"התקשרתי והתקשרתי ואף אחד לא ענה"
רס"ל (מיל') יהודה גטו ז"ל
מאות ליוו למנוחות את רס"ל (מיל') יהודה גטו ז"ל, נהג מבצעי בן 22 מפרדס חנה-כרכור, שנפל בפיצוץ מטען ליד טול כרם. "אמרתי לו 'תשמור על עצמך בבקשה' הוא אמר 'אל תדאגי, אני מוכן למסור את חיי'. וזה בדיוק מה שקרה", ספדה בכאב דודתו עופרה.
הלווייתו של רס"ל (מיל') יהודה גטו ז"ל
(צילום: נחום סגל)
"הוא לא אהב לקבל מחמאות. כמה שלא אמרתי לך שאתה החיים שלי, כמה שאתה יפה מבחוץ אתה עוד יותר יפה מבפנים. כמה אתה עניו, כמה צנוע. ויחד עם זאת, כמה אתה מורגש בחדר שאתה נמצא בו", הוסיפה הדודה. "מי יעזור לי בקניות? כששאלתי מי מתנדב לעשות לסבתא קניות, שאלתי אותך ואמרת לי 'את השתגעת? זאת סבתא שלי, זו זכות שלי'".
בן דודו ספד לו: "יהדה אחי, 'אח יקר' קראת לי. אני לא מאמין שאני נפרד, לא מאמין שזה קורה. יהודה זה לא סתם מלאך, מהיום הראשון שהוא הגיע לעולם הוא הקרין אור, אי אפשר היה לפספס את האור הזה. כל הזמן הוא חשב רק איך הוא יכול לתת לאנשים – יהודה במקום האחרון, קודם כל כולם ואחר כך יהודה. כשהוא סיים את השירות אמרתי לו 'יהודה, אתה לא רוצה להתאוורר קצת?' הוא אמר 'זה לא הזמן להתאוורר, צריכים אותי, אני חייב להיות שם'".
חברו הטוב, דסלין מהרי, ספד: "אמרת לי 'בעזרת השם, בחתונה שלך אני אהיה המלווה שלך'. איזה חתונה? השארת אותי לבד. כל מבצע שאתה מסיים, בכל פעילות בבוקר – אתה מתקשר. למה לא התקשרת אתמול? הפלאפון שלך היה זמין ואני התקשרתי והתקשרתי ואף אחד לא עונה. חיכיתי שתקום ותגיד 'נרדמתי'. יהודה, מה אני עושה עכשיו?".
"הוא היה הכל בשבילי"
רס"ן (מיל') אייל אבניאון ז"ל
אלפים ליוו למנוחות את רס"ן (מיל') אייל אבניאון ז"ל, סגן מפקד פלוגה בגדוד 121, שנפל בפיצוץ מטען בפרוזדור נצרים שברצועת עזה. "הוא היה הכל בשבילי. כשלא ידעתי מה לעשות פניתי אליו, הוא החבר הכי גדול שיש לי בעולם הזה", ספדה האם שרון.
הלווייתו של רס"ן (מיל') אייל אבניאון ז"ל
"הוא הבטיח לי שישמור על עצמו ויחזור. גם כשהלך לגיהינום הזה הוא הרגיע אותי שהוא יהיה בסדר. לא חשבתי שיקרה לו משהו. הכל אצלו מתוכנן, אבל את זה לא תכננו", הוסיפה האם. "אי אפשר להתחיל להסביר מי הוא היה בכלל, הדבר הכי טוב שהכרתי. אף פעם לא כעסתי עליו כי לא היה על מה. בחדר שלו הוא תלה את האישור לחזור לצבא אחרי שנפגעה לו השמיעה, הוא הרגיש כאילו הוא זכה בפייס. מי יראה לי עכשיו את הדרך?".
אחותו הקטנה נטע ספדה:" אני יושבת בחדר שלך וחושבת כמה היית מתבאס שהשמיכה לא ישרה ושלקחתי לך ספר. כמה טוב היית, כמה תמיד חיפשת להיות טוב ולעשות הכל על הצד הטוב ביותר. אנשים היו מתאהבים בטוב הזה. כמה התגאיתי בך, כמה השווצתי בך. חבל שלא אמרתי לך את זה יותר. תכננת לעשות מרתון השנה, אני ארוץ במקומך ואשוויץ שאתה אח שלי".
אחיו הגדול אופיר ספד: "מעולם לא הרגשתי גדול ממך, אתה טוב ממני, חזק יותר, צנוע יותר. תמיד הובלת אותי, האמת בי יותר משאני בעצמי. עכשיו אני יודע שכשלתי כאח בכור. כשנולדת הבטחתי שאשמור עליך מכל משמר, והנה, אני מספיד אותך. אתה ההוכחה שהטובים הולכים צעירים".
"אייל שלי, ביומולדת האחרון שלי כתבת שלא תשכח איך הקפצתי אותך, על החיבוק שנתתי לך, ועל זה שחשבת עליי ועל אמא", ספד האב אבי. "בתוך החלל העצום שהשארת לנו, תדע שהייתה לי הזכות לגדל אותך ולהיות אבא שלך. כמה תוכניות היו לנו לשנה הקרובה. אוהב אותך גיבור שלי".
"הסנדוויץ' של המשפחה"
רס"ר (מיל') נדב אלחנן נולר ז"ל
מאות ליוו למנוחות את רס"ר (מיל') נדב אלחנן נולר ז"ל, סמל מחלקה בגדוד 121, שנפל בפיצוץ מטען בפרוזדור נצרים שברצועת עזה. "אתה הלב של המשפחה, אתה הסנדוויץ' של המשפחה – חיברת בין כולנו", ספדה לו אחותו אורטל.
הלווייתו של רס"ר (מיל') נדב אלחנן נולר ז"ל
"בכל מקום שהגעת אליו לא היה אפשר לפספס אותך – את החיוך, את הצחוקים, את הדברים המפגרים שיש לך להגיד, שאתה פשוט אומר", הוסיפה האחות. "הבית שלך ושל הדר תמיד היה פתוח לכל מי שרוצה לבוא, ותמיד הכנסת אורחים מעל ומעבר. תודה שהיית אח גדול".
האב עילי ספד לבנו: "איך יכול להיות שקוברים אותך ברגבי אדמתנו הקדושה בשומרון? כאן, ליד אמא שכל כך אהבה אותך מהיום שנולדת לפני 31 שנים? נדב אלחנן שלנו, כשמו כן היה, אלוהים ריחם, אלוהים נתן. ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך. נדב, אנחנו כולם גאים שנפלת על קידוש השם, שהקדשת את חייך לעם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. אני מבטיח לך שלא נפלת לשווא, כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".
האח יובל ספד: "נדב אח שלי היקר, בשר מבשרי, הלב של המשפחה. תמיד ידעת לקשר בין כולם, מצליח ליצור קשר בין גדולים וקטנים ממך. גדלנו יחד, אני תמיד לג אחריך, מחקה אותך והולך בדרך שכבר כבשת לפניי. לאורך השנים עשינו דברים כחברים, וגם רבנו – אבל תמיד השלמנו".
"במשך שנים היינו באותו חדר, ואני בתור האח הקטן, חיכיתי שתבוא לישון. בגיל תיכון כבר דיברנו על הכל והיו לך דברים חכמים להגיד לי, הסתכלתי עליך בהערצה", הוסיף האח יובל. "נדב אח שלי לא נפל כאדם פרטי, אלא כחייל של המדינה ושליח של העם, כחלק משרשרת הדורות במלחמה על קיומו של עם ישראל".
