1 צפייה בגלריה
מימין: קורל פפולאר, חיים אוזן, קסם סבג, מירי אלבז, סולימאן שעאר וישראלה צ'קולה. "לסגור? צריך לפתוח עוד בתי ספר כאלה"
(צילום: דנה קופל)
"תיכון ההזדמנות האחרונה" – כך מכונה תיכון ברנקו-וייס ברמלה, המיועד לתלמידים עם בעיות שונות, חלקם ממשפחות קשות יום, שנפלטו מבתי ספר אחרים. תלמידים שהמערכת ויתרה עליהם. קצרה היריעה מלהסביר מה הקסם הזה שקורה ברחוב זכריה 9 ברמלה. זה מתחיל בצוות החינוכי שמאמינים באמונה שלמה באפשרות של כל תלמיד לפתוח דף חדש. הבוגרים, שיוצאים משם לדרך חדשה, חוזרים אליהם גם על מדים כדי להיזכר, להתייעץ ובעיקר להוקיר תודה.
עכשיו סכנה גדולה מרחפת על המקום הכל כך מיוחד וחשוב הזה, שעומד בפני סגירה. הסיבה הרשמית היא מיעוט בנרשמים מרמלה, אבל גורמים בכירים טוענים כי הסיבה האמיתית היא הצורך של העירייה במבנה. בשיחות שקיימנו עם בוגרי בית הספר, הם חוזרים ומדגישים כי אלמלא המסגרת הזאת, הם לא יודעים לאן היו מתגלגלים.
"המורה משכה אותי מהמיטה"
חיים אוזן, 25, סטודנט לחינוך גופני בווינגייט
"הגעתי לבית הספר כשנאבקתי במחלה קשה, ואף בית ספר אחר לא רצה לקבל אותי. מיד כשהגעתי לברנקו, עטפו אותי בחום ואהבה. המורים פה הם חברים, הם ממש דואגים לך. מגלים כלפיך סבלנות שאין בשום בית ספר אחר. בימים שלא הייתי מתעורר לבית הספר, המורה הייתה מושכת אותי מהמיטה. נלחמו עליי גם כשאני ויתרתי על עצמי.
"כשהייתי בטיפולים בבית החולים, המורים הגיעו לבקר אותי. קיבלתי מעטפת של חום ואהבה שגרמה לי להרגיש לא נעים לעשות פדיחה בבית הספר אחר כך, בגלל שהמורים נתנו כל כך מעצמם. הצטמררתי לשמוע שסוגרים את בית הספר. בזכותו סיימתי 12 שנות לימוד מלאות והתגייסתי לצה"ל. סגירה שלו תהיה מעשה הזוי. הילדים כאן צמאים לחום ואהבה. אם אפשר היה לפתוח עוד בתי ספר כמוהו היינו במקום אחר. גם שבע שנים אחרי שסיימתי את בית הספר, אני עדיין בקשר עם המחנכת שלי. היום אני מפתח גוף ומתחרה בפיתוח גוף בישראל ולומד להיות מאמן כושר. מאוד חשוב לי להעביר את מה שקיבלתי גם לדור הבא".
"הבית השני שלי"
קסם סבג, 28, מנהלת מוקד שירות לקוחות
"ברנקו-וייס זה הבית השני שלי. בזכותו אני יושבת איתך היום. הם לא ויתרו עליי. בכיתה ט', אחרי שאמא שלי חלתה, החלטתי לפרוש מהלימודים. כשאמא שלך צמודה לבלון חמצן ולא מתפקדת, את אומרת לעצמך, מה יעזרו לי 12 שנות לימוד? גם המצב הכלכלי בבית לא היה טוב. כשהגעתי לברנקו-וייס מיד הבנתי שהגעתי הביתה. נתנו לי להרגיש שיש על מה להילחם ויש טעם. הם שינו אותי, נתנו לי ביטחון. אם יסגרו את בית הספר נערים ונערות כמוני לא יקבלו את הכלים שאני קיבלתי להצלחה. היום אני מנהלת מוקד של 40 בנות. אם לא הכלים הללו, לא הייתי כאן היום".
"ראו אותי סוף-סוף"
קורל פפולאר, 25, מנהלת מכירות
"בגיל 12 איבדתי אח והתחלתי למרוד. לא למדתי, עשיתי בלגן כדי לקבל יחס. כשסיימתי את היסודי, שום תיכון ברמלה לא רצה לקבל אותי. ישבתי בערך חודש בבית. ברנקו היה ההזדמנות האחרונה שלי. אם הם לא היו מקבלים אותי אליו, סביר להניח שהייתי ברחוב. קודם כל, ראו אותי סוף-סוף. בבית לא היה לי מקום, בגלל כל מה שקרה. פה קיבלתי את העזרה שלא קיבלתי בשום מקום אחר. זה מעבר לבית ספר, זה בית. העירו אותי כל בוקר, לימדו אותי שאסור לי לוותר לעצמי.
"בזכות ברנקו-וייס סיימתי 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה. היום אני מנהלת מכירות בחברה ועובדת שם חמש שנים. הדבר הראשון שחשבתי עליו כששמעתי שסוגרים את בית ספר – זה שיש תלמידים שנמצאים במקום שהייתי בו ולא יהיה מי שיציל אותם. לסגור את בית הספר זה הדבר הכי קשה שאפשר לעשות לנוער כאן. זה לקחת מהם את ההזדמנות האחרונה".
"ההתחלה החדשה שלי"
סולימאן שאער, 28, סו-שף במסעדת מסה
"הושעיתי לצמיתות מהחטיבה, וכמה שחיפשתי, באף מסגרת אחרת לא רצו אותי. הגעתי לברנקו-וייס אחרי שיחה עם חילי טרופר (מנהל ביה"ס דאז). בשום מסגרת אחרת לא קיבלתי חום ואהבה ובעיקר, יחס אישי. הייתי ילד בעייתי, שנייה מליפול לפשע. 'אנחנו לא נוותר עליך – אין שום סיבה שאתה תוותר על עצמך', זה משפט ששמעתי כל הזמן מהמורים. זה מה שהיה חסר לי – מישהו שיאמין בי. בזכותם סיימתי את הבגרויות בהצטיינות. בית הספר דחף אותי גם לעשות שירות לאומי. בהמשך התנדבתי בעמותות ועזרתי לתלמידים בסיכון. הסבלנות שקיבלתי היא כלי שאני מעניק היום לאחרים. התיכון הזה היה ההתחלה החדשה של החיים שלי. מאז שסיימתי אותו אני פורח. אני כבר פשוט לא נשאב לדברים שפעם הייתי נשאב אליהם בקלות. סגירה של בית הספר היא סגירת העתיד של התלמידים".
"לימדו אותי שאני יכולה"
מירי אלבז, 31, סטודנטית
"עברתי למעלה משלושה בתי ספר שונים. כבר הרמתי ידיים כשברנקו-וייס יצרו קשר עם אמא שלי, ואמרו לה שאין פה תנאי קבלה. קיבלו אותי מבלי לדעת מי אני בכלל. הגעתי לשיחה עם חילי (טרופר) המנהל, ואמרתי לו: 'נראה מתי תוותרו עליי'. אבל הם לימדו אותי שאני יכולה. לימדו אותי לא לוותר כי הם לא ויתרו עליי. בשנתיים שלמדתי שם הבנתי שיש אנשים שנלחמים עליי. היה קשה בדרך ובדקתי גבולות. אבל סיימתי 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה. עשיתי אפילו שנת שירות והתגייסתי. אמא שלי אומרת: 'הצילו לי את הילדה'. אני מפחדת לחשוב איפה הייתי היום אם לא הייתי מגיעה לברנקו. זה יכל להיגמר לא טוב, יש הרבה פיתויים בעיר. כל זה לא היה בלי המורים הללו. הם ליוו אותי אפילו בשירות הצבאי".
"עזרו לי למצוא כוחות"
ישראלה צ'קולה, 26, מורה להיסטוריה ותיירות בתיכון ברנקו-וייס
"הגעתי לברקו אחרי שנשרתי מהלימודים בכיתה ט'. הכרתי מקום מדהים, מכיל, מחבק שבו מסתכלים עלייך בגובה העיניים ומאמינים בך, לא משנה עד כמה את לוקחת אותם לקצה. הייתי תלמידה מאוד בעייתית בלשון המעטה. בלי שום אמון באף אחד או כבוד לסמכות. חילי המנהל והמורים בבית הספר נלחמו עליי בכל בוקר כדי שאגיע לכאן ואלמד. עזרו לי למצוא כוחות ותקווה בעצמי וסיימתי עם בגרות מלאה אחרי שקפצתי כיתה.
"היום אני מחנכת בכיתה י' באותו בית ספר שהאמין בי. נותנת הזדמנות לתלמידים אחרים שאני מזהה בהם את המצוקות שהיו לי בעבר. אני מעירה אותם בבוקר, נפגשת איתם אחר הצהריים. אם יסגרו את בית הספר, הנוער הזה יהיה בסכנה אמיתית ומוחשית. התלמידים שלי אמרו שהם לא מתכוונים להמשיך ללמוד במקום אחר. העירייה לא מפנה תלמידים אלינו כבר תקופה באופן שיטתי. העירייה רוצה את המבנה שלנו".
בתיכון ברנקו-וייס אמרו כי "הצטערנו על החלטת העירייה לסגור את בית הספר, אך אנו מכבדים אותה. אנו ממשיכים ומרחיבים את התוכניות ובתי הספר שלנו ברחבי הארץ. רק בשנה האחרונה הצטרפו לרשת חמישה בתי ספר, כולל בית ספר נוסף של ברנקו-וייס ברמלה, שתכליתם שינוי חברתי באמצעות חינוך".
עיריית רמלה הגיבה: "בבית ספר ברנקו-וייס נותרו כ-15 תלמידים רמלאים לשנת הלימודים הבאה, התשפ"ד. על-פי הנחיות משרד החינוך, אין היתכנות לבית הספר. עבור כל תלמיד מהנותרים יבוצע הכוון ותיתפר לו החליפה המתאימה על מנת להוביל אותו לסיום 12 שנות לימוד בהצלחה. לגבי הבניין עצמו, הנושא נמצא בבחינה אצל ראש העיר. השיקולים לסגירת בית הספר בוצעו בשיתוף פעולה עם משרד החינוך, והינם פדגוגיים בלבד".
גורם בכיר המעורה בנושא מסר בהמשך לתגובת עיריית רמלה כי "בשנתיים האחרונות, אגף החינוך בעירייה מערים קשיים ולא מאפשר לתלמידים להירשם לביה"ס במטרה 'לייבש' אותו. תלמידים שביקשו להירשם לשנת הלימודים הנוכחית, נענו מפורשות שאין רישום לברנקו-וייס. הצורך במבנה הוא השיקול היחידי לסגירה".
