כשהגלים סוחפים אשפה אל חופי האיים הקדמיים של דרום קוריאה, לעתים קרובות אפשר למצוא את קנג דונג וואן צד אחר מה שהוא מכנה "אוצרות" – פסולת מצפון קוריאה המספקת הצצה אל מקום שהוא סגור עבור רוב העולם שבחוץ. "זה עשוי להיות חומר בעל ערך רב, מפני שאנחנו יכולים ללמוד על המוצרים שמיוצרים בצפון קוריאה ועל הסחורות שבהן משתמשים התושבים שם", אומר קנג בן ה-48, פרופסור באוניברסיטת דונג-אה בדרום קוריאה.
אל שיטת איסוף-המידע העדינה והלא-שגרתית הזו נאלץ קנג לפנות משום שמגפת הקורונה הפכה את הגישה אל צפון קוריאה מבחוץ – שממילא הייתה מצומצמת למדי – למסובכת עוד יותר. צפון קוריאה מתקיימת כבר עשרות שנים כמדינה מסוגרת, אחת המבודדות בעולם, אבל החשש שלה מפני הנגיף גרם לה להדק עוד יותר את הבקרה על גבולותיה.
המגוון, הכמות והתחכום ההולכים וגוברים של האשפה שקנג מגלה בחיפושיו, כך הוא מאמין, מאשרים את הדיווחים בתקשורת הממלכתית של צפון קוריאה שלפיהם השליט קים ג'ונג און מנסה להגביר את הייצור המקומי של שלל מוצרי צריכה כדי לעמוד בביקוש בקרב נתיניו ולשפר את איכות החיים שלהם.
אף שקים ג'ונג און הוא רודן המדכא באכזריות כל התנגדות מבית, הוא אינו יכול להתעלם מהרצונות והצרכים של הצרכנים בארצו, שכעת קונים מוצרים שמקורם בשווקים בסגנון קפיטליסטי משום שמערכת ההקצבה הציבורית של צפון קוריאה הסוציאליסטית אינה מסוגלת לספק את דרישותיהם, וקשייה הכלכליים רק החריפו בעקבות המגפה.
"התושבים בצפון קוריאה של היום הם דור שכבר הצליח להבין מהם שוק וכלכלה", אומר קנג. "קים לא יכול לזכות בתמיכתם על-ידי דיכוי ובקרה בלבד תוך דבקות בפיתוח תוכנית הגרעין שלו. הוא צריך להראות שיש שינויים מסוימים בעידן שלו".
חומר הניקוי, "ידידהּ של עקרת הבית"
לפני מגפת הקורונה נהג קנג לבקר דרך קבע בגבול בין סין לצפון קוריאה ולפגוש בעיירות שם אזרחים צפון קוריאנים. הוא גם קנה מוצרים שמקורם בצפון קוריאה וצילם כפרים צפון קוריאניים השוכנים מעבר לנהר המפריד בין שתי המדינות. כעת הוא אינו יכול עוד להגיע לשם, משום שהגבלות הקורונה של סין מגבילות את תנועתם של אזרחים זרים בשטחה.
7 צפייה בגלריה
העיצובים - בהשראת מוצרים יפניים ודרום קוריאניים. קים הורה להגביר את הייצור המקומי
(צילום: AP)
מאז ספטמבר 2020 ביקר קנג בחמישה איים דרום קוריאניים השוכנים מול חופיה המערביים של המדינה, והוא הספיק לאסוף בהם כ-2,000 פריטי אשפה צפון קוריאניים, בהם עטיפות של חטיפים וסוכריות, שקיות שתייה ובקבוקים של משקאות. הוא מעיד שנדהם לראות עשרות סוגים שונים של חומרי אריזה צבעוניים שיוצרו עבור תבלינים, חטיפי גלידה, עוגות, חלב, יוגורט ועוד. הוא גילה שהאריזות נושאות מגוון רחב של עיצובים גרפיים, הכוללים דמויות מצוירות וגופנים שונים. חלקם עדיין ייראו מיושנים בסטנדרטים מערביים, ונראים כמו חיקוי של עיצובים דרום קוריאניים ויפניים.
לאחרונה פרסם קנג ספר על עבודתו, והוא נושא את הכותרת "איסוף אשפה צפון קוריאנית בחמישה איים בים המערבי". לדבריו, כעת הוא סורק גם חופים במזרחה של דרום קוריאה.
מלבד קנג יש מומחים נוספים הבוחנים את מגוון הסחורות והאריזות של מוצרים בצפון קוריאה, והם עושים זאת באמצעות שידורי התקשורת הממלכתית הצפון קוריאנית ופרסומיה הרשמיים של פיונגיאנג, אבל לדברי אהן קיונג-סו, המנהל אתר שעוסק בענייני בריאות בצפון קוריאה, איסוף האשפה על-ידי קנג מאפשר לערוך בחינה יסודית יותר. רשימת הרכיבים על חלק משקיות השתייה, למשל, מלמדת שצפון קוריאה משתמשת בעלים מעצים כתחליף לסוכר, וקנג חושד שהשימוש בהם נובע ממחסור בסוכר ובציוד לעיבוד סוכר בצפון קוריאה.
לדברי קנג, העובדה שבין פריטי האשפה התגלו יותר מ-30 סוגים של משפרי טעמים מלאכותיים עשויה ללמד שבתי אב בצפון קוריאה אינם מסוגלים להרשות לעצמם רכיבים טבעיים כמו בשר ודגים לבישול מרקים ונזידים, משום שרכיבים אלה יהיו יקרים יותר. בדרום קוריאה, לעומת זאת, רבים מהתושבים חדלו מהשימוש בתחליפים מלאכותיים כאלה בשל החשש מהשפעותיהם על הבריאות.
במהלך האיסוף מצא קנג גם שקיות ניילון המיועדות לחומרי ניקוי ונושאות כיתובים כמו "ידידהּ של עקרת הבית". נראה כי זהו ביטוי לתפיסה שרק נשים מבצעות עבודות מסוג זה, והדבר עשוי לשקף את מעמדן הנמוך של הנשים בחברה הצפון קוריאנית, הנשלטת על-ידי גברים.
העוגה שמונעת סוכרת
על חלק מאריזות המוצרים מופיעות טענות מוגזמות לחלוטין. באחת מהן נטען למשל שחטיף עוגה בטעם אגוזי מלך הוא מקור טוב יותר לחלבון מאשר בשר. באחרת נטען שגלידת קולגן תגרום לילדים להפוך לגבוהים יותר ותשפר את גמישות עורם. על אריזה נוספת נכתב שחטיף עוגה המיוצר באמצעות סוג מסוים של אצות מיקרוסקופיות מונע סוכרת, מחלות לב והזדקנות. קנג עצמו לא הצליח לבדוק ולאמת את תוכן האריזות הריקות שאסף.
ג'און יונג סון, חוקר באוניברסיטת קונקוק בסיאול, אומר שככלל החטיפים והעוגיות הצפון קוריאניים נעשו רכים וטעימים יותר בשנים האחרונות, אף שאיכותם עדיין פחותה בהרבה מזו של המוצרים הדרום קוריאניים. נוה היו-ג'אונג, עריקה שברחה מצפון קוריאה, מעידה שכשהגיעה לדרום קוריאה בשנת 2007 התלהבה מאוד מהלחם והעוגות שם, ושהסוכריות והממתקים שאכלה בצפון קוריאה כשחייתה בה היו בדרך כלל מרים ו"קשים כמו אבן".
לדברי קנג, באמצעות איסוף האשפה הוא מנסה להבין טוב יותר את העם בצפון קוריאה ולבחון כיצד אפשר לגשר על הפער בין שתי הקוריאות לקראת איחוד עתידי שלהן. הוא מספר שבשנת 2019 נאסר עליו להיכנס לנמל התעופה בשנגחאי שבסין, כנראה בשל העבודה שביצע קודם לכן, רובה ללא היתר, בגבול בין סין לצפון קוריאה. במהלך תקופת הרגיעה בין שתי הקוריאות בתחילת שנות ה-2000, שהסתיימה ב-2008, הוא ביקר לדבריו יותר מ-10 פעמים בצפון קוריאה, אבל יכול היה לקנות רק סחורות מעטות, שלא עזרו לו להבין היטב את המדינה המסוגרת.
איסוף האשפה באיים, השוכנים כל אחד במרחק של ארבעה עד 20 קילומטרים משטח צפון קוריאה, הוא עבודה קשה. האי שבו מבקר קנג יותר מכול הוא יאונפיאונג, אותו אי שבשנת 2010 הופגז על-ידי צפון קוריאה, הפגזה שבה נהרגו ארבעה דרום קוריאנים. בחלק מסיוריו תושאל על-ידי חיילים דרום קוריאנים משום שתושבים שראו אותו אוסף אשפה חשבו שמעשיו חשודים.
זה לא האתגר היחיד שנשקף לו. לעתים מצא עצמו קנג תקוע באי, משום ששירותי המעבורות הופסקו בגלל מזג אוויר גרוע. מעת לעת, הוא מעיד, גם מצא עצמו בוכה מתסכול על החוף כשלא מצא אשפה צפון קוריאנית, או כשקיבל שיחות ממכרים שלעגו לעבודתו או פקפקו בה.
ובכל זאת, קנג לא הניח לזה לרפות את ידיו: "התעודדתי כשמצאתי עוד ועוד אשפה, ואין לי ספק שאני חייב לגלות מה עוד אנחנו יכולים ללמוד מהאשפה הזו. כשהרוח נשבה והגלים נעשו גבוהים, משהו תמיד נסחף אל החוף, ושמחתי כל כך, כי יכולתי למצוא משהו חדש".
