לא משנה מתי תיפתח שנת הלימודים - עם בעיה אחת מערכת החינוך תצטרך להתמודד בכל מקרה: מחסור חמור של אלפי מורים, בכל מקצועות הלימוד. מנהלים ברחבי הארץ מדווחים על החמרה במחסור, בעיה מוכרת מהשנים האחרונות.
יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל-יסודיים, מנשה לוי, אמר כי מדובר בבעיה לאומית, והעריך כי מדובר במחסור של יותר מ-10,000 מורים. מנהלים רבים אומרים בתסכול שהם נאלצים לשבץ במערכת השעות מורים "כדי לסתום חורים", ללא ידע בסיסי בתחום שהם מלמדים.
קרוב לשני עשורים מתריעים מנהלי בתי ספר, מבקר המדינה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על מחסור במורים. בדו"ח האחרון שלו בנושא התריע מבקר המדינה כי כ-60% מהמורים למתמטיקה אינם מוכשרים ללמד מקצוע זה, ו-40% מהמורים לאנגלית אינם מוכשרים ללימודי השפה. רוב תלמידי היסודי גם לומדים עברית ממורים שלא הוכשרו ללמד מקצוע זה.
ב-2015 קבע משרד החינוך כי בשנים 2021-2020 צפוי מחסור של 3,065 מורים, מרביתם במתמטיקה, אנגלית, לשון והבעה. בפועל, מדיווחי מנהלים עולה כי חסרים יותר מ-1,000 מורים. חרף זאת טען משרד החינוך במשך שנים שמדובר במחסור נקודתי ולא נקט במהלכים דרסטיים. "אם משרד החינוך לא יתעורר, נישאר בלי מנהלים ובלי מורים", אמר יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל-יסודיים, מנשה לוי.
רם כהן, מנהל "תיכונט" בתל אביב, מאשים את משרד החינוך בהתעלמות. "להגיד ששנת הלימודים תיפתח כסדרה ב-1 בספטמבר זו עבודה בעיניים", אמר. "אנחנו מוותרים על חלק מהשעות באנגלית כיוון שאין מורים לאנגלית. בשנה שעברה ויתרנו על שיעורי תנ"ך משום שלא מצאנו מורים, והשנה לא ילמדו לשון".
איריס דורון, מנהלת קריית החינוך בן גוריון בנס ציונה וחברת הנהלת התאגדות מנהלי התיכונים, סיפרה: "כפתרון בבית הספר אצלנו נאלצתי להגדיל משרות מורים מעבר למאה אחוז, ולהעסיק מורים שפרשו והגיעו לגיל פרישה". סמדר מורס, מנהלת בית הספר היסודי "נופים" בתל אביב, אמרה: "המצב מחמיר משנה לשנה. התפשרות בקליטת מורים משפיעה על איכות ההוראה. השיבוץ הופך לסתימת חורים ולא נעשה משיקולים פדגוגיים".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "משרד החינוך מקדם שורה של תוכניות ופעולות במקומות בהם קיים המחסור, כולל פתיחת מערכת מיוחדת לאיתור מועמדים ומשרות פנויות וסיוע למנהלי בתי הספר בשיבוצים".
חזרה ללימודים ב-1 בספטמבר? הדעות חלוקות גם בקרב המורים
על השאלה האם שנת הלימודים אכן תיפתח כסדרה ב-1 בספטמבר אף אחד עדיין לא יכול לענות. הדעות חלוקות, הן בקרב אנשי המקצוע, הן בקרב הפוליטיקאים ואפילו בקרב צוותי ההוראה. לפניכם שתי דעות שונות של שני מורים בנושא:
מוטי ארבל, מנהל אמית י' אשדוד: "החזרה ללימודים - רק אחרי החגים"
בין אם יהיה סגר רביעי ובין אם לא (והשיקולים חזקים לכל כיוון), ישראל נמצאת בעיצומו של גל רביעי כואב ומדאיג של מגפת הקורונה. מספר הנדבקים בכל יום עולה בקצב מסחרר, והניסיונות לשכנע את הלא-מחוסנים להתחסן נתקלים בחומות עיקשות של דיסאינפורמציה, עקשנות אידאולוגית ועצלנות ישראלית.
ברור שבמדינה המתמודדת עם מגפה יש חשיבות רבה בחזרה לשגרה, אך בראייתה של מערכת החינוך ראוי לחשוב פעמיים אם לפתוח את השנה ב-1 בספטמבר, מעט לפני ראש השנה.
לכאורה, מערכת החינוך ערוכה ומוכנה להתמודדות נאותה עם הקורונה. משרד החינוך והרשויות המקומיות הקצו משאבים גדולים להגברת הניקיון, לתגבור ההיגיינה ולעידוד ההתחסנות. בגזרת הצוותים החינוכיים המצב קצת פחות מזהיר. המורים מתמודדים עם המצב בגבורה עילאית ללא חליפות מגן הניתנות לצוותי הרפואה, ורק השבוע תתקבל החלטה שהם יקבלו חיסון שלישי.
אלא שאנחנו בעיצומו של גל, שמתגלה כמדבק גם למחוסנים. יותר מ-6,000 נדבקים ביום והגל עולה בלי לעצור. סטטיסטית, בכל בית ספר יאותרו לבסוף מספר חולים שיכניסו כיתות שלמות למהומה. מספיק חולה אחד כדי להדביק חברים ומורים במקרה הפחות טוב, או לגרום רק לבידודם במקרה טוב יותר.
חודש ספטמבר הוא חודש עמוס בחגים ודל במספר ימי הלימוד. הורים לתלמידים רבים ברחבי הארץ כבר מביעים את דאגתם. הם אינם רוצים לשהות בבידוד בחגים בגלל שהילד ייחשף לחולה בכיתתו, ועל כן הם מצהירים באופן גלוי כי לא ישלחו את הילדים לבית הספר.
כשאנחנו באים לקבל החלטה מתי לפתוח את שנת הלימודים, חשוב לשאול מה ירוויחו התלמידים מחזרה מקוטעת ולא אפקטיבית שכזו, כשחלק לא מועט מחבריהם יבחר להישאר בבית. כנגד זה עומדת לנו האפשרות לדחות את פתיחת השנה בחודש נוסף, תוך סיכום חד משמעי על החזרת ימי הלימוד הללו בסוף שנת הלימודים כימי עבודה בפועל.
את תלמידינו אנו מלמדים כי "סוף מעשה במחשבה תחילה". במצב הקיים עם נתוני התחלואה הקיימים, השנה, ההיגיון מחייב כי אין לנו ברירה וכי את שנת הלימודים יש לפתוח רק לאחר החגים.
אביגיל סאמין, מנהלת תיכון מקיף אריאל: "שנת הלימודים חייבת להיפתח ב-1 בספטמבר"
בעוד שבועיים וחצי תיפתח שנת הלימודים. כן, היא חייבת להיפתח, פיזית, מקרוב. נכון, הקורונה עוד כאן ובגדול. אבל אנחנו חייבים ללמוד לחיות לצדה: להתחסן, לשמור על ריחוק ועל כל הכללים שהוכיחו את עצמם, אבל להישאר מחוברים ככל האפשר.
הילדים שלנו חייבים כבר לבוא לבית הספר. למקום שהסתבר בשנה וחצי האחרונות שמעל ומעבר ללימודים ולהקניית ידע - הוא מקום לחיבור חברתי ורגשי, מגרש אימונים למערכות יחסים בין-אישיות ולכל מה שהופך אותנו למה שאנחנו.
הבת שלי סיפרה לי היום שהיא פתאום פחות מוצאת את עצמה בין אנשים. אין לה סבלנות לפטפוטים שלהם לאורך זמן. ולא, היא לא בעייתית. היא ילדה מצוינת, מוכשרת וחברותית. אבל הקורונה כנראה השכיחה ממנה כמה כישורים חברתיים חשובים.
כשהילדים חזרו במאי לבית הספר הם שכחו איך מדברים ביניהם. המרחב האישי שלהם הצטמצם בין רגע וחלק מהם דיווחו ממש על חרדות עקב עומס התלמידים בכיתה. עד אז הם היו חודשים שלמים לבד בבית או בחדר, ופתאום הם עם עוד 38 ילדים בחדר אחד. אחד על השני.
אנחנו צריכים להקשיב לילדים. הם פשוט אומרים לנו מה הם צריכים. הם צריכים בית ספר, הם רוצים כיתות קטנות, הם רוצים שיח. הם רוצים יחד. הם צריכים שייתנו לבתי הספר שלהם משאבי כוח אדם ותקציבים כדי לבנות מערכת טובה יותר. וכן, גם גמישות ואוטונומיה שלא קיימת במחוזותינו מספיק, אם בכלל. שיסמכו על המנהלים שלהם שהם יודעים לנהל מערכת חינוך. שיסמכו על המורים שלהם שיעשו הכל למען הילדים.
כשפרצה הקורונה עשו מרבית בתי הספר את הלא ייאמן והקימו בתי ספר ללמידה מרחוק בין לילה, בכוחות עצמם. בחירוף נפש הם הצליחו להביא את רוב התלמידים הבוגרים לקו הגמר. אבל הצעירים? איתם היה הרבה יותר קשה. תשאלו את המנהלים וצוותי ההוראה. למרות כל המאמצים הם שילמו מחירים כבדים. לכן חייבים להחזיר את כולם לבתי הספר כבר בספטמבר, ללא ספק. האם כעת כל הילדים יושבים בבית בריחוק חברתי? מוגנים מהקורונה? ודאי שלא.
הורים יקרים, אנחנו המבוגרים צריכים לשמור עליהם. כאמא מיהרתי לחסן את בנותיי, ואני סבורה שאם חוות הדעת הרפואית אומרת להתחסן (ולדתיים שבינינו - גם חוות הדעת ההלכתית אומרת זאת - "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם") - אז מבחינתי נגמר הדיון. מתחסנים, כמה שצריך, ומהר - לפני שיהיה מאוחר מדי.
אנחנו המנהלים התכוננו לשנה החדשה כל הקיץ. לא הספקנו לנוח בכלל. לא שזה חדש, כל קיץ לצערי אנחנו כמעט ולא נחים, אבל הפעם ממש לא הספקנו לנוח. הכנו את בית הספר לקראת השנה הזו, שכולנו תפילה שתהיה טובה יותר מקודמתה.
אבל גם אם זו החדשה תגיע עם אתגריה ובשורותיה - אנחנו נקבל אותה ונתמודד בגבורה. יש לנו מנהלים אריות ומורים נמרים. יחד נצליח, גם כי אין לנו ברירה. יש לנו מישהו חשוב יותר מדור העתיד שלנו?
