הידיים מונפות אל על. הכּרזות מגנות את המלחמה בעזה. הקהל מאוחד בשירה והוא עוטה כאפיות, מסמליה הבולטים של הזהות הפלסטינית. התיאור הזה נשמע אולי מתאים לכל הפגנה פרו-פלסטינית המתנהלת בימים אלה על רקע המלחמה בין ישראל לחמאס, אבל במקרה הזה האלפים אינם פעילים פוליטיים שיצאו לרחובות, אלא אוהדי כדורגל השואגים מהיציע במשחק ליגה בסנטיאגו, בירת צ'ילה.
14 צפייה בגלריה
אוהדי פלסטינו. "מאוחדים נגד המלחמה, זה סבל יום-יומי"
(צילום: AP Photo/Matias Basualdo)
14 צפייה בגלריה
השחקנים הם חוסה ואנטוניו, אבל השורשים פלסטיניים. "זה יותר מסתם מועדון"
(צילום: AP Photo/Matias Basualdo)
לשחקנים המתרוצצים על המגרש יש שמות כמו "חוסה" ו"אנטוניו" והם גדלו במדינה דוברת הספרדית שבדרום אמריקה, אבל התשוקה שלהם לסוגיה הפלסטינית ומדיהם הצבועים באדום, לבן, שחור וירוק מזכירים כל העת שמועדון הכדורגל הצ'יליאני המפורסם שמשחק על הדשא, "קלוב פלסטינו דפורטיבו", הוא יותר מעוד ארגון ספורטיבי: הוא משמש כאמצעי של הקהילה הפלסטינית בצ'ילה, הקהילה הגדולה ביותר של פלסטינים מחוץ למזרח התיכון, להתחבר לארץ שבה חיו אבותיהם, במרחק אלפי קילומטרים.
"זה יותר מסתם מועדון, הוא לוקח אותך אל ההיסטוריה של הפלסטינים", אומר בראיין קרסקו, הקפטן של פלסטינו. על רקע המלחמה המתמשכת בין ישראל לחמאס וההפצצות בעזה, שמן הסתם מעניינות את האוהדים הפלסטינים יותר מאשר הסבל האדיר שגרמו מחבלי הארגון בישראל, מורגש שינוי גם סביב משחקיה של הקבוצה: האווירה המחשמלת שאפיינה אותם לדברי רבים ומסיבות הצפייה שהיו נהוגות במהלכם הפכו למפגנים של עצב וצער פלסטיני קולקטיבי. "אנחנו מאוחדים מול המלחמה", אומר דייגו חאמיס, ראש הקהילה הפלסטינית בצ'ילה. "זה סבל יום-יומי".
14 צפייה בגלריה
ההתאחדות קנסה בגלל הספרה "1", אבל רוב המחאות עוברות ללא עונש. "מרגישים כאן בבית"
(צילום: AP Photo/Matias Basualdo)
בענף ספורט שבו לעתים קרובות הרשויות מענישות שחקנים בגין הבעת עמדות פוליטיות, במיוחד בנושא נפיץ כל כך כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני, פלסטינו היא מקרה חריג: ההצהרה הפוליטית של הקבוצה ניכרת על מדיה, על המושבים באצטדיונה ובכל מקום למעשה. המחוות הפרו-פלסטיניות של הקבוצה כבר הובילו להענשתה בעבר, למשל בשנת 2014 כשהתאחדות הכדורגל הצ'יליאנית קנסה אותה אחרי שעלתה לשחק כשהספרה 1 על גב החולצות של שחקניה עוצבה בצורת מפת "פלסטין ההיסטורית", לפני הקמתה של מדינת ישראל ב-1948. ובכל זאת, על פי רוב מפגני הגאווה של השחקנים בזהות הפלסטינית אינם מעוררים מחלוקת גדולה בצ'ילה, מדינת בה 19 מיליון תושבים שכ-500 אלף מהם ממוצא פלסטיני. "אלה השורשים שלנו", אומר חיימה ברקאת, אוהד של קבוצת פלסטינו שעובד כמוכר שווארמה. "אנחנו מרגישים כאן בבית".
העות'מאנים קרסו, הפלסטינים יצאו למסע באנדים
צ'ילה היא אחת המדינות הביקורתיות ביותר כלפי ישראל באמריקה הלטינית. הנשיא שלה גבריאל בוריץ', איש שמאל, כינה את ישראל "מדינה רצחנית" ו"מדינת ג'נוסייד" כבר בקמפיין הבחירות שלו ב-2021, והוא תוקף אותה קשות גם במהלך המלחמה הנוכחית. אחרי מתקפת הטרור של חמאס ופרוץ מלחמת "חרבות ברזל" החזירה ממשלתו את השגריר הצ'יליאני מישראל והצטרפה לתביעה של דרום אפריקה נגד ישראל בהאג בגין "רצח עם".
14 צפייה בגלריה
אוהד פלסטינו לבוש כאפייה. "מייבאים את הסכסוך? הוא כאן עשרות שנים"
(צילום: AP Photo/Matias Basualdo)
התנהלותו של בוריץ' מקוממת את הקהילה היהודית בצ'ילה, המונה 16 אלף תושבים. בהודעה רשמית שפרסמה בעקבות דבריו טענה הקהילה ש"בוריץ', שמרבה לדבר על שלום, ייבא את הסכסוך במזרח התיכון לתוך צ'ילה". הפלסטינים החיים בצ'ילה אומרים מצדם שהסכסוך יובא למדינה עשרות שנים קודם לכן, עם גלי ההגירה הגדולים של ערבים מהמזרח התיכון אל המדינה שלחופי האוקיינוס השקט. ההגירה המפתיעה הזו החלה בשלהי המאה ה-19, כשהאימפריה העות'מאנית הייתה בשלבי קריסה והתנועה הציונית היכתה שורש.
לאחר הצהרת בלפור ב-1917 החלו פלסטינים נוספים לחצות את האוקיינוס האטלנטי ולצלוח את המסע הקשה בהרי האנדים כדי להגיע לצ'ילה הנחשקת. "אבא שלי סיפר לי שהם באו לכאן כי פה היו יותר אפשרויות", מעיד חואן סבאח דימס, תושב שכונת פטרונטו שבסנטיאגו, שכונה הידועה היסטורית כשכונה פלסטינית. בתי הקפה והברים לעישון נרגילה הפזורים ברחביה מעוטרים בצבעי הדגל הפלסטיני ובסמלי קלוב פלסטינו.
14 צפייה בגלריה
הנשיא בוריץ'. כינה את ישראל "מדינה רצחנית" ו"מדינת ג'נוסייד" עוד לפני "חרבות ברזל"
(צילום: AFP)
14 צפייה בגלריה
שחקן פלסטינו ניקולס לינרס מתרוצץ על הדשא. הכול התחיל ב-1920
(צילום: AP Photo/Matias Basualdo)
אחרי הקמת מדינת ישראל ב-1948, שבה נמלטו מהארץ כ-700 אלף פלסטינים וחלקם התפזרו ברחבי העולם, גדלה הקהילה הפלסטינית בצ'ילה באופן ניכר. אז כמו היום הייתה צ'ילה מדינה מבוססת כלכלית ביחס לשכנותיה, והיא ביקשה למשוך אליה מהגרים ולאכלס את שטחה. צאצאי הפלסטינים שם מסבירים שהאדמה הצחיחה, חוף הים וגידולי התאנים והזיתים העלו בדור הקודם זיכרונות מפלסטין ההיסטורית ועוררו בהם נוסטלגיה. "האקלים הוא אחד הדברים שמשכו את הפלסטינים שהגיעו לכאן יותר מכול", אומר מאוריסיו אבו גוש, נשיא ההתאחדות הפלסטינית של צ'ילה לשעבר.
אוהדים עד לבנון וירדן, צופים יחד ב"אל-ג'זירה"
מועדון הכדורגל קלוב פלסטינו הוקם ביום חורף של 1920. כמה חובבי כדורגל פלסטינים התאספו אז בעיר אורסונו שבדרום צ'ילה והוציאו את המיזם לדרך. ב-1947 הפך למועדון כדורגל מקצועני, ומאז נעשה לגאוות הקהילה הפלסטינית. הוא המריא עד לליגה הצ'יליאנית הראשונה, זכה בחמישה תארים (שתי אליפויות צ'ילה, ב-1955 ו-1978, ושלושה גביעים), והשתתף פעמים רבות בטורנירים היבשתיים הבכירים. עם הזמן קנה לו אוהדים גם הרחק משם, במזרח התיכון: צאצאי פליטים פלסטינים בלבנון ובירדן למשל מתאספים עד היום במחנות ובבתי קפה כדי לצפות במשחקי הקבוצה דרך "אל-ג'זירה".
14 צפייה בגלריה
דגלי פלסטין במשחק של קבוצת פלסטינו. 2,000 איש ביציע, יותר מ-700 אלף באינסטגרם
(צילום: AP Photo/Matias Basualdo)
14 צפייה בגלריה
"הפלסטינים סובלים מאלימות, אנחנו כאן לספק מעט שמחה". ביציע בסנטיאגו
(צילום: AP Photo/Matias Basualdo)
גם המסר הפוליטי של קלוב פלסטינו זיכה את הקבוצה באוהדים ברחבי צ'ילה, מדינה שמשוגעת על כדורגל ומתאפיינת בנטייה לאקטיביזם חברתי. אף שמדובר במועדון קטן, עם ממוצע של כ-2,000 אוהדים במשחק, דפורטיבו פלסטינו הוא המועדון הצ'יליאני עם מספר העוקבים השלישי בגודלו באינסטגרם, עם 741 אלף עוקבים. רק היריבות הנצחיות אוניברסידד דה צ'ילה (791 אלף) וקולו-קולו (2.3 מיליון) מקדימות אותו.
לואיס טורס, אוהד בן 20 של הקבוצה, מאשר באצטדיונה הביתי כי ההיבט הפוליטי בפעילות של פלסטינו הוא מבחינתו אחד מגורמי המשיכה של המועדון: "אנשי פלסטינו מספרים לנו על האלימות שהעם שלהם סובל ממנה. זה מכעיס ומעציב אותי, אז אנחנו כאן כדי לספק מעט שמחה".
בפזורה הפלסטינית ברחבי העולם אומרים כי שמחה כזו חסרה להם מאז מבצע ההפצצות שבו פתחה ישראל בעזה בתגובה למתקפת חמאס, מבצע שבו נהרגו לפי משרד הבריאות החמאסי יותר מ-40 אלף איש. ביציאה מכנסייה בשכונת פטרונטו מספרים פלסטינים כי התפללו למען משפחותיהם בעזה. "לכולנו יש שם בני דודים, אחים, סבים וסבתות", אומר חאמיס. המלחמה שיבשה גם את הפעילות של דפורטיבו פלסטינו עצמה: בית ספר לכדורגל שמחזיק המועדון בעזה נאלץ להיסגר, וגם בגדה המערבית פעילותו נפגעה.
14 צפייה בגלריה
"עיניים פלסטיניות" מקשטות את האצטדיון בבירה הצ'יליאנית
(צילום: AP Photo/Matias Basualdo)
בצ'ילה, לעומת זאת, המלחמה נתנה זריקת מרץ לשחקנים ולאוהדים, המנצלים את משחקי הקבוצה כדי להעלות את המודעות לסבלם של הפלסטינים. לפני פתיחת כל משחק רצים כעת שחקני פלסטינו אל המגרש כשהם עוטים כאפיות, מניפים כרזות נגד המלחמה ואף כורעים ברך, כפי שעשו בשנים האחרונות ספורטאים ברחבי העולם כהצהרה נגד הגזענות.
בחודש מאי האחרון חדלה הקבוצה ממנהגה לעלות למגרש כשהשחקנים מחזיקים את ידיהם של ילדים הלבושים כקמעות, ובמקום זאת הכדורגלנים מושיטים כעת ידם הצדה ו"תופסים" את האוויר. בהודעה רשמית שפרסמה הקבוצה היא הסבירה שבמחווה זו היא מבקשת לחלוק כבוד ל"ילדים הבלתי נראים" שנהרגו בעזה. אוהדי הכדורגל בישראל יזכרו ודאי שגם על האותנטיות של המחווה הזו אפשר להתווכח: את הפעולה הזו בדיוק נקטו שחקני נבחרת ישראל בכדורגל יותר מחצי שנה לפני כן, בקריאה להחזיר את הילדים הישראלים שנחטפו על-ידי חמאס.
