מצמררת המחשבה על הסיפור המקראי על שמשון הגיבור, שנתפס על ידי הפלישתים והוחזק בעזה, שם נקשר לעמודי המקדש. אחרי שהבין שלא יוכל להשתחרר, העדיף לנקום באויביו ומוטט את עמודי המבנה עליו ועל שוביו ואמר "תמות נפשי עם פלישתים". 137 החטופות והחטופים אינם כשמשון הגיבור, אך מי שעלול לחקות אותו הוא דווקא חמאס, שהלחץ עליו גובר והולך. ככל שצה"ל מהדק את שליטתו ומסכן את הארגון בקריסה, כך גוברת הסכנה לחיי הישראלים המוחזקים ברצועת עזה כבר יותר מחודשיים.
העדויות של המשוחררות והמשוחררים לא מותירות ספק שמי שנותרו בלב המאפליה חווים סבל בלתי נתפס ומוחזקים בתנאים בלתי אפשריים – חלקם מעל הקרקע וחלקם מתחתיה. בנוסף, הם מספרים, לפעמים הם פחדו למות מהפגזות צה"ל יותר מאשר משוביהם. הדיווח על האפשרות של הצפת המנהרות על ידי ישראל מעוררת בהם פלצות. קבינט המלחמה עדיין מתחבט בשאלה מה מטרת העל של המלחמה – מיטוט חמאס או שחרור החטופים – וכלפי חוץ מצהיר שאין סתירה בין הדברים. אבל קשה להשתחרר מההנחה שאם יבין חמאס שימיו ספורים, לא תהיה לו עוד תועלת בהחזקתם.
ב-2018 חוקקה ממשלת נתניהו את חוק הלאום, שעד היום מסעיר ציבורים שלמים בגלל סוגיית השוויון, ונדמה שיש חלק אחר בו שנשכח. סעיף 6 (א) קובע ש"המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם".
מאז הקמתה השקיעה מדינת ישראל מאמצים כבירים להצלה לא רק של אזרחיה אלא גם של יהודים בתפוצות. בשנים האחרונות היא גם יצאה מגדרה כדי לשחרר את נעמה יששכר מהכלא הרוסי ואת בני הזוג אוקנין ממעצר בטורקיה, אף שספק אם נעצרו בגלל יהדותם או ישראליותם. מדובר כמובן במקרים שונים לחלוטין, ובכל זאת, המדינה הפכה כל אבן כדי להשיבם ארצה. ואילו כעת, אף שללא ספק מדובר במי שנחטפו בשל יהדותם וישראליותם, היא לא מעמידה את סוגיית שחרורם בראש סדר העדיפויות כפי שהתחייבה בחוק הלאום.
אם חמאס יבין שאין לו מה להפסיד הוא עלול לנקוט צעדי נקם קיצוניים. בינתיים, חרף הנזק הרחב שנגרם לאנשיו, ליכולותיו ולמתקניו, הוא טרם נפח את נשמתו. כלומר, בשלב זה עדיין יש עם מי לדבר. ככל שתתהדק טבעת החנק הישראלית סביב צווארו, אנו עלולים לגלות שאין עם מי לנהל מו"מ, וגם למי שנשאר – אין אינטרס לעשות זאת.
עו"ד שקיב עליסבל החטופים ובני משפחותיהם משותף לרוב אזרחי ישראל. המחשבה על מה שעובר עליהם, הסיפורים של השבות והשבים והתמונות שנחרטו במוחנו ב-7 באוקטובר, כולל של שירי ביבס מאמצת לחיקה את שני בניה כפיר ואריאל, כל אלה מדירים שינה מעיני כולנו. מילולית – אני מתקשה לישון. הדאגה וההזדהות איתם חוצה מחנות פוליטיים, דתות ולאומים בישראל, והן גוברות בכל יום שבו נשארים החטופים בגיהינום החמאסי.
על קבינט המלחמה לעשות הכול כדי לשחרר את כולם, היום, ובכל מחיר. כן, גם במחיר של הפסקת הלחימה וכולם תמורת כולם. אסור להקריב אותם בשם הזעקה לניצחון מוחץ על חמאס - ניצחון שניתן להשיג גם לאחר מכן ובאמצעים אחרים. צריך להימנע ממצב שבמסגרתו יחקה חמאס את שמשון הגיבור וימוטט את המנהרות על כל מי שבתוכן, בבחינת תמות נפשי עם יהודים.
- עו"ד שקיב עלי הוא אקטיביסט העוסק בחברה הערבית והדרוזית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
