בזמן שישראל בעיצומו של היום השישי ללחימה, זירת הקרב על התודעה בעולם מתחילה להתחמם: אחרי שיותר מ-20 אלף איש צבאו על הרחבה מול בניין מטה האו"ם בניו יורק אתמול (רביעי) בעצרת תמיכה בישראל, היום מצוין מה שארגוני סטודנטים פרו-פלסטיניים מכנים "יום ההתנגדות הלאומי", במסגרתו מתקיימות עצרות והפגנות המוניות ברחבי הקמפוסים בארצות הברית.
עצרות הזדהות עם ישראל ברחבי ארה"ב
(צילום: רויטרס)
עד כה ישראל יוצאת עם ידה על העליונה בקרב הזה, לפחות כשזה נוגע להנהגה. מנהיגי המערב בהווה ובעבר הביעו תמיכה חסרת תקדים במדינה נגד תקיפות חמאס - מהמעצמה ארצות הברית למעצמה בפני עצמה קים קרדשיאן - אבל הזיכרון הקולקטיבי קצר ונוטה תמיד לטובת האנדרדוג. ככל שמספר האבידות בעזה יילך ויגדל, כך צפויה גם לגבור הביקורת בעולם.
הזירה השנייה, אחרי מסדרונות הממשל, מתחילה בקמפוסים. סטודנטים צעירים, משכילים וחדורי אידיאולוגיה שמוכנים להבריז מלא מעט שיעורים בשביל מטרה גדולה ונעלה יותר או סתם השתייכות לקהילה. כך למשל, כבר בתחילת המלחמה הזדרזו 35 ארגוני סטודנטים באוניברסיטת הרווארד, ביניהם גם ארגון יהודי ושלוחת אמנסטי בקמפוס, לצאת בהצהרה פומבית כי "משטר האפרטהייד הוא האשם היחיד" במלחמה.
הביקורת לא איחרה להגיע, הסיפור יצא לתקשורת ונשיאת האוניברסיטה נדרשה באופן חריג להבהיר שהשקפות ארגוני הסטודנטים לא מייצגות את המוסד וכי למרות שהיא מנועה מלהתערב בהחלטות של סטודנטים במסגרת החופש האקדמי - היא מגנה את פעולות חמאס. כמה מהארגונים החותמים אף הזדרזו להוריד את שמם מההצהרה.
בעקבות פרסום ההצהרה שעוררה זעזוע, הועלתה דרישה לחשוף את שמות הסטודנטים שהזדהו איתו. "זה ריקבון מוסרי, מתרצים רשע טהור", כתבו. היום רכב מסחרי שנסע בקמפוס בהרווארד כבר הציג על מסך שמות ותמונות של סטודנטים שחתמו על ההצהרה. עידן ובתיה עופר הודיעו שהתפטרו מהוועד המנהל של הרווארד במחאה על תגובת האוניברסיטה לאסון.
בינתיים, באוניברסיטת ניו יורק מהומה משלה. בניוזלטר השבועי של ארגון הסטודנטים למשפטים של המוסד, הביעה הנשיאה, ראינה וורקמן, תמיכה במתקפות חמאס והאשימה אף היא את ישראל באפרטהייד. סטודנטים יהודים מחו, דיקאן בית הספר הזדרז להתנער מהדברים, וורקמן איבדה עבודה חדשה אליה התקבלה באחת הפירמות בעיר.
באוניברסיטת UPenn מאיימים כמה בוגרים מיליונרים לסגור את ברז התרומות למוסד בגלל שהוא לא מגנה בתוקף את מתקפת חמאס, מאפשר הפגנות ואירועים אנטי-ישראליים בקמפוס ולא קורא לסדר פרופסורים שמאשימים בפומבי את ישראל באפרטהייד.
באוניברסיטת מישיגן הופצו מאות פליירים שטוענים שישראל היא שפתחה במלחמה, ובקולומביה דווח אתמול על עימות אלים בין כמה תלמידים פרו-פלסטיניים ותלמידים פרו-ציוניים שתלו פלאיירים עם תמונות של נעדרים ונרצחים במתקפה בדרום.
בכמה מהערים הגדולות נאלצה המשטרה לתגבר כוחות בקמפוסים, והדריכות לקראת אירועי היום בשיאה אחרי שכאמור ארגון ״סטודנטים למען צדק בפלסטין״ (SJP) - המאגד תחתיו עשרות ארגוני סטודנטים פרו-פלסטיניים בקמפוסים ברחבי המדינה - קרא לתומכיו לערוך הפגנות המוניות במה שמכונה ״יום ההתנגדות הלאומי".
ההזמנה שעוררה זעם
ההפגנות צפויות להתקיים בלפחות 10 קמפוסים שונים, בהן אוניברסיטת ניו יורק, קולומביה, אוניברסיטת אילינוי וראטגרס בניו ג'רזי. ״מהנהר לים, פלסטין תהיה חופשית!״, נכתב בהזמנה של הארגון, המהללת את תקיפת חמאס: "היום, אנחנו עדים לניצחון היסטורי להתנגדות הפלסטינית - על פני היבשה, האוויר והים, עמנו שבר את המחסומים המלאכותיים של הישות הציונית, התייצב מול חזית בלתי-חדירה של מושבת מתנחלים והזכיר לכל אחד מאיתנו שהחזרה והשחרור המוחלט לפלסטין קרובים.
"ההתנגדות הפלסטינית תפסה את האויב בהפתעה לחלוטין, וכבשה יותר מתריסר התנחלויות הסובבות את עזה יחד עם חיילי כיבוש רבים וכלי רכב צבאיים. זו המשמעות של פלסטין החופשית: לא רק סיסמאות ועצרות, אלא עימות מזוין עם המדכאים. כתנועת הסטודנטים הפלסטינית, יש לנו אחריות להצטרף לקריאה לגיוס המונים. הארגון קורא לכל הסניפים וארגוני הסטודנטים בני הברית להצטרף ליום פעולה לאומי״.
״זה פשוט אלים", אומר אופק, סטודנט באוניברסיטת קולומביה. ״ראיתי את הנוסח של הקריאה שלהם והזדעזעתי. זה ארגון שכביכול תומך בפלסטינים אבל למעשה תומך במעשים של חמאס. היה ברור שאנחנו חייבים להתארגן ולעמוד מנגד. אין שום הצדקה בעולם לטבח אנשים תמימים, בטח לא בתינוקות. אני לא יכול להבין את המעשים האלה. זה נורא. וזה סטודנטים שיושבים איתי בכיתה. לא ייאמן שהם יכולים לעשות זאת בשם חופש הביטוי. אני מצפה שהאוניברסיטה כן תתערב ולא תאפשר לתמוך במעשי טרור".
גם ארגונים יהודיים כמו הליגה נגד השמצה והתנועה הציונית האמריקאית (AZM), שמאגדת תחתיה 21 תנועות יהודיות, גינו את היוזמה ודרשו מהאוניברסיטאות השונות להחרימה, אבל לדברי אופק המחאה רק הגבירה את העניין סביב ההפגנה - ועכשיו צפויים להשתתף בה מאות רבות של אנשים כמעין הצהרה.
"ההתגייסות מנגד רק העצימה את כל הסיפור וזה יצא מכלל פרופורציה", אומר אופק. "פעם הקמפוס הזה היה מאוד אנטישמי, אבל מאז הקורונה זה קצת התאדה, ועכשיו שוב חוזר בכל הכוח. הולכת להיות פה הפגנת ענק. ועכשיו גם מהצד שלנו, כל מיני אנשים שלא שייכים לקמפוס התקשרו אליי וביקשו לבוא. תהיה דרמה רצינית, למרות שאנחנו נביע את המחאה שלנו בצורה שקטה ולא אלימה. העניין הוא שכולם רוצים להראות תמיכה, כולם מתגייסים למטרה אחת וכל אחד רוצה לרתום את חלקו. אני למשל כל שנייה שאני לא ליד החדשות זה אוכל אותי מבפנים. כמות הסטודנטים שחזרו לארץ למילואים היא מטורפת. סטודנטים אחרים הפסיקו את הלימודים ומתעסקים רק בפתיחת חמ"לים, באיתור פייק ניוז ברשת ובעזרה לארגוני סיוע".
מתגייסים בניו יורק לעזור לישראל
והקרב על התודעה אינו רק בגזרת הסטודנטים. קבוצות הוואטסאפ הישראליות והיהודיות גועשות מאז התחילה המלחמה. בעיר ניו יורק, המעוז היהודי ביותר בארצות הברית, התגבשו כבר עשרות יוזמות מקומיות: מהחברים מנחם והינדי, שיוצאים מדי יום לרחובות לחלק דגלי ישראל, דרך פרויקט לתליית פליירים ברחבי העיר עם תמונות הנעדרים, עבור בחפ"ק של ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית (IAC) והקונסוליה הישראלית שכל מטרתו לנצח במלחמת הרשתות החברתיות ועד לשלי מעמותת "לארץ" וגיא מ"מפת הסטארטאפים הישראליים בניו יורק", שמממנים טיסות ומגייסים כסף לטובת הבאת חיילי מילואים חזרה לארץ.
כך שעשרות ישראלים כבר חזרו לארץ מיוזמתם כדי להתגייס למילואים, אבל הרבה מאלה שנשארו כאן - התגייסו אף הם. ומנגד, גם הפרו-פלסטיניים יוצאים לרחובות ביוזמות משלהם לקנות את דעת הקהל ולחזק את כוחות חמאס: מצעדים המוניים, דגלי פלסטין על שלטי טיימס סקוור וחלוקת בקלאווה ברחובות. רבים מהם לובשים כאפייה לעבודה או ללימודים כאות הזדהות, למרות שאינם מוסלמים. "זה מקומם שמנסים להציג נרטיב הפוך מאשר העובדה שישראל התחילה הכול, עוד ב-1948", אומרת חביזה קליק, אחת הסטודנטיות המארגנות של ״יום ההתנגדות הלאומי״. "זה קרב על הבית", היא אומרת, ״ויש כאן רק מפסידים".
