"אני רק חושבת על ילדה בת שלוש שמשוטטת ברחוב ומסביבה יריות ולא מבינה למה היא נקלעה": ההורים של צלם ynet ו"ידיעות אחרונות" רועי עידן ז"ל, שנרצח בביתו בכפר עזה יחד עם אשתו סמדר, מנסים לשחזר בריאיון ל-ynet Live מה קרה עם אביגיל, נכדתם בת השלוש שנחטפה לעזה ודורשים לקבל מידע מאומת על מצבה. צפו בריאיון המלא:
ריאיון עם הוריו של רועי, כרמל וליזה עידן
(צילום: חגי דקל, שמוליק דודפור)
כרמל וליזה, ההורים של עידן, אנחנו מצטערים גם באופן אישי, גם באופן מערכתי וכללי. משתתפים בצערכם הכבד על כל מה שעברתם. מה מצבם של מיכאל ועמליה, הילדים שניצלו?
"מיכאל לא כל כך משתף פעולה. כבר לפני שנתיים, הייתה איזו פעולה - אני כבר לא זוכר את השמות של כל המבצעים שהיו - הוא היה בפוסט טראומה ופרץ בבכי איום ונורא. עכשיו אחרי שראה את מה שקרה ב-7 באוקטובר, ואת מה שקרה לאמא ואבא שלו, הוא בטראומה מלאה".
אי אפשר לדמיין מה הם עברו. אתם עדיין לא יודעים איפה הקטנה, אביגיל?
"זה מה שאנחנו רוצים לדעת. שאיזה גורם צבאי יבוא ויסביר לנו אם יש לו איזשהו מידע על הנכדה הזאת. אנחנו לא יודעים כלום, לא יצרו איתנו קשר בנוגע לאביגיל. אנחנו ניזונים משמועות. אנחנו יודעים מאביחי (ברודץ, שאשתו הגר ושלושת ילדיהם נחטפו לעזה) שהוא זה שהציל אותה מהרחוב שהיא שוטטה בו, אבל אני רק חושבת על ילדה בת שלוש שמשוטטת ברחוב כשיש יריות מכל הצדדים והיא בעצם לא מבינה לאיזו סיטואציה היא נקלעה".
יואב זיתון סופד לרועי עידן
(צילום: גיל יוחנן, שמוליק דודפור)
במהלך ימים ארוכים שבהם רועי הוגדר כנעדר, התקווה נשארה בלב של אימו ליזה. "עד הרגע שקצינת צה"ל הגיעה לכאן אני חייתי בתחושה שרועי בחיים, לא נתתי להם להסתכל בתמונות ולדבר עליו בלשון עבר", היא אומרת. "בשבילי רועי היה חי. הוא תמיד הוא יצא מהחורים מכל מיני מצבים, גם כתלמיד וגם כאדם בוגר, ואמרתי רועי בחיים והוא פצוע. ואז לצערי באו והודיעו את מה שקרה".
וכשרועי נפגע, אביגיל רצה לשכנים. מה קורה מהנקודה הזאת?
ליזה: "אני חושבת שאביגיל הייתה בזרועותיו של רועי כשזה קרה, כי מצאו אותה מלאה בדם. יכול להיות שהיא השתחררה ממנו ואז רצה לכיוון השכנים שהיא מכירה את הילדים שלהם, והשכן פשוט לקח אותה והכניס אותה הביתה".
כרמל: "היא הייתה בזרועותיו של רועי, הוא נפגע והיא הצליחה להשתחרר. היה עליה מעט דם, אבל זה היה הדם של רועי. היא לא ידעה לאן היא הולכת, ואיכשהו אחד החברים שגר בסמוך לרועי ראה אותה והכניס אותה הביתה. זה היה אביחי. הוא אמר לאשתו שהוא הולך להביא נשק מהנשקייה, וכשחזר אחרי חמש דקות כולם נעלמו, כולל אשתו ושלושת ילדיו".
צריך גם לדבר על רועי, החבר שלנו למערכת, אדם שכאן במסדרונות כולם אהבו וכולם מדברים עליו.
ליזה: "היה לי קשר מיוחד עם רועי, כי הוא אהב המון דברים שאני אוהבת. היו לנו שיחות משותפות על כפר עזה, על צורת החיים שלהם שם. כל כך שמחתי שהם בנו שם בית יפהפה. הייתי אומרת לו רועי, אני יושבת אצלך במרפסת ויש פה את השכנים מעזה, בוא נלך לאכול חומוס, אז אחד החברים שלו אמר בצחוק 'תזוזי קצת בטח כבר כיוונו אלייך נשק'. צחקנו על כל המצב הזה. סמדר בשום אופן לא הסכימה לעזוב את המקום, היא אמרה 'כאן נולדתי, זה הבית שלי'. אנחנו כבר שבועיים בחוסר ודאות ובשבעה כי כל כך הרבה אנשים מגיעים, עוטפים אותנו, מדברים עליו, אז מה זה עוד שבוע? אני מרגישה שאני מתרוקנת אבל אני לא אתרוקן לעולם, זה הילד שלי ואני אדבר עליו ואני אזכיר אותו יומם וליל".
כמה כואב בדיעבד לשמוע את הדברים האלה, ואנחנו שוב נגיד כמה אהבנו את רועי, שהיה צלם וכתב ועיתונאי בכל רמ"ח איבריו.
"תודה על התמיכה האיתנה ועל האהבה שלכם לרועי".
