באמצע השבוע פורסמה בשער "ידיעות אחרונות" התמונה של עמאר אסעד בן ה-80, גופו שכוב על הקרקע, ידיו כפותות, באשמורת השלישית של הלילה. בקצה הימני רואים חייל צה"ל, ידיו בכיסיו, מביט בעצורים. לא רואים את פניו של אסעד, רק כאפייה אדומה-לבנה העוטפת ראש שמוט. מי שהעביר את התמונה סבר שהיא מוכיחה שאסעד היה בחיים; אין לי מושג מהיכן נבעה המסקנה המשונה הזו. לצידו של אסעד ישב קשיש אחר, ממדוח עבד א־רחמן. כובע צמר שחור על ראשו, נשען בגבו אל חומה קטנה. השעה היא 03:50 בלילה. הוא לא זיהה את אסעד, והחיילים לא נתנו לו להתקרב. "כל פעם שניסינו לדבר", הוא אמר לכתב "ידיעות אחרונות" ו־ynet יואב זיתון, "החייל אמר, 'שקט, שקט, או שאני אירה בך'".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של נדב איל:
כאשר ראיתי את התמונה נזכרתי באירוע קטן שהייתי עד לו לפני כשלושה שבועות, בעת מבצעי הנטיעות של קק"ל סמוך ליישוב הבדואי סעווה. בשלב מסוים הסתערו השוטרים על התגודדות הצעירים במקום – מפעם לפעם היו פורצים שם עימותים, הבדואים היו מיידים אבנים, השוטרים מבצעים מעצרים. אחרי ההסתערות האחרונה, כשהטרקטורים החלו עוזבים את המקום, המצב נרגע. העיתונאים חזרו אל החפ"ק של רשות מקרקעי ישראל, המשטרה ושאר הכוחות שם. ואז, מהדרך המאובקת, השתרך רכב ובו שני נהגים בדואים. הוא עצר ליד החפ"ק. יש פה פצוע, אמר אחד הנהגים הבדואים. שאלתי אותו מה קרה, והוא סיפר שהצעיר נפגע מטרקטורון משטרתי. אין לי דרך לוודא שכך קרה, כמובן. הצצתי למכונית. על הספסל האחורי שכב גבר צעיר, עיניו עצומות ומכווצות, ללא תנועה. הוא בהכרה, שאלתי. לא, השיב הנהג. שוב, אין לי דרך לדעת אם זה היה נכון. לאחר מכן הגיעו עוד שני צלמים למכונית. אחרי דקה בערך, הלכנו להתגודדות האנשים החשובים שניהלו את המבצע ואמרנו להם – יש לכם פצוע פה, הוא צריך טיפול. הם תלו בנו מבט מנוסה. הזמנו אמבולנס, השיב לבסוף אחד מהקצינים. מה זה אמבולנס, אמר לו צלם אחד, אין לכם פה חובש? אתם לא רוצים להסתכל עליו? השאלה הזו נותרה ללא מענה, אבל בעצם עם מענה: לפי הבעת הפנים אפשר היה להבין שהם החליטו שמדובר באירוע זניח.
הם צדקו, כנראה. אחרי כמה דקות המשיך כלי הרכב לצומת, ולשם הגיע האמבולנס אחרי רבע שעה בערך; שמחתי לראות את הצעיר הפצוע מתיישב באלונקה, נראה מאושש.
ובכל זאת, האירוע הזה היה מטריד מאוד. אם לתמצת: לאנשי החפ"ק לא הייתה כל דרך לדעת מה מצבו האמיתי של הצעיר הזה, בלי לבדוק אותו, לפחות ללכת אל המכונית. גם היו מספיק חובשים באזור. איש לא התעניין במצבו, לבד מהעיתונאים וחבריו שהביאו אותו. חשבתי על האדישות הזו כאשר ראיתי את תמונתו של אסעד על הרצפה. גם אותו איש לא בדק, רק שהוא היה בן 80, וזה נגמר במותו. וכמובן: אסעד הוא פלסטיני, והצעיר הבדואי שראיתי במושב האחורי הוא ישראלי לכל דבר ועניין.
יש סימנים מובהקים שתחלואת הקורונה בישראל מתחילה לצנוח, שמספרי החולים במצב קשה התייצבו ושתוך שבועות הגל יהיה מאחורינו. כמה שבועות בדיוק? זה לא ברור, ובכל זאת, וכדי לא להיות קטנוני – אלה חדשות מצוינות לכולנו. לכבודן ראוי להציג סיכום ביניים, לנפץ כמה ספינים ולמחוק אי אלו כזבים שמנסים להפיץ פה. הרי כבר לפני שבועיים התחילה הקואליציה בקמפיין כדי לנסות ולהציג את ההתמודדות עם גל הקורונה הנוכחי כמין פסגה יוצאת דופן. ראש הממשלה נתן את הטון כאשר טפח על שכמו שלו על ההצלחה במניעת סגרים – למרות התחלואה הנרחבת. זו אמירה חלולה; בנט יודע היטב שאף אחד מבין היועצים שהממשלה זימנה לישיבותיה לא המליץ על סגר. אפילו לא אחד. ברור שכמו בגל הקודם, הממשלה ממציאה איום רטרואקטיבי כדי לומר שניצלנו מפניו. לכל היותר, מקצת המומחים סברו שיש להטיל הגבלות על התקהלויות כמו הופעות ענק, או לדחות ביטול הגבלות קיימות. מומחים אחרים, שלא הוזמנו כלל לישיבות הממשלה, אמרו שהפחתה מוגבלת במגעים, שוב, ללא סגר, תסיים את הגל מוקדם בהרבה, תוריד תמותה ותחלואה קשה ותהיה חסכונית כלכלית. אך מתחילת ינואר, כל מה שעשתה הקואליציה, אל מול גל תחלואה גואה, היה לשחרר הקלות, אחת אחרי השנייה. בנט היה רק הראשון במחמאות העצמיות. אחריו הגיעו עוד לפחות שני שרים שחגגו את הירידה הצפויה, בעוד בבתי החולים מאושפזים עדיין למעלה מאלף חולים במצב קשה ועשרות מתים בכל יום. גרוע מכך. הזן BA2 של אומיקרון מתקרב לכעשרה אחוזים מהנדבקים בישראל; לפי ההערכות מהעולם, הוא מידבק משמעותית יותר מהזן הנוכחי. זה עשוי להאט משמעותית את הירידה בהיקפי הנדבקים והחולים במצב קשה.
האומיקרון אכן זן קל יותר מבחינת השפעותיו, המדינה מחוסנת יחסית, הסגרים ירדו מזמן מהשולחן - אבל האזהרה היסודית של המומחים התממשה: זן קל יותר, שמדביק את כולם, יגרום לעומס מצמית על מערכת הבריאות
ייאמר להגנתה של הממשלה שהיא הביטה בדרום-אפריקה ובבריטניה, וראתה שאלה מדינות שאינן מגיעות לשיעור החולים במצב קשה שראו בגלים אחרים של המגפה. ההימור היה שכך יהיה גם פה בישראל, והבוסטר הרביעי – החלטה מצוינת של מומחי משרד הבריאות, לפי הנתונים המגיעים מהשטח – היה אמור לסייע לכך. עוד מהלך נבון של הממשלה היה השגה מהירה של התרופה היעילה נגד אשפוז, ויצירת קריטריונים מסודרים ומהלך מהיר להעברתה לחולים מעל גיל מסוים. בדרך זו נחסכו, ככל הנראה, מאות רבות של חולים במצב קשה. הממשלה גם דאגה, אחרי תקופת התארגנות כאוטית, לכך שמערך הבדיקות לא יקרוס.
למרבה הצער, ההימור נכשל. בניגוד לבריטניה ולדרום-אפריקה, ישראל שברה את שיא החולים במצב קשה שלה מתחילת המגפה. העומס על בתי החולים היה בשיאו. בנוסף, מבצעי החיסונים בישראל נבלמו ונפגמו בשל תעמולה בלתי פוסקת של מכחישי המגפה, ממעיטיה ו/או מתנגדי חיסונים וסייעניהם. עבור אלה, האומיקרון סיפק הזדמנות פז: סוף-סוף, כאשר הגיע זן קל יותר, וכשהאוכלוסייה מחוסנת ולכן עמידה יותר בפני מחלה קשה, יכולים היו אלה לטעון שהם תמיד צדקו – גם כאשר הסבירו לנו שזו "רק שפעת" והציעו לסגור את הקשישים בבתי אבות ולשים סביבם גדרות תיל. המהפך שהפציע על מצב המגפה, שנבע כולו משינוי ביולוגי (התפתחות האומיקרון) ובעיקר החיסון (שאליו התנגדו, או לפחות זרעו ספקות), סייע להם לנסות לחלץ את עצמם מפח האשפה של ההיסטוריה, שם הם היו מונחים לצד אלה שהתנגדו לחיסוני הפוליו, שטענו שווירוס ה־HIV איננו מחולל את מחלת האיידס, שאמרו שאין שינוי אקלימי, ושהציעו להחליף אנטיביוטיקה בכורכום.
הממשלה לא הגיבה בנחישות לתופעות האלה. "שיגרנו מסר מבולבל, גם אומרים שתכף נגמר, גם אומרים שחייבים להתחסן, גם מסבירים שהאומיקרון קל יותר וגם מדברים על ביטולי התו הירוק", אמר גורם אחד בקבינט הקורונה, "פלא שהציבור הפסיק להגיע להתחסן? לא הייתה שום רציפות פה". האומיקרון אכן זן קל יותר מבחינת השפעותיו, המדינה מחוסנת יחסית, הסגרים ירדו מזמן מהשולחן – אבל האזהרה היסודית של המומחים התממשה: זן קל יותר, שמדביק את כולם, יגרום לעומס מצמית על מערכת הבריאות.
הצוותים בבתי החולים מותשים. השבוע פורסם על מאושפזת קורונה בת 58 בבית החולים לניאדו שנמצאה מתה במיטתה, אחרי שצינור ההנשמה שלה נותק. זו הדגמה לירידה באיכות הטיפול, עניין לחלוטין מובן אחרי שנתיים של מגפה. בכנסת, הנה מה שהיה למנהלי בתי החולים להגיד על התנהלות משרדי הבריאות והאוצר בהקשר לכספים שהובטחו להם. פרופ' מיקי הלברטל, המנכ"ל של ביה"ח רמב"ם בחיפה, הודיע ש"כרגע גם המטופלים וגם המטפלים משלמים בחייהם על ההתנהגות של משרד הבריאות. אנחנו באי־ודאות גדולה". פרופ' עופר מרין מבית החולים שערי צדק הבהיר ש"יש פער גדול בין הגל החמישי ממה שמוצג בתקשורת לבין המציאות של כל בתי החולים". הוא צודק; רבים בכלי התקשורת התמכרו לחוויה הנעימה של הודעה לציבור על ירידה צפויה במספרי החולים. כל אדם ישר צריך לשאול את עצמו כיצד היו מדווחים אותם כלי תקשורת אילו מדובר היה בממשלה הקודמת, ובראש הממשלה נתניהו, שהיה מבטיח אוטוטו ירידה במספרי החולים – רק כדי שנגלה שהגענו לשיאי אשפוז, מחלקות קורונה מלאות ותמותה נרחבת. הדיון בוועדת הבריאות השבוע עסק בעצם בהפרת ההבטחות ששיגרה הממשלה הנוכחית לבתי החולים בתחילת הגל – בתמצית, שידאגו להם, רק שיכילו את החולים במצב קשה ואת המאושפזים האחרים, ואם אפשר, בשתיקה. פרופ' פהד חכם, מנהל בית החולים האנגלי בנצרת, אמר: "יורים על כוחותינו. אתם קוברים אותנו בתוך הבית קברות הזה... באוצר אומרים לי לך תגייס כספים מחו"ל".
בהשוואה בינלאומית, ישראל בהחלט לא מזהירה. "הטלגרף" הבריטי פירסם השבוע מאמר שהסביר מדוע ישראל היא אות אזהרה לבריטים – המדינה שהיה בה את שיעור התמותה הגבוה באירופה. ההסבר של עורך הבריאות בלונדון הוא ששיעורי התחלואה הקשה בישראל כה גבוהים משום שבניגוד לבריטים, הישראלים לא הצליחו לחסן כמעט 100 אחוז מהאוכלוסייה מעל גיל 60 (אלא רק כ־90 אחוז). הסבר אחר עשוי להיות שהבוסטרים הבריטיים טריים יותר מאלה בישראל – הם קיבלו אותם מאוחר – ולכן הם משפיעים יותר. אני במכוון לא מעלה פה נתונים המרמזים על שיעור תמותה גבוה במיוחד בישראל ביחס לעולם, פשוט משום שיש טענה כי מדובר בשגיאה שנובעת מהזנת נתונים, וגם שרבים מהנפטרים לא מתו במחלקות הקורונה בכלל, בניגוד לגלים הקודמים. צריך להמתין ולראות מהי תמותת היתר.
סיכם השבוע שר הבריאות הגרמני, שנשאל על מדיניותה של ארצו שעדיין נוקטת בהגבלות (מועטות יחסית) אל מול ההחלטות של הממשלה בישראל. "חישבתי כמה אנשים היו מתים אצלנו כרגע עם האסטרטגיה הישראלית, אם היינו מאמצים אותה. החישוב מעלה שמדובר ב־400, אולי 500 בני אדם שהיו מתים בגרמניה כעת בכל יום אם היינו פותחים כמוהם... אני לא רוצה לדמיין את זה. כרגע זה כ־100־150, זה עדיין יותר מדי... הגישה הישראלית בנושא הזה איננה מהווה לנו כל דוגמה, והיא גם מאוד שנויה במחלוקת בישראל". בנושא האחרון השר הגרמני בוודאות טועה. בישראל השתרשה לחלוטין ההנחה, שגובתה גם בידי חלק מהמומחים, שפשוט אין שום דבר שניתן לעשות מול האומיקרון לבד מהתחסנות ושימוש בתרופות. מובן לחלוטין מדוע השבוע התמקדו ראש הממשלה ושר האוצר בהוזלת יוקר המחיה, מתן נקודות זיכוי מס להורים צעירים והקלות אחרות. נפתלי בנט למד שיעור גדול על המגפה בשלב הזה: אף אחד לא יוצא מזה טוב, כמעט אף פעם. עדיף לעבור הלאה. השאלה היא האם הווירוס יאפשר זאת. נקווה.
העולם כולו סובב כעת סביב האניגמה העטופה בתעלומה, רוסיה וכוונותיה ביחס לאוקראינה. המודיעין האמריקאי חד־משמעי, בוטה: תהיה פלישה. העניין כבר הוחלט. בבוקר חמישי החלו הרוסים בתמרון צבאי נרחב בבלארוס, מדינת הווסל שלהם שאליה העבירו כוחות צבאיים בשבועות האחרונים. ההתעצמות הצבאית על גבולותיה של אוקראינה נמשכת באין מפריע, בעוד מוסקבה משחקת עם העצבים הרגישים של הדמוקרטיות המערביות. כמו פאגאניני, פוטין מנגן להם נעימה מופלאה אחרת בכל בוקר. הם קמים לאופטימיות רוסית שלא תהיה מלחמה, ולדיאלוג משותף עם הצרפתים. בלילה, ראשי מדינות אירופה שומעים שהועברו עוד כמה חטיבות אל הגבול. וכך הימים עוברים. מרכיב מרכזי בהם הוא כמובן אולימפיאדת החורף, אירוע קריטי עבור המשטר הסיני; הקרמלין לא רוצה להביך אותם, לפי מרב ההערכות. האולימפיאדה נגמרת ב־20 בפברואר. יש גם פערים גדולים בין בעלות הברית; בעוד פולין ובריטניה מגבשות קו התקפי נגד הרוסים, הגרמנים מעדיפים גישה זהירה מאוד, ובעיני האמריקאים – פחדנית. הסוגיה המרכזית היא צינור הגז נורד סטרים 2. הבית הלבן רצה שהקנצלר החדש שולץ, בביקורו בארה"ב, יודיע שצינור הגז – הקריטי לכלכלה הרוסית – לא יוקם ולא יופעל אם הרוסים יפלשו. הגרמנים סירבו. ביידן החליט לומר זאת במקומם. 62 אחוז מהאירופאים רוצים שנאט"ו תצא להגנת אוקראינה, 60 אחוז רוצים שהאיחוד האירופי יעשה זאת, 54 אחוז רוצים שאמריקה תילחם עבורם. או בריטניה. או צרפת לבדה. אך כששואלים אותם על מדינתם שלהם? שם פתאום הנשאלים פחות אמיצים. רק 43 אחוז מהם רוצים להגן על אוקראינה. הם סבורים שצריך להגן על אוקראינה עד טיפת הדם האחרונה – של מישהו אחר. וזהו משבר הנחישות של המערב, מבוטא בגרף אחד, ברגע אחד.
ציטוט
"פעם שמעתי אותו בטלפון בעודו באמבטיה אומר לה, 'מה שלא יקרה, תמיד אוהב אותך'. אמרתי לו לאחר מכן שהקשבתי מעבר לדלת והיה לנו ריב מכוער"
(הנסיכה דיאנה מספרת על הנסיך צ'רלס ויחסיו עם המאהבת שלו, קמילה פרקר בולס. השבוע הודיעה המלכה כי היא תומכת בהפיכתה של קמילה למלכה, כאשר צ'רלס עצמו יהיה המלך)
