תושבים בלוס אנג'לס שהגיעו אתמול (יום א') בשעות הצהריים לתפוס מעט שמש של סוף השבוע בגרנד פארק במרכז העיר נדהמו לגלות שלכמה שעות הפך כר הדשא שם ל"שדה קטל": כ-1,700 מתנדבים מקומיים הובאו למקום צורך מיצג האומנות החיה "כשהמוזיקה פסקה" (When the music stopped), והמחישו לאמריקנים את ממדי הטבח בפסטיבל המוזיקה נובה ברעים.
"כשהמוזיקה פסקה": המיצג בגרנד פארק בלוס אנג'לס
(צילום: עדי דרורי )
במסגרת המיצג נפרסו על הקרקע 1,400 איש, חלקם עם הפנים כלפי מטה וחלקם עם הפנים כלפי מעלה, כשידיהם ורגליהם שלוחות לכל עבר, לעתים בתנוחות לא טבעיות, כדי להמחיש את שעבר על מבלי המסיבה שנטבחו על-ידי חמאס. עוד 240 מתנדבים גילמו את החטופים שנלקחו כבני ערובה, ו-40 נוספים את אלה שדווחו נעדרים. ברקע ניגן די.ג'יי, כ"סמל למוזיקה שהתנגנה בזמן שחיים תמימים נמחקו ללא רחמים".
מי שעומד מאחורי המיצג הוא האמן הישראלי-אמריקני תומר פרץ. פרץ, ירושלמי במקור, היה בביקור אצל משפחתו בישראל בזמן מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס, ומיד לאחריה הוא התנדב בזק"א ונחשף למראות שאותם הוא מתאר "גיהינום של גיהינום". "פינינו לא רק את גופות הנרצחים, אלא גם את גופות חמאס", הוא מספר. "הרבה אנשי זק"א לא יכלו לעמוד במראות, רבים מהם התמוטטו והקיאו. אני לא רוצה להיות גרפי מדי, אבל אנשים פשוט נשחטו שם".
פרץ מספר כי מטרת המיצג שלו היא להמחיש לעולם כיצד נראים 1,400 הרוגים: "זה לא רק מספר. אני מנסה לדבר ולהסביר מה ראיתי דרך הכוח שלי ודרך האמנות שלי. בסופו של דבר, במקום להסביר את מה שראיתי בחדשות, אני מרגיש יותר בנוח לדבר עם אנשים דרך האמנות שלי".
על הפרויקט עמלו 10 מפיקים, בהם עדי דרורי, שעומדת מאחורי יוזמות סולידריות רבות ברחבי העיר מאז המתקפה. היא מספרת שהמיצג הזה היה מורכב במיוחד, דרש שעות של הכנה וכלל צילומי רחפנים ועשרות מתנדבים שדימו הרוגים, פצועים, מבוגרים וילדים. פרץ מספר שמצלמות רחף עברו מעל האנשים המוטלים כגופות, כשהמטרה היא ליצור קטעים קצרים שבהם יוכלו אנשים לצפות בכל העולם.
בין המשתתפים במיצג היו צאצאים לניצולי שואה, הורים לחיילי צה"ל שנמצאים כרגע בחזית, וגם תושבים מקומיים שהרגישו צורך להביע תמיכה בישראל. מירי רבינוביץ', בת לניצולי שואה שגילמה פצועה, סיפרה כי במשך השעות שבהן שכבה על הדשא לא הפסיקה לחשוב על מה שעבר על אותם מבלים בפסטיבל נובה: "אני שוכבת שם בעצב, לא מסוגלת לדמיין כמה אכזרי זה היה וכמה נוראי מה שעבר עליהם".
משתתפת אחרת, סיגל ברנס, לא הפסיקה לחשוב על הבת שלה, שמשרתת כעת בצה"ל והתגייסה בניגוד לרצונה של האם. "לא הייתה לי ברירה, היא לא שואלת אותי", הודתה. טלי לימור, שדימתה חטופה, אמרה בדמעות כי מאז המתקפה היא פוחדת להסתובב לבדה ברחובות: "איך יכול להיות שבשנת 2023 אני צריכה לפחד ללכת ברחוב בגלל שאני יהודייה? בגלל שאני יהודייה ידקרו אותי בבטן כמו שאני רואה בטלוויזיה? זה לא הגיוני".
