הדו"ח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) שהתפרסם אתמול (רביעי) בהחלט מדאיג, אבל אינו מצדיק תבהלה תקשורתית כמו זו שאנו עדים לה בימים האחרונים. ייאמר מיד, איראן היא למעשה במצב של "מדינת סף גרעינית" זה קרוב לשנתיים, אבל היא עדיין רחוקה מהנשק הגרעיני עצמו.
כדי להגיע למצב שבו לאיראן יהיה נשק גרעיני שבו תוכל לאיים עלינו ועל מדינות אחרות היא תזדקק לפחות לעוד שנה ואולי אפילו שנתיים. כדי שאיראן תעבור ממצב של "מדינת סף גרעינית" למצב של מדינה בעלת נשק גרעיני היא זקוקה לשלושה מרכיבים.
האחד, חומר בקיע - כלומר אורניום מועשר לרמה של 90% בכמות מספקת של כמה עשרות קילוגרמים. השני, מנגנון נפץ גרעיני שיעילותו ומבצעיותו הוכחה. המרכיב השלישי הוא ראש קרב גרעיני וטיל בליסטי או טיל שיוט או מטוס שיכולים לשאת את ראש הקרב הגרעיני או את הפצצה הגרעינית למרחק של יותר מ-1,000 ק"מ.
מכל המרכיבים האלו יש לאיראן רק את המרכיב הראשון. לפי הדו"ח העדכני של סבא"א יש לאיראן אורניום מועשר בדרגות שונות בכמות שתספיק לשבעה ראשי קרב גרעיניים, אך אין לה עדיין את שני המרכיבים האחרים שדרושים לה כדי להיות בעלת יכולת גרעינית.
בעניין האורניום המועשר, או כפי שהמדענים מכנים אותו "החומר הבקיע", צריך לציין שלאיראן יש כבר 114.1 ק"ג של אורניום המועשר לרמה גבוהה מאוד של 60%, שאפשר להעשיר אותו בתוך 12 ימים ל-90% שהוא חומר הנפץ הגרעיני - אבל כאמור כמות מספקת של חומר בקיע עדיין אינו אומר שלאיראן יש כבר נשק גרעיני.
בפועל, המצב הריאלי הוא שאיראן אינה שועטת לעבר הנשק הגרעיני. היא מתקדמת בקצב איטי, אבל עצם התהליך שבו היא מייצרת עוד ועוד אורניום מועשר בדרגות שונות של העשרה שבין 5% ל-60% משרת את מטרותיה האסטרטגיות בצורה הטובה ביותר.
ראשית, ייצור כמויות גדלות והולכות של חומר בקיע מייצר לחץ כבד על ארצות הברית לעשות משהו כדי למנוע מצב שבו ישראל עלולה להחליט שאיראן מתקרבת ליכולת גרעינית מלאה בצורה מסוכנת, ואז ישראל עלולה לתקוף. ארה"ב לא יודעת מתי ישראל תחליט שאיראן עברה את הקו האדום מבחינתה והממשל האמריקני מודאג שהממשלה הניצית הנוכחית עשויה לפעול מוקדם מכפי שהוא מעריך. זו הסיבה שהבית הלבן והפנטגון משגרים לישראל בדחיפות גדולה והולכת את מפקד פיקוד מרכז האמריקני כדי למשש את הדופק במערכת הביטחון ולראות אם ישראל אינה מתכוונת לפעול בטווח הזמן הנראה לעין.
מפקד הפיקוד המרכז האמריקני, הגנרל מייקל קורילה, נמצא כעת בארץ בדיוק למטרה זו, בשעה שצה"ל מקיים תרגיל גדול - "אגרוף מחץ" - המדמה מצב שבו ישראל מתעמתת בכמה חזיתות, כולל תקיפה באיראן. הממשל בוושינגטון מגלה עצבנות לנוכח ההתקדמות של איראן בהעשרת עוד ועוד אורניום לדרגה קרובה לחומר בקיע, ולכן מזהים כרגע בוושינגטון נטייה להגיע עם האיראנים להסכם ביניים שישראל מתנגדת לו, מפני שהוא יאפשר לאיראן לשמור את כל הישגיה בידיה, כולל כמויות האורניום המועשר שצברה וכולל הצנטריפוגות המתקדמות שיצרה ופיתחה, ובה בשעה יוסרו מעליה הסנקציות האמריקניות שהטיל עליה הנשיא טראמפ ואשר חלקן יפוג בעוד כמה חודשים.
שרי החוץ של איראן וסעודיה בפגישתם בסין, לפני כחודשיים
התמורה היחידה שאיראן תיתן בהסכם היא הקפאת העשרת האורניום וייצור הצנטריפוגות המתקדמות, אבל היא תוכל לחדש את התהליך ולפרוץ לעבר הפצצה מתי שיהיה נוח לה ותוך חודשים ספורים. ישראל כמובן מתנגדת להסכם ביניים כזה שיאפשר לאיראן להמשיך לאיים על סביבתה באיום גרעיני, אבל בלי לסבול סנקציות ובידוד בינלאומי שהיו מוטלים עליה אם הייתה פורצת לנשק הגרעיני.
ההישג השני של טהרן כתוצאה מתהליך העשרת האורניום הוא שאיראן כבר נתפסת כמדינה גרעינית לכל דבר, למרות שאין לה עדיין את הנשק עצמו. הראיה לכך היא העובדה שסעודיה, איחוד האמירויות ומדינות ערביות נוספות משפרות עמה את היחסים כדי למנוע מעצמן את סיכון הכרוך בהמשך מאבק גלוי איתה. ההתקרבות הזו של איחוד האמירויות ושל סעודיה לרפובליקה האיסלאמית מקטין גם את מוכנותן של מדינות אלה להירתם למערך הגנה אזורי עם ישראל בחסות פיקוד המרכז האמריקני.
האיראנים מתאמצים להשיג נשק גרעיני ומסתכנים בתגובה ישראלית-אמריקנית, כדי לייצר לחץ על וושינגטון, להפחיד את מדינות האזור ולהשיג על ידי כך את מטרותיהם האסטרטגיות - בלי לשלם שום מחיר. אפילו סבא"א כבר התייאשה לאחרונה מלקבל הסברים בעניין שרידי האורניום המועשר שהתגלו בשלושה אתרים שישראל חשפה ב-2019.
איראן, לפחות מבחינת תוכנית הנשק הגרעיני שלה, יכולה לרשום לעצמה הצלחה חלקית בהשגת מטרותיה האסטרטגיות, אבל נשק גרעיני עדיין אין לה - ולא יהיה לה כנראה בתוך יותר משנה. ישראל צריכה לזכור זאת ולהמשיך בהכנות ובגיוס ארה"ב למאמץ. שנה זה לא הרבה זמן במונחים של תהליכים אסטרטגיים, וצריך גם לדעת שבלי האמריקנים ישראל תתקשה מאוד להיכנס לעימות עם איראן - שפירושו מלחמה גם עם חיזבאללה, עם הפלסטינים, עם המיליציות השיעיות בעיראק וגם עם החות'ים באיראן - בלי סיוע אמריקני מסיבי, לפחות בתחום הלוגיסטיקה, התדלוק האווירי ותחומים נוספים.
