעו את דבריהם של 120 עדים, חברי "ועדת החקירה האזרחית" לאסון 7 באוקטובר מפרסמים היום (שלישי) את מסקנותיהם. בדוח קובעים חברי הוועדה כי ממשלת ישראל כשלה במשימתה העיקרית – שמירה על ביטחונם של אזרחי המדינה, וכי מדובר באחריות ישירה של כל שרי הממשלה והעומד בראשה - בנימין נתניהו. "עליהם לקחת אחריות ולשאת בה", נכתב בדוח. חברי הוועדה קבעו בנוסף כי כל זרועות מערכת הביטחון: צה"ל, שב"כ וגורמים נוספים, "כשלו כישלון מוחלט במימוש משימתם היחידה – שמירה על אזרחי ישראל". במקביל, צוין כי בניגוד לפוליטיקאים, בכירים בארגונים אלו לקחו אחריות על חלקם, אך נדרשים לשלם מחיר אישי "כפי שמצופה מכל מי שנשא באחריות".
בשורה התחתונה, חברי הוועדה קובעים כי על המדינה והממשלה להקים במהרה ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה לחקר אירועי השבת השחורה. "כחוט השני עברה בין העדויות השונות זעקה אחת אשר חברי הוועדה שותפים לה פה אחד: להקים ועדת חקירה ממלכתית על מנת להגיע לבירור האמת והנסיבות שהובילו לאסון". חברי הוועדה מציינים כי הזמינו חברי ממשלה להעיד בוועדה, אך אלו סירבו להגיע ולא ניתן היה לחייבם לעשות כך בוועדה שאינה ממלכתית. "בימים שבהם ניכר כי ישנו ניסיון לחמוק מהקמתה של ועדה כזו, לא נותר לחברי הוועדה אלא לתמוה: מי חושש מוועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה, ומדוע?".
חמשת חברי "ועדת החקירה האזרחית" בראשות יו"ר הוועדה, השופטת בדימוס ורדה אלשיך, כתבו במשך חודשיים את הדוח, הכולל שבעה חלקים, מסיום שמיעת עדותם של שלושה ראשי ממשלה בעבר: אהוד ברק, אהוד אולמרט ויאיר לפיד, דרך אנשי צבא לשעבר, בהם הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון, אנשי שב"כ וכן חיילים שנלחמו במלחמת "חרבות ברזל" ומשפחותיהם של חטופים ונרצחים.
חברי הוועדה, שמונו לחקור את האירועים על-ידי נפגעי האסון, קובעים כי האסון שפקד את ישראל בבוקר שמחת תורה "איננו גזירת גורל, מכת ברק ולא קריסת מערכות פתאומית, אלא אסון שניתן וצריך היה למנוע, או לכל הפחות לצמצם באופן דרמטי את היקפו. אסון שעדיין לא הגיע לסיומו, שכן החל מ-7 באוקטובר 2023 ועד לשעת כתיבת הדוח נפלו יותר מ-800 חיילים ומספר גבוה יותר של אזרחים, כאשר 101 אזרחים ישראלים עדיין שבויים בידי חמאס. כמעט בכל יום נופלים חללים כתוצאה מהמלחמה שהיא המשכה הישיר של המציאות שראשיתה בכשלים המתוארים בדוח".
"נתניהו אחראי לקונספציית 'כסף תמורת שקט'"
כאמור, חברי הוועדה, הכוללים מלבד היו"ר אלשיך גם את המפכ"ל לשעבר שלמה אהרונישקי, אלוף (במיל') אייל בן ראובן, תא"ל (במיל') יהודית גריסרו וראש העיר בית שאן לשעבר, האב השכול רפי בן שטרית, קובעים בדוח כי כלל חברי הממשלה אשמים באירוע, כמו גם ראשי מערכת הביטחון. ברמה הפרסונלית קבעה הוועדה כי ראש הממשלה נתניהו אחראי לפגיעה בכל מוקדי קבלת ההחלטות – ובהם הקבינט והמל״ל, באופן שמנע כל דיון רציני הכולל ריבוי דעות בסוגיות הביטחוניות המשמעותיות: "נתניהו אחראי במידה רבה לקונספציה של 'כסף תמורת שקט', ואחראי לכך שקולות אחרים שמתחו עליה ביקורת הושתקו לחלוטין.
"חברי הוועדה מוצאים כי לנתניהו ישנה אחריות בכך שהתעלם מהמשיכה בדש מעילו ומההתרעות שקיבל בנוגע לכך שאויבינו מזהים חולשה והזדמנות לפתוח במלחמה. כמו כן, הוא מהאחראיים המשמעותיים לקרע בעם, קרע שאף שהוא לא הגורם למתקפת החמאס, הייתה לו השפעה על חוסנה של החברה הישראלית כפי שהתריעו בפניו שוב ושוב. כמו כן, אחראי נתניהו כראש הממשלה להעברת הסמכויות בין המשרדים השונים, ולכך שלא ניתן היה לתת מענה לצרכים השונים בעורף בשל הבלגן בין המשרדים.
הוועדה קובעת כי על-פי העדויות השונות נתניהו אחראי להחלטה שלא להנחית מכת מנע על חמאס. כמותו, אחראים לכך גם ראשי הממשלה נפתלי בנט ויאיר לפיד, שחלקו בתפקיד למשך שנה וחצי לפניו. לפיד ובנט אחראים גם לשמירה על הקונספציה של כסף תמורת שקט, גם אם באופן שונה. שותפים לאחריות הם הרמטכ״לים שכיהנו בעשור האחרון, ובהם בני גנץ שגם היה חלק משתיים מהממשלות בשנים האחרונות. כחלק מהפיקוד הצה״לי, הם גם נושאים באחריות לצמצום הסד״כ ורעיון 'הצבא הקטן והחכם', תוך הסתמכות מוגזמת על טכנולוגיה.
הוועדה מוצאת כי שר הביטחון, הרמטכ״ל, ראש אמ״ן וקודמיהם, אחראיים על הצמצום בסד״כ הצה״לי סביב עזה, על חוסר המוכנות של החיילים בבסיסים השונים בפיקוד הדרום, ועל הפקרתן של התצפיתניות לגורלן ב-7 באוקטובר".
גם שר הביטחון לשעבר יואב גלנט והרמטכ״ל הרצי הלוי אחראים לתפיסת הוועדה לקבלת הקונספציה של ״כסף תמורת שקט״, ולהתעלמות מוחלטת מתפיסות אחרות. "הרמטכ״ל וצמרת צה״ל אחראים להיעדר המענה האופרטיבי ל'חומת יריחו' (תוכנית הפלישה של חמאס) ולהתרעות בליל 6 באוקטובר ובוקר 7 באוקטובר", התעלמות שחברי הוועדה מדגישים כי "עלתה בדם". בהמשך לשיחת הוועידה לקראת השעה 04:00 בבוקר, מצאה הוועדה כי הדרג הפיקודי בצה״ל אחראי לאי-העברת התרעה מיידית למפקדים ולחיילים בשטח, על מנת שלכל הפחות יוכלו להיערך.
על-פי חברי הוועדה, פיקוד דרום ואוגדת עזה כשלו באופן חמור, עד לכדי קריסה של כל מערכות ההגנה, והחיילים בשטח הופקרו להתמודד לבדם מול פלישת אלפי המחבלים, כאשר במשך שעות ארוכות לא הגיעה כל תגבורת. בכך כשל הדרג הפיקודי לא רק במודיעין ובכוננות, אלא גם בתכנון ובמוכנות לתגובה מהירה לאירועי טרור.
גם שרי הממשלה ספגו ביקורת קשה מחברי הוועדה, שקבעו כי "השרים ברוב המשרדים השונים אחראים לקריסת המערך הממשלתי ב-7 באוקטובר, לחוסר היכולת לתת מענה למשפחות הנעדרים והחטופים, לחוסר המענה לצורך של הלוחמים להגיע לדרום ולצפון ולהיעדר המענה והטיפול במשפחות המפונים וילדיהם – בצפון ובדרום".
הוועדה קבעה כי חוסר התיאום בין המשטרה לצה״ל הוביל לכשלים רבים אשר מנעו הצלת חיים של רבים ממשתתפי מסיבת הנובה ברעים. "באחריותם של שני הגופים לשפר את מערכת היחסים ולחזק את התיאום ביניהם", נכתב.
"הדרג המדיני חיזק את חמאס, צה"ל לא נערך"
בדוח קובעים חברי הוועדה כי חטא היוהרה, אשר "עבר כחוט השני" בין כלל המערכות, היה זה שהוביל לאסון: "50 שנים ויום אחד מפרידים בין 6 באוקטובר 1973 לבין 7 באוקטובר 2023, ונראה כאילו לא למדנו דבר". חברי הוועדה כתבו כי "על-פי העדויות השונות צה״ל לא היה ערוך לפלישה ההמונית של מחבלי חמאס לישראל – אף שתוכניתם הייתה ידועה. יהירות ועיוורון מובנה הובילו גם את הדרג המדיני להמשיך לפעול לחיזוקו של חמאס באמצעות העברת כספים והימנעות מנקיטת יוזמה התקפית נוכח האיומים, וכל זאת תוך אידיאליזציה של המציאות וניסיון לקנות ממנו את השקט הביטחוני בכסף, ובהתעלמות משבירת כללי המשחק על-ידי האויב, תוך הימנעות מהתייעצות עם הגורמים הרלוונטיים כדוגמת ראש המוסד דאז.
"במהלך העבודה, נשמעו עדויות של אותם 'אזרחים קטנים' ו'חיילים פשוטים', שראו במו עיניהם את האסון המתקרב, ואיש לא שעה לאזהרותיהם בשל התפיסה השגויה שבה היו שקועים הבכירים כולם, ובשל אותה יוהרה. כך הגדיר זאת העד גדעון סער, שר בממשלה בתפקידים שונים בשנים האחרונות וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני".
תרגיל צבאי של חמאס וגא"פ ברצועת עזה
חברי הוועדה קובעים כי יהירות זו הובילה בין היתר למערכת יחסים קלוקלת בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, ולפגיעה קשה באופן קבלת ההחלטות בממשלת ישראל, אשר האמינה כי תוכל להמשיך בדרכה ללא הפרעה. חוסר הנכונות להקשיב הוא שהובילו גם לחוסר המוכנות של משרדי הממשלה השונים והמערכות הציבוריות, שהתעכבו במתן המענה לתושבים הנצורים, ואחר כך לתושבים המפונים מהדרום ומהצפון. כשלים שנמשכו גם שבועות ארוכים לאחר 7 באוקטובר".
בדוח מצוין כי גילו במהלך שמיעת העדויות כי על אף שישנם תהליכים משמעותיים שאמורים לספק "הגנה" מפני התפתחותה של הקונספציה, אלו לא התקיימו לאורך השנים, והמצב נמשך גם בימים אלו. "לאחר 7 באוקטובר מתקיימים במלוא העוז כל אותם גורמים שאינם מייצרים חשיבת עומק אסטרטגית באשר להתפתחויות ביטחוניות אפשריות". עוד נטען בדוח כי אזהרות חוזרות ונשנות מגורמי פיקוד בכירים ברמת הרמטכ"ל, אלופים וראש שב"כ שניתנו לנתניהו בחודשים שלפני האסון לא זכו למענה בדיוני העומק.
הוועדה מתחה ביקורת על דרך קבלת ההחלטות בפורומים הביטחוניים השונים, וקבעה כי "השרים מקבלים ברבים מהמקרים מידע דל ולא רלוונטי, ודגלים אדומים מכוסים באמירות כלליות וקלישאות". לדבריהם, במהלך השנים התקיימה החלשה מתמדת של גופי הביקורת השונים וריקון המוסדות מתוכן, עד כי הם אינם מבצעים את תפקידם, כך שאפילו דיוני הקבינט המדיני-ביטחוני מודלפים ללא הרף לתקשורת. "ישיבות הקבינט דלילות, אינן קבועות, והדיונים בהן לא מעמיקים, על-פי העדויות. הנוהג שעל פיו ראש הממשלה נפגש באופן סדיר עם ראש אמ״ן הופסק בשנים האחרונות, ובכך נפגעה זרימת המידע לצורך קבלת החלטות מושכלות".
תיעוד פלסטיני מ-7 באוקטובר
על אף שהשניים סירבו להעיד בה, חברי הוועדה קבעו בדוח כי מערכת היחסים הרעועה בין ראש הממשלה נתניהו לשר הביטחון לשעבר יואב גלנט פגעה במהלכה "כחלק מהפקעת תהליכי קבלת ההחלטות מפורומים מסודרים לבלעדיות של ראש הממשלה. על-פי כלל העדויות, מערכת היחסים בין ראש הממשלה והדרג הפוליטי לבין הדרג הצבאי והמקצועי כולו אינה טובה או אינה קיימת כלל כבר תקופה ארוכה".
פרק נרחב בדוח מוקדש כאמור לעניין הקונספציה לפיה חמאס מורתע, וכי מזוודות הכסף שהועברו אליו באמצעות קטאר יביאו שקט ביטחוני. "בעשור האחרון נוצרה אווירה שבה אנשי מקצוע ושרים כמעט אינם עומדים על דעתם, והקונספציה שמובלת על-ידי ראש הממשלה וקברניטי הצבא הופכת לאמת יחידה, כאשר גם המועצה לביטחון לאומי המל״ל מתפקדת כגוף פוליטי שתכליתו לשרת את תובנות ראש הממשלה. המל״ל הפכה מגוף חיצוני לגוף שאינו ממלא את ייעודו, אלא משמש בפועל כזרוע נוספת של ראש הממשלה. במצב העניינים המתואר, ובהינתן העובדה שראש הממשלה נמצא בתפקידו במשך כ-15 מתוך 16 השנים האחרונות, אין פלא כי תפיסתו הופכת לבלעדית – קצינים שהיו רבי סרנים הופכים לתת-אלופים, ותתי-אלופים הופכים לאלופים ולרמטכ״לים כאשר זו התפיסה הבלעדית, וכל קול אחר מושתק ואינו נשמע עוד".
מעבר לכך נקבע כי לא מתקיים החיכוך הנדרש בין הדרג המקצועי בצה"ל, שב"כ והמוסד, וכי בשנים האחרונות לא מתקיימים מפגשים קבועים בין ראש הממשלה לראש אמ"ן. בשל כך קובעת הוועדה כי "ההחלטות האסטרטגיות בנושא ביטחון לאומי נותרו ללא בקרה, ללא מרחב דיון אמיתי ומלא, וללא היכולת ליצור את התשתית לבניית התמונה הרחבה והמלאה".
מעבר לכך, חברי הוועדה קובעים כי היה קיים כשל מהותי בכך שלישראל אין תפיסת ביטחון לאומי כתובה ומאושרת על-ידי ראש הממשלה ושריו. בהיעדרה, כך נכתב, במציאות הפוליטית לעיתים מנצחים את הצרכים הביטחוניים ההכרחיים אשר נקבעים על-ידי תפיסת ראייה טקטית, הפוגעת באמון הציבור ובאמון בין גופי הביטחון לראש הממשלה. עוד מצאה הוועדה כי במשך שנים לא קוימו דיוני עומק בממשלה או דיונים על התכלית האסטרטגית. "ניתן לקבוע בפסקנות כי הממשלה בכלל וראש הממשלה בפרט לא נערכו ולא התכוננו כנדרש, לא רק לאסון 7 באוקטובר, אלא גם לתרחישי אסון נוספים".
מצב התצפיתניות? אין הגדרה מלבד "הפקרה"
בפרק שהוקדש לאירועי הנובה נקבע כאמור כי עקב כשל בקשר בין המשטרה לצבא, נמנעה הצלתם של משתתפים נוספים במסיבה שהתקיימה ברעים. "כל הגדרת תחומי האחריות קרסה, ובמשך שעות ארוכות מי שטיפל בביטחון היו שוטרי משטרת ישראל שנכנסו לאירוע, בין השאר בשל הימצאותם בשטח – כולל באתר מסיבת הנובה, ובנקודות החיכוך הרבות ביישובי עוטף עזה. לצידם נכחו בשטח מתנדבים רבים, לצד כוחות צבא לא-מסודרים. בפועל, בשל חשש מאירועים בערים המעורבות ופריסת כוחות שהותאמה לכך, המשטרה התקשתה לתת את המענה המהיר והמיטבי. השוטרים שהיו בשטח לחמו בגבורה רבה, אך נותרו ללא סיוע".
לטענת חברי הוועדה, חלוקת האחריות הלא-ברורה בעיתות חירום הובילה לשיתוף פעולה חלקי ולהיעדר התייעצות בין המשטרה לצבא בכל הקשור למתן האישורים למסיבה. "אי-השלמת ההיערכות של כוח אבטחה צה״לי הביאה לפערי התגובה באירוע הקשה שהתרחש במקום, שהסתיים במותם של 364 מהמבלים בנובה, בהם 17 שוטרים, ובחטיפתם של 44 מהמבלים לרצועת עזה".
כשהם נשענים על עדויות של ניצולים ובני משפחות הנרצחים, חברי הוועדה קובעים כי התגובה הצה"לית לאירוע הייתה איטית וחסרה. "עד לשעות הצהריים לא הגיע לשטח כוח של צה״ל, ורוב המענה בשטח התבסס על מעט שוטרים ומתנדבים, כולל מחלצים שהגיעו מיוזמתם".
בפרק הנוגע ללחימה בבסיס נחל עוז צמוד הגדר הוועדה הציגה את תפיסת ההגנה הקלוקלת של צה"ל, וקבעה כי מפקדי הבסיס "לא פעלו באופן המספק לחיילים המוצבים בו את היכולת להגן עליו ועל עצמם. חיילות מגדוד איסוף קרבי 414 (התצפיתניות) הוצבו בו ללא נשק אישי וללא פרוטוקול למקרה של פלישה. חיילים אחרים שהו בו ללא נשק, חיילים מהמערך הלא-קרבי הוצבו בו ללא הכשרה מתאימה ואף לא המינימלית לנהל לחימה ברמה הבסיסית ביותר של תפעול נשק. הכשל הבסיסי היה בהסתמכות אבסולוטית על אמצעים טכנולוגיים על חשבון סד"כ לוחם מתאים, ובמכשול שנתפס כבלתי עביר ובלתי חדיר, תוך כדי צמצום גובר והולך של סדר כוח מתאים. למעשה ההגנה האקטיבית צומצמה עד כי לא הייתה קיימת כלל בכל הנוגע לבסיס נחל עוז".
מעדויות התצפיתניות ששירתו בבסיס ונשמעו בוועדה, חבריה קובעים כי ניכר שתקלות טכניות רבות בציוד ובתקשורת פגעו פגיעה משמעותית בכשירות ובמוכנות. תקלות אלה דווחו מספר רב של פעמים, אך נענו בדחיות במקרה הטוב ובזלזול מופגן במקרה הפחות טוב. כל זאת תוך שהן לא מטופלות במשך חודשים ארוכים כשהצבא "כשל בתחזוקת המערכת". ביקורת אף מועברת בדוח על צה"ל כי חרף האפשרות לשלוט בטכנולוגיה מרחוק, צה"ל בחר להציב את התצפיתניות במוצב, סמוך מאוד לגדר, ללא הכשרה חיילית מתאימה וציוד הגנה בסיסי כגון נשקים ומיגון לחמ"ל. בנוגע למיגון נקבע כי "הדבר נכון אף לגבי המיגוניות שהוצבו בבסיס, חלקן ללא דלתות או אפשרות לנעילה.
"התצפיתניות לא הוכנו, לא תודרכו ולא אומנו לתרחיש קיצון של פשיטה על הבסיס, והן העידו שלא הצליחו להיזכר בתדריך או אימון שעסק בשאלה הבסיסית: מה עושה התצפיתנית בעת פשיטה על המוצב. אין הגדרה אחרת למציאות האיומה הזו מלבד 'הפקרה'".
"הארגונים האזרחיים החליפו את המוסדות הלאומיים"
בפרק שעוסק בידע המודיעיני שהיה לישראל לפני מתקפת הפתע של חמאס קובעת הוועדה כי מעבר לעניין הקונספציה, אירועי 7 באוקטובר מהווים "כישלון מובהק של זרועות המודיעין של מדינת ישראל. אלה לא ידעו לספק התרעה, וגם כאשר היה מי שסיפק אותה – התעלמו ממנה באופן גורף.
על-פי ממצאי הוועדה, למרות שהיו סימנים מקדימים לפלישה, כגון תרגילי אימונים חריגים של חמאס והיערכות מוגברת ברצועה, שירותי המודיעין, הכוללים את שב"כ, אמ"ן וגורמים נוספים, "לא הצליחו לספק התרעה מוקדמת על מתקפה בקנה מידה כה גדול ומתואם של חמאס. כל זאת תוך התעלמות ממידע מודיעיני שמתקבל בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר, שמתווסף למידע מצטבר לאורך זמן מתוכנית "חומת יריחו" של חמאס, דרך מידעים קונקרטיים על תרגולים ושיירות טנדרים שנתפסות כתרגילים שאין בהם בכדי להצביע על כוונות אמת למתקפה. כל אלו מביאים להחלטות שגויות בזמן אמת. על אף האינדיקציות הליליות על האירוע הצפוי בבוקר – שהובילו לדיון במטכ״ל – שום התרעה פיקודית קונקרטית משמעותית לא יצאה לשטח והביאה לדריכת הכוחות הצבאיים והאזרחיים לאפשרות פעולה של החמאס".
הכשלים הרבים לא עצרו בהכנה לאירועי 7 באוקטובר, ובאו לידי ביטוי גם לאחר תחילת המתקפה. על-פי מסקנות הוועדה, כמעט כל משרדי הממשלה כשלו מלתת מענה לאזרחי ישראל לאחר הטבח. סוג אחד של הכשלים היה הטיפול במשפחות של נפגעי 7 באוקטובר, בזמן שעדיין לא היה ידוע מי הנופלים. "מעדויות המשפחות עולה תמונה מצערת של חוסר תקשורת והיעדר מענה מצד רשויות המדינה, אל מול משפחות במצוקה קשה שאינן יודעות דבר על גורל יקיריהן".
גם בכל הנוגע לטיפול במפונים מיישובי הדרום, ובהמשך מיישובי הצפון, התגלו כשלים של הרשויות השונות, במיוחד בתחום החינוך, הרווחה והמעטפת הנפשית של התמיכה בהם. "בשל הכשלים, רבים מהמפונים נותרו ללא חינוך, ללא טיפול פסיכולוגי, ללא עורף וללא מענה בסוגיות של רווחה ותעסוקה".
במקביל, חברי הוועדה שיבחו את הארגונים האזרחיים שפעלו מ-7 באוקטובר ברחבי המדינה והחליפו את המוסדות הלאומיים ומשרדי הממשלה, תוך שהם מבקרים בחריפות את התנהלות הממשלה בימי ראשית המלחמה. "חברה אזרחית אינה יכולה להחליף את הממשלה, וביכולתה רק 'להחזיק את הגזרה' עד שמשרדי הממשלה תופסים את מקומם. למרות אינספור דוחות מבקר מדינה, ועדות בדיקה וכתבות בעיתונות, ב-7 באוקטובר התברר שוב שהעורף בישראל אינו מוכן למלחמה ברוב הנושאים.
"כך בכל הנוגע להגנה על התושבים בדרום ובצפון, אי-כשירות המקלטים והיעדרם של מרחבים מוגנים, אף שהממשלה עצמה קיבלה החלטה להשקיע חמישה מיליארד שקלים בנושא המיגון - שלא מומשה. על-פי הנתונים בידינו, 50% מאזרחי ישראל עדיין אינם ממוגנים כראוי". על-פי עדויות, דוחות ותחקירים שונים, חלק מהאתגר נובע מהמאבקים הפוליטיים השונים בין גופי החירום, והפקעת וסירוס כל סמכויותיה של הרשות לשעת חירום (רח״ל) בשל סכסוך עם פיקוד העורף ומסיבות פוליטיות שונות.
"אין מנוס מתפיסת ביטחון לאומי חדשה"
על סמך כל אלו חברי הוועדה המליצו המלצות רבות בחלקו האחרון של הדוח הראשון, בהן הקמת ועדת חקירה ממלכתית ובלתי תלויה. בנוסף הומלץ לאמץ תרבות של לקיחת אחריות, לימוד תחקור ותיקון ברמה הלאומית. בהמשך נכתב כי כל מערכת חייבת מערך בקרה וביקורת, תוך הדגשה כי מערכת שכזו חייבת להימצא בעתיד בדיוני האסטרטגיה הביטחוניים בממשלת ישראל.
הוועדה קבעה גם כי במבט צופה עתיד, על המדינה לפתח מענה הולם יותר ליכולות האויב למצבי הפתעה קיצוניים בקווי העימות השונים. "עמדות ההגנה בקווי הגבול חייבות לתת מענה הן להגנה מפני אש תלולת מסלול והן לתרחישי פשיטה רגליים וניידים. מערך ההגנה האזרחי צריך להיבנות מחדש ולהיות מסוגל לתת מענה להגנת היישובים עד להגעת כוחות הצבא".
בנוגע לתפיסת הביטחון קובעים חברי הוועדה כי התפיסה שהייתה קיימת עד לטבח 7 באוקטובר "קרסה ואינה מתאימה עוד לימינו, ונדרש לעדכנה". חברי הוועדה קבעו כי כבר שנים שאין למדינת ישראל תפיסת ביטחון קוהרנטית ועדכנית. "תפיסת הביטחון המלווה את ישראל וטרם עודכנה מבוססת על רעיונות שגובשו עוד בשנת 1953 על-ידי דוד בן-גוריון, ונשענת על 'משולש הביטחון': הרתעה, התרעה והכרעה, ולימים נוסף גם מרכיב ההגנה" קובעים חברי הוועדה. הם מספרים כי אמנם על בסיס תפיסה זאת הצליחה ישראל להגיע להישגים רבים, אך בעשורים האחרונים חלו שינויים דרמטיים בסביבה הפנימית, האזורית והגלובלית. יתר על כן, סדרת כישלונות מאז מלחמת יום כיפור שבה ההרתעה לא עבדה, כשלה או לא הושגה, לא הביאה לבחינה מחודשת של יסודותיה.
"רעידת האדמה של 7 באוקטובר היוותה את החותמת האחרונה לחוסר העדכניות של התפיסה הקודמת – זו כשלה וקרסה, בין השאר בשל חוסר הרלוונטיות שלה למציאות שהשתנתה לבלי היכר מאז שנות ה-50 ועד היום. אין מנוס מכתיבת תפיסת ביטחון לאומי חדשה. מדינת ישראל חייבת לכלול בתפיסת הביטחון הלאומי שלה את הטיפול הנחוש באי-מימוש או עמידה בהסכמים. במילים אחרות: מדינת ישראל חייבת להגיב על הפרות הסכמים מדיניים וביטחוניים, ולגבות מחיר מאויביה".
חברי הוועדה קובעים כי יש לבחון באופן תדיר יותר הנחות יסוד שעליהן מתבססת קונספציה ביטחונית תוך שילוב מומחים מתחומים שונים בשיח ובניית קונספציות בעבודת מטה בדרגים שונים. "כלל גורמי המודיעין נדרשים לפתח מנגנונים אמינים ואפקטיביים להתמודדות נחושה עם הקונספציות שיתפתחו כמעט בהכרח בקרב מקבלי ההחלטות. המודיעין חייב לשמור על מגוון רחב של מקורות – יומינטים, סיגינטיים ואחרים, ולשלב ביניהם, בכל אחת מהזירות תוך קביעת סדרי עדיפויות בהתאם למציאות המשתנה. בימים הללו, נדרשת גם חשיבה מעמיקה על ״היום שאחרי״ – בעזה, בלבנון ובמזרח התיכון בכלל. ללא דיון מעמיק על התכלית האסטרטגית, ללא יעד – אין כל דרך להגיע אליה".
לסיום קובעים חברי הוועדה כי "מעל לכל, על מנת להתחיל בתהליך הריפוי והשיקום של החברה הישראלית, ישנו תנאי ערכי בסיסי שחייב להתקיים, בהקדם האפשרי לפני שיהיה מאוחר מדי: השבתם של כל החטופים והחטופות לבתיהם".
נתניהו התעלם, לפיד טען: מוכנות ממשלת השינוי הייתה גבוהה יותר
ראש הממשלה נתניהו, אשר לא נענה לבקשת חברי הוועדה להגיע ולהעיד בה, גם לא טרח לשלוח תגובה לדו"ח, למרות שנשלחה אליו גם בקשה בנושא. ראש המל"ל, צחי הנגבי, ענה כי "לצערי אני נמצא כבר חודשיים בהחלמה מניתוח קשה ולא עוסק כעת בנושא״.
יו"ר האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד ענה כי "האפשרות למכת מנע מול חמאס, כמו האפשרות למבצע חיסול של ראשי חמאס, נידונה יותר מפעם אחת בזמן ממשלת השינוי. התנאים המודיעיניים לא הבשילו למבצעים כאלו, אבל רמת המוכנות של הדרג המדיני והצבאי בתקופתנו הייתה כזו שהיא לא אפשרה ולא יכלה לאפשר התקפה נוראה כפי שהתרחשה ב-7 באוקטובר".
לפיד ממשיך וטוען כי "ממשלת השינוי עשתה שני שינויים משמעותיים במדיניות של הממשלות שקדמו לה: הפסקנו את מזוודות הכסף הקטאריות, מתוך הבנה שכסף מזומן הוא דלק לארגון טרור. במקום זה הועברו כספים שניתנים לאיתור ומעקב והקלו את עבודת גופי המודיעין". השינוי השני שלפיד מדבר עליו הוא ש"נקטנו מדיניות של אפס סובלנות כלפי אירועי טרור כמו בלוני טרור או אירועים על גדר המערכת. צה"ל הונחה לא להבליג על שום אירוע ולהגיב בכוח לא-פרופורציונלי. מדיניות זו גרמה להורדה לאפס אירועים מסוג זה". בהמשך תגובתו לפיד טוען כי "זמן ממשלת השינוי היה השנה השקטה ביותר זה עשור עבור תושבי הדרום".
השר והרמטכ"ל לשעבר בני גנץ טען בתגובתו כי הוא תומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, כפי שהציע למזכירות הממשלה לעשות בחודש מאי השנה: "בכוחה של ועדת חקירה ממלכתית להעביר מסר חשוב ומאחד לציבור הישראלי כי כלל מערכות השלטון וביטחון, והעומדים בראשן, מחויבים בבחינה מעמיקה, אובייקטיבית ומקצועית המבקשת להתחיל את תהליך הריפוי הלאומי, השבת אמון הציבור וחיזוק החוסן הלאומי. כפי שציינתי לא פעם, בכוונתי להיות ראשון המתייצבים בוועדת החקירה הממלכתית לכשתוקם".
הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון מסר תגובה לוועדה, שבה טען כי "ההתייחסות במכתבכם ל'ניהול הסכסוך' היא פשטנית ואינה קולעת לאתגר שהתמודדתי איתו, הן בתקופת שירותי כרמטכ"ל בין 2002 ל-2005 (בין מבצע 'חומת מגן' ל'התנתקות') וכשר הביטחון בין 2013 ל-2016. לפי העולה ממכתבכם, בשני תפקידיי העדפתי את 'ניהול הסכסוך' על פני פתרונו - ולא היא! הצורך 'לנהל את הסכסוך' היה תוצאה של אילוץ, בהיעדר יכולת לפתור אותו בעת ההיא (כמו גם היום). הייתי שמח לפתור את הסכסוך, ולהגיע להסדר קבע של 'סוף סכסוך וקץ התביעות' בין שני הצדדים".
יעלון הוסיף כי "לא השתקתי איש מפקודיי, בכיר כזוטר, או כל דעה אחרת. מלחמת יום הכיפורים (ששינתה את מסלול חיי) הביאה אותי להעמיק בלימוד כישלון המודיעין במלחמה ההיא. אז, מסקנתי, לאחר קריאת דוח ועדת אגרנט במלואו, ולאחר שפגשתי את בעלי התפקידים בקהילת המודיעין שהבעיה העיקרית באגף המודיעין הייתה של 'עריצות מחשבתית' המבוססת על יוהרה. לכן, בכל תפקידי מראש אמ"ן ועד לשר הביטחון, הנחלתי תרבות ארגונית של 'מנהיגות משתפת'. עודדתי את פקודיי להיות ביקורתיים ולהטיל ספק גם בדבריי, ולאתגר את המוסכמות ('הקונספציה')".
כחלק מתגובת השב"כ שנמסרה לוועדה נכתב: "כגוף ממלכתי, עמדתנו, שהוצגה כבר סמוך לפרוץ המלחמה, היא שנדרשת הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, אשר תוכל לחקור את כלל הסוגיות הרלוונטיות לעומקן, תוך עיון, בין היתר, בחומרי המודיעין, ההערכה וההתרעות שהועברו״.
