כמעט חודש אחרי שיוסף אל פיניש בן ה-7 נפצע באורח בינוני מירי לרכב המשפחתי ברהט, במשפחת אל פיניש מנסים לאסוף את השברים. החשודים בירי שוחררו, ובמשטרה אמרו למשפחה שעליהם להודות שהמקרה שלהם נגמר בצורה כזו. "רק אתמול נודע לנו שהם שוחררו", סיפר האב סמיר אל פיניש. "במשטרה אמרו שהם יודעים שהם היורים, אבל אין להם מספיק ראיות להרשיע אותם בבית המשפט, ושאין להם מה לעשות".
המשטרה הביאה רק חשוד אחד להארכת מעצר בתחילת פברואר, אך הוא שוחרר לאחר 8 ימים למעצר בית. בית המשפט שחרר אותו למעצר בית בהיעדר ראיות. במשטרה חקרו חשודים נוספים במעורבות בירי אך אלה לא נעצרו.
אביו של יוסף מדבר
(צילום: אילנה קוריאל )
יוסף מתקשה ללמוד, וכך גם האחיות שלו שהיו עדות לירי. "יוסף החלים מהפצעים אבל הילד עדיין בטראומה", אומר סמיר. "מה שגרוע יותר הוא העובדה שהירי ברהט עדיין נמשך. לפני יומיים התחילו שכנים לירות זה על זה. הילד אומר שכואבת לו הבטן בכל פעם שמתחיל ירי. אומרים לך להמשיך הלאה אבל אף אחד לא עוזר או מסייע. הילד לא מוכן להיכנס לאוטו". יוסף הקטן נורה בתוך הרכב לעיני המשפחה, שהייתה בדרך לטיול.
"פניתי למחלקת הרווחה וביקשתי סיוע כי הילדים בטראומה", סיפר האב. "אנחנו לא יכולים להמשיך לחיות ככה. אנחנו חווים את הרגע הזה כל יום מחדש. נכון שהוא החלים מהפציעה, אבל מבחינה נפשית הוא לא החלים. גם אני מפחד להיכנס לאוטו. כששמעתי יריות ברחוב פחדתי שזה יגיע אליי כי זה כבר קרה לי. כל יום אנחנו שומעים יריות ברהט. כל יום קטטות. ואומרים לי תמשיך הלאה".
"המשטרה עצרה את העבריינים. הם אמרו לנו 'אנחנו יודעים שהם ירו, אבל להוכיח בבית משפט אנחנו לא יכולים'. בגלל זה אין פה הרתעה. אין כלום. אם מי שירה היה הורג את הבן שלי, היה פה רוצח שמסתובב חופשי בחוץ כי אין ראיות. זה לא יכול להימשך ככה. במשטרה אומרים לי שיש כמוני פה בעיר הרבה, ואין מה לעשות".
סמיר מתרעם על העובדה כי החשודים בירי שוחררו אבל איש לא עדכן אותם. "אני לא מוכן לשתוק על זה. מה שקורה פה ברהט הפך לנורמה. הילדים קמים בלילה וצועקים. האישה כל הזמן חושבת על מה שקרה. הילד שומע יריות וכואבת לו הבטן והוא לא יכול לישון. רק לפני חודש הייתה כתבה על צעירה בבת ים שפגע לה כדור בראש. מצאו את העבריינים, עזרו לה. למה לנו לא עזרו? למה במקרה שלנו העבריינים מסתובבים חופשי? אולי הם עוד ממשיכים לירות. ברהט היריות ממשיכות וזה לא יכול להימשך ככה. הם עוד ירצחו מישהו בעתיד. אבל מערכת אכיפת החוק פשטה את הרגל. אנחנו מרגישים כמו אזרחים סוג ב'".
אשתו של סמיר עובדת במתנ"ס רהט ופועלת לקרב בין הקהילה והמשטרה. "היא אמרה לי שהיא מפסיקה את שיתוף הפעולה הזה. המשטרה מפקירה אותנו, אז איך אתם מצפים שאנשים יתקרבו למשטרה אם היא לא מגינה עליהם? היא עובדת איתם יום יום ואתם לא יכולים להגן עליה? אומרים לי להתקדם, אבל אי אפשר. אני לא מוכן להתקדם. כשנודע לאשתי שהחשודים שוחררו היא התחרפנה. היא אמרה שזה לא הגיוני, הם כמעט רצחו את הבן שלנו. איך אי אפשר למצוא נגדם ראיות? רהט כולה מרושתת במצלמות. אני לא יכול לסבול את המצב הזה. המשפחה שלי מתפרקת לי מול העיניים ואין מה לעשות".
