אחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה פורסם בתקשורת הישראלית שיו"ר הרשות דאז יאסר ערפאת הטיח בראש הממשלה המתפרקת אהוד ברק: "הצלחתי לעצור את הטרור ואפשרתי לך ב-1999 לנצח את הבחירות עם קמפיין על הזקנה במסדרון". בין אם הסיפור הזה מבוסס ובין אם לאו, הוא מזקק בתוכו הנחה בסיסית בפוליטיקה הישראלית: הימין מתחזק כשקמפיין בחירות נסוב על סוגיות ביטחוניות.
ב-30 ביוני השנה פוזרה הכנסת והחלה בפועל מערכת הבחירות 2022, ומאז חיפשו המפלגות בשורה ובחרו מסרים בשיטת ניסוי וטעיה. הרושם הראשוני היה שסדר היום יהיה כלכלי על רקע עליית המחירים של השנה האחרונה. ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, שרכש לו שם כמומחה לדעת קהל, הכריז כבר בחודש יולי: "המחירים בשמיים... זו תוצאה ישירה של היעדר יציבות שלטונית. רק הליכוד יכול להקים ממשלה יציבה שתוריד מחירים". גם ש"ס הרימה את הכפפה ומקפידה מאז על קמפיין אינטנסיבי בנושא הכלכלי.
יאיר לפיד, ראש הממשלה החדש, המשיך להתנהל כמגיש "אולפן שישי" וניהל קמפיינים פוליטיים שצמודים לחדשות. הפשיעה גוברת? יש עתיד פרסמה את "תוכנית לפיד לחוק וסדר" לגיוס אלפי שוטרים ופלוגות מג"ב כדי להיאבק בעבריינים. האוכלוסייה המבוגרת במצוקה? אין בעיה. לפיד הציג תוכנית שתכפיל את קצבת הזקנה לעניים ובאופן הדרגתי גם לאחרים.
בני גנץ, שנאבק בעיקר על הקולות במרכז הפוליטי, לא לקח חלק במשחק של שני הקודמים והתמקד במסר שלפיו הוא היחיד במחנה שיכול להרכיב ממשלה. הוא התעקש שהוא מנהל מערכת יחסים סבירה עם המפלגות החרדיות (בניגוד ללפיד), והכריז על האופציה השלישית - "זה גנץ עכשיו, או שביבי חוזר" – מבלי להביע דעה נחרצת לא על המצב הביטחוני, לא על המדיני ולא על הכלכלי.
הציבור הגיב עד כה בפיהוק רחב לקמפיינים השונים ומפת המנדטים בסקרים לא השתנתה. אלא שהנה, נושא הביטחון חזר בדלת הראשית על רקע הדיונים להסכם גרעין מחודש מול איראן, החרפת הטרור בשטחים והמתיחות עם חיזבאללה בעקבות הוויכוח על הסכם הגבול והגז. הטיפול בבעיות ביטחוניות בישראל הוא נושא בעל אופי פוליטי נפיץ, על אחת כמה וכמה בזמן בחירות.
נתניהו, כאמור מומחה להלכי רוח, אמר לאחרונה בערוץ 14: "אנחנו עומדים בפני איום מחודש של נסיגה לקווי 67, של ניסיון לחלק את ירושלים והקמת שתי מדינות לשני עמים...הממשלה דרדרה את ישראל מבחינה מדינית, כלכלית וביטחונית". המשפטים האלה הופיעו מילה במילה בבחירות 1996. זהו הקמפיין האולטימטיבי שאליו הליכוד חותר תמיד - מסרים המכוונים לפחדים העמוקים ביותר של ישראלים מפני השמדה ומשפיעים על ההצבעה בקלפי. זה מה מאפשר לנתניהו לעשות את החלוקה החדה בין ימין חזק שלכאורה שומר על המולדת, לבין שמאל חלש שכביכול נכנע לערבים ומוכן להפקיר אותה.
ללפיד תהיה כמובן בעיה גדולה יותר לגבי קמפיין מהסוג הזה. הליכוד מתמקד בתעמולה שלו בעובדה שבשירותו הצבאי היה כתב "במחנה" ואינו מסוגל להתמודד עם נושאים ביטחוניים. גם אם ישראל תגיע להסדר עם לבנון בנושא אסדת הגז "כריש", יואשם ראש הממשלה בכניעה לחיזבאללה בשל חולשתו, ולא יעזרו ההתבטאויות של ראשי המערכת הביטחון התומכים בו.
מי שצריכה לכאורה להתמודד טוב יותר עם סדר יום ביטחוני היא רשימת המחנה הממלכתי. שני הרמטכ"לים-לשעבר גנץ וגדי איזנקוט מחזיקים ברקע צבאי שאמור להכשיר אותם לטפל טוב יותר בהתגברות הטרור. הבעיה שלהם היא שבפוליטיקה, קל וחומר בקמפיין בחירות, ההופעה היא המסר. גנץ אמנם שיפר את הופעתו בראיונות טלוויזיה והטקסטים שלו זורמים בשטף, ללא הגמגומים שאפיינו אותו בעבר, אולם שפת הגוף הנוקשה והיעדר הנינוחות בעמידתו מול קהל ובאולפנים יוצרים נתק פיזי בינו לבין המילים שהוא אומר.
איזנקוט הוא לכאורה ההיפך הגמור שלו בנוכחותו הפיזית. הוא מקרין עוצמה ושקט שמעוררים אמון בקרב שומעיו, מה גם שקשה לתפוס אותו במניפולציה לשונית, אולם יחד עם זאת הוא נעדר כל כריזמה או יכולת רטורית שהן נכסים בסיסיים של פוליטיקאי בהעברת מסרים לציבור. "הופעה בטלוויזיה היא גם בידור", אמר יועץ התקשורת האמריקני רוברט דילנשניידר, ואיזנקוט מרדים את מאזיניו.
אם גל הטרור הנוכחי יימשך – וכפי שזה נראה כרגע הוא אף גובר - הדבר יקנה לנתניהו יתרון. לאורך השנים הוא הצליח לבנות לעצמו בקרב בוחריו דימוי של "מר ביטחון" - לא בהכרח בזכות מעשיו אלא בכוח יכולתו הרטורית, שהרי גלי טרור קטלניים ועימותים חסרי תוחלת מול חמאס התרחשו גם במהלך כהונתו. כך או אחרת, יש לו משום כך יתרון על גנץ ואיזנקוט. לכן הקרב מתנהל בעיקר על המנדטים של מי שמכונים "הימין הרך", שעדיין מתלבטים בין הליכוד לבין המחנה הממלכתי. וזאת הסיבה שהם יהוו כנראה את שובר השוויון שמסתמן בסקרים כיום.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il