ב-19 באוקטובר 1944, במפתיע, לקחו הבריטים 251 עצורים לוחמי המחתרות אצ"ל ולח"י שהיו כלואים בלטרון ובכלא עכו, והעלו אותם ל-13 מטוסים. הם אזקו אותם בידיהם וברגליהם וכבלו אותם זה לזה. לא היה להם מושג שהם בדרכם למחנה מעצר סמבל שבאריתראה, אפריקה.
הבריטים לא הצליחו להכניע את אנשי המחתרות שלחמו בגבורה לגירוש השלטון הזר מארץ ישראל ולמען הקמת מדינה יהודית עצמאית. לכן הם נזקקו למבצע זה ול-11 מבצעי הגליה נוספים, ובסופו של דבר גורשו 439 לוחמי מחתרות למחנות מעצר באפריקה. משם, האמינו הבריטים, לא יצליחו לברוח.
כדי להקשות עליהם עוד יותר, העבירו אותם בין שלושה מחנות. מאריתריאה לקרתגו שבסודן, משם בחזרה לאריתריאה, ומשם לגילגיל בקניה בתחילת מרץ 1946, ששם שהו עד אחרי הקמת המדינה. את ההצבעה המפורסמת באו"ם הם שמעו במקלט רדיו ישן, שכולם הצטופפו סביבו בדממה מתוחה.
מרבית ניסיונות הבריחה כשלו, בודדים הצליחו - כמו יצחק שמיר ואריה בן-אליעזר, שנמלטו במבצע הרואי (איך עדיין לא עשו על זה סרט?). יעקב מרידור ניסה לברוח תשע פעמים, וגם אבי, עזריאל (עוזי) וייס, לימים לבנת, שהיה במבצע ההגליה הראשון של ה-251 מכלא עכו, ניסה לברוח עם שניים מחבריו הטובים, אך הם נתפסו. רק נס גרם לכך שהכדור שנורה לעבר ראשו פספס ופילח את כף ידו המורמת.
הלוחמים לא הפסיקו לרגע אחד לנסות לחזור וללחום בשורות המחתרת להקמת המדינה, ובינתיים ניהלו חיים מרתקים. מאיר שמגר, לימים לנשיא בית המשפט העליון, ושמואל תמיר, לימים ח"כ ושר, למדו משפטים בהתכתבות. עוזי אורנן, לימים פרופסור, ניהל חוג ללשון עברית, ואף פיתח שיטה מיוחדת ללימוד לשון. הם ערכו אימוני ספורט ותחרויות, הקימו תיאטרון ומקהלה. את הגינה שטיפחו ניצלו בין השאר כדי למלא באדמה ובעפר ממנהרות הבריחה שחפרו.
הסיפור הזה הוא בסיס נפלא לסרט דוקו או לדרמה עוצרת נשימה. זה פרק חשוב ומרתק בהיסטוריה שלנו. ועל כן שמחתי כששמעתי שבכאן 11 תשודר סדרה בשם "קרתגו" של האחים רשף וינץ לוי, שאביהם, אליהו לוי, היה עציר במחנות באפריקה. אלא שמתחילת הצפייה בפרקים הראשונים קפאתי במקומי. האחים לוי, ששמור להם חופש היצירה, החליטו ששמור להם גם את חופש הסילוף והשקר - והמציאו עלילה שעל פיה במחנה קרתגו שהו בצד לוחמי המחתרות גם שבויים נאצים ופאשיסטים איטלקים, והללו קיימו אינטראקציות הזויות.
לימור לבנתצילום: יובל חןשפשפתי את עיניי. נאצים במחנות של עצורי המחתרות? אני, ששמעתי על המחנה מאבי, שקראתי אינספור פעמים כל אות, מילה וספר שכתבו מי שהיו שם, ובעיקר את ספר הדגל "ארוכה הדרך לחרות" של מרידור - אני לא ידעתי? התקשרתי לכמה מאלו שאבותיהם היו במחנות אלה. כולם הזדעזעו. לא היה אפילו נאצי אחד במחנה בקרתגו או באחד מהמחנות האחרים. האחים לוי מציגים את לוחמי אצ"ל ולח"י, שמסרו את נעוריהם ואת נפשם, באור נלעג - וזו זכותם. אבל האם זכותם לטעון שהסדרה "מבוססת על סיפור אמיתי", ושהיא "מגוללת את סיפור לוחמי המחתרות" כפי שנכתב בפתיחת כל פרק ובאתר של כאן 11?
אנחנו, הבנים והבנות של העצורים, מכירים את הסיפור האמיתי היטב. רבים בציבור אינם מכירים אותו כלל. בהצגתו בצורה הזו יש משום סילוף והטעיה. כן, היוצרים רשאים להוסיף צבע, לשנות - אבל לא להציג מצג שווא. נחוץ בדחיפות לבצע תיקון. להסביר. העוול, גדול מדי.
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
