קמפיין השמדת הישיגי המלחמה וטשטוש הזיכרון החל. מזלנו שמדובר בדיוק באותם גורמים, איך לא, שהביאו עלינו את קמפיין "הפלסטינים חפצי שלום - אם רק נקים להם מדינה".
מדובר באותם פוליטיקאים עם הגות מדינית בגובה דשא ועיתונאים, שדורשים מכל העולם לקחת אחריות על דברי ההבל שסיפרו לנו - ומעולם לא דרשו זאת מעצמם. אנשי תקשורת בעלי השפעה בחו"ל שממשיכים לקדם ולפמפם לידידינו האמריקנים את אותן קונספציות שכנראה הביאו אותנו לטבח ה-7 באוקטובר. שימו לב, בעוד הדם של נרצחינו שותת, בעוד הפלסטינים עצמם אומרים שישובו לטבוח בנו, בעוד ג'יבריל רג'וב שהיה יקיר בעלי הטורים והפוליטיקאים הללו, מצהיר בשבוע שעבר ללא פחד שהוא תומך בטבח שעשה החמאס ואף מדגיש: "הפיצוץ הבא והאלים יותר יהיה בגדה המערבית".
למרות הכול, אותם גורמים ממשיכים להדהד שיש להעביר את רצועת עזה לאחר המלחמה לידי "הרשות הפלסטינית". לצד קידום רעיון העוועים של "פתרון שתי המדינות" שהוא בעיקרו - הקמה מחדש של מרכז לרצח יהודים בדיוק כמו ברצועת עזה שיקראו לה פלסטין. אבל הפעם על סטרואידים.
מלחמה היא דבר לא אנושי. אבל היא נכפתה עלינו - ובגלל אופי השכונה האכזרית שבה אנו חיים, נכפתה עלינו גם תוצאת המלחמה - השמדה וגביית מחיר אכזרי מהאויב. אחרת כל חיה בג'ונגל תנסה לאתגר אותנו כל יום מחדש.
בימים האחרונים, ומוקדם מהצפוי, אותם גורמים שאני בטוח שהם באים תמיד בכוונות טובות אך שגויות, הגדילו עשות: הם כותבים ונואמים, שאי אפשר להכניע את החמאס. שיש לשנות את מטרות המלחמה ושנצטרך ללמוד לחיות איתם. לכן, כפרס על טבח יהודים, קבלו, יוצא שאנחנו לא צריכים לגרום להם להיות מוקעים מהאנושות, אלא פשוט... ניתן להם מדינה.
והרי החדשות: זה לא יקרה. העם לא שם. לא לחינם דווקא פרופ' אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת ת"א שהייתה חלק מהאינקובציה הרעיונית לסוג הקונספציות השגויות הללו, הוא נייר הלקמוס לשינוי שעברנו.
בכנס באוניברסיטת ת"א הוא קרא למחות את החמאס. פרופ' פורת ראוי לכל שבח על שאמר באומץ את האמת - על מטרתם האמיתית של הפלסטינים. החמאס מבחינתו הוא עמלק: "זכור את אשר עשה לך עמלק, לא תשכח", הוא ציטט מספר דברים. כמה פשוט. כמה ברור.
יש מצבים בתולדות העמים שהאמת ברורה כבדולח. אבל הגנום האנושי מטשטש אותה. לכן אנו מצווים לא לשכוח. "לא תשכח", אמר פרופ' פורת ועורר חמיצות פנים בקרב חוגי השמאל הרדיקלי, שרואים בתל אביבית כאוניברסיטת הבית שלהם.
וכשעוסקים במחיה, אזי אין תקומה. אין תקומה לעזה. "רצועת עזה צריכה להפוך לשדות בוטנים ותפוחי אדמה... לא צריך להשאיר שם דקל אחד. לא בית אחד. וגם את הדגים בים הייתי מרעיל להם", אמר בלב שבור אבידע בכר מקיבוץ בארי שאשתו ובנו נרצחו - והדהד בכאב את מה שרבים מחבריו בני ישובי העוטף מרגישים היום.
אבידע בכר וחבריו החלוצים באמת יישמו באמת את התאוריה של "הפלסטינים חפצי שלום - אם רק נקים להם מדינה". הם האמינו בזה בכל ליבם הטוב והראוי להערכה. הם הסיעו פלסטינים מסכנים לבתי חולים, העסיקו אותם בבתים ובמטעים בישובים, טיפלו בהם בלב יהודי רחום ומלא תקווה. עם פרוץ הטבח הגיעו הטובחים עם מפות מפורטות, עם שמות אותם המעסיקים ופירוט הבתים – ורצחו.
הפתרון המסתמן לעזה שלאחר המלחמה לעזתים יושב על העובדה שלעזתים אין לאן לשוב. מפני שהדוקטרינה הצבאית הצה"לית רצה קדימה. חורבן והשמדה. ושוב, הם הביאו זאת על עצמם. בכישרון מפלצתי יוצא דופן, פעם ראשונה בהיסטוריה המודרנית שבני אדם בונים מרחבים עירוניים הכוללים תכנון אזרחי של בתי"ס, מקומות תפילה, גני ילדים, מרפאות ובתי חולים שהם בעצם מיקומים למלחמה, הרג ואלימות.
ראינו אתמול איזו מערכת מנהרות מטורפת הדומה למערך הקמת רכבת תחתית שהם הקימו. בני אנוש מקימים מערכות כאלה של מנהרות לשיפור הכלכלה ושינוע מרווח ובטוח של תושבים ממקום למקום. אבל אצל הפלסטינים הכל מיועד לשכלול רצח, טבח והרס אנושי. לכן אין לזה פתרון צבאי אחר. רק גריסה מליאה לעפר של כל המערכת המפלצתית הזו מתחת לקרקע ועל פני הקרקע תביא להשמדתם.
אין מדינה בתולדות האנושות שנאלצה להתמודד עם 41 ק"מ לאורך, על כ-7 ק"מ עומק, של עיר קרקעית שלמה עם מיטב השכלולים של המאה ה-21 העוסקים רק בדבר אחד: התקפה ורצח של בני אדם אחרים. זה פרויקט עצום, משול בגודלו לעשרות איצטדיונים שבנתה מדינת הטרור קטאר למונדיאל. לא ברורים לי הנהי והבכי על הזמן שלוקח להשמיד את זה. צה"ל עושה המלאכה בצורה מיטבית ויסיים אותה בהצלחה באופן שידהים את העולם כולו.
שאפו לרמטכ"ל שהתחיל לדבר כמו עופר וינטר ודומיו. אויב משמידים. לא מכילים. לראשונה זה שנים, כל הקצונה הבכירה של צה"ל הם סוסים דוהרים. אלא שכעת המנהיגות המדינית-פוליטית שמקשיבה לקולות טשטוש הזיכרון, מפגרת אחרי ההנהגה הצבאית. היחידים שנחושים בעניין הם דווקא גדעון סער ואלקין מהמחנה הממלכתי. בליכוד ושותפיו לקואליציה - דממה.
מיד לאחר הטבח, המנהיגות המדינית הבטיחה כי אנחנו נצרוב בכאב ולדורות את המחיר שהפלסטינים ישלמו. בימים האחרונים המנהיגות מהססת. אנחנו שוב מתפתלים מול ידידנו האמריקנים, במקום לדבר בקול נחוש וברור. שהסיפור הפלסטיני הומצא כדי להיות אבן נגף בשיבת היהודים למולדתם - והתברר כפייק. הפלסטינים מעולם לא רצו לחיות לצידנו. הם רוצים בהשמדתנו.
ניסינו כל פתרון אפשרי, חוץ מהפתרון המתבקש. מצרים היא הראשונה שצריכה לשאת בנטל. בהסכמי קמפ דייוויד הם גם קיבלו את כל סיני מאיתנו - וגם השאירו לנו את אגן החומצה של רצועת עזה. נכון שמצרים עושה קולות שליליים, אך אומות העולם צריכות למסגר לה מחדש את התועלות הפנטסטיות שיהיו לה מקליטתם של חלק מהפלסטינים.
מצרים על סף קריסה כלכלית. הזרמה של 5-7 מיליארד דולר היא סם חיים לכלכלה המצרית. אם מצרים תשתכנע שאכן היא תקבל הסיוע הזה מהבנק העולמי, או קונסורציום בינלאומי אחר, מהלך שקל ומהיר לעשותו - זו תהיה פריצת דרך. ושוב נזכיר שהיה זה הנשיא א-סיסי עצמו שב-2014 הציע ליישב את הפלסטינים במדבר סיני העצום. מן הסתם גם הוא הבין את התועלת לכלכלה המצרית בהגירה של מאות אלפי עזתים משכילים לסיני.
רמי סימניישראל רק צריכה לשדר נחישות. שהעזתים שהתפנו לא יכולים לחזור. יש מספיק גורמים בממשל האמריקני שחושבים רציונלית. לא מחשבות רומנטיות על ג'יהאדיסטים שניתן לאלף אותם. מדינות נוספות שהביעו תמיכה בפלסטינים, כמו מדינות דרום אמריקה, בעלות המרחבים העצומים, יוכלו לשלב את הפלסטינים היצירתיים לדעתם בחיי הכלכלה והתרבות שלהם. מה הסבירות שעזתי ממוצע ירצה לחזור לביב השופכין של עזה, במקום להגר למקום עם עתיד אמיתי לו ולמשפחתו.
אך כדי שכל זה יקרה, ממשלת ישראל צריכה למנות מתאם מיוחד, חבר בקבינט המלחמה, שייצא במסע חובק עולם. עם מסר פשוט: הפלסטינים רוצים בהשמדתנו. כפועל יוצא, הם לא יכולים להישאר על גבולנו. אנו נשאנו את סיפור הפלסטינים על גבינו כ-100 שנה – עכשיו תורכם. יש רק דמות אחת בציבוריות הישראלית שעצם המינוי שלה תשדר רצינות בכוונותינו. אביגדור ליברמן. אי מינויו לתפקיד היא ילדותית, במיוחד בעת מלחמה. בסוף מי שלא רוצה אותו כחבר בקבינט המלחמה, יקבל אותו כשר הביטחון. אם לא כראש הממשלה. תשאלו את שרון.
