ה-19 בפברואר 2013, רחוב הירקון בתל־אביב. גבר צעיר נכנס לבנק מרכנתיל דיסקונט, ניגש אל אחד מפקידי הסניף, הציב בפניו אקדח גז מדמיע והכריז: "זה שוד". הפקיד המבוהל מיהר להעביר לשודד סכום כסף נכבד, שהוכנס לתוך תיק, והגבר יצא מהמקום בזריזות כשהשלל בידיו.
זה היה יכול להיות השוד המושלם, אלמלא המיקום של הבנק במרכז תל־אביב, ממש מול השגרירות האמריקאית. מאבטח דרוך של השגרירות קלט את ההתרחשות והחליט לרדוף אחרי הפושע, שניסה לברוח ללא הצלחה. לאחר שנתפס ונחקר במשטרה, העבריין סיפר מיד מי היה האדריכל שעמד מאחורי השוד. "עומרי", אמר השודד ההלום לשוטרים. "עומרי גורן".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
גורן, אז בן 30 וכבר בעל עבר פלילי עשיר, נמלט ברגע שנודע לו שהשוד שבו היה מעורב השתבש. במשך חמישה ימים הסתתר במדבר יהודה, עד שהמשטרה עלתה על עקבותיו והוא נעצר. בחיפוש שנערך בטלפון הנייד שלו, החוקרים גילו כי במהלך מנוסתו גורן טרח להיכנס לאתרי חדשות כדי לחפש אזכורים לפשע האלים שבו נטל חלק. בהחלט ייתכן שהוא נותר מאוכזב: שוד הבנק בתל־אביב לא זכה להתייחסות נרחבת בתקשורת.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אבל העבירה הבאה של גורן, כבר תכבוש את כל הכותרות ותהפוך לשיחת היום במדינה. בשבוע שעבר התברר כי אותו גורן ביקש לנצל את עבודתו כמנקה בביתו של שר הביטחון, בני גנץ, על מנת להעביר מידע רגיש לקבוצת ההאקרים BlackShadow המזוהה עם איראן. הוא מואשם כעת בעבירות ריגול חמורות וצפוי לעונש מאסר ארוך.
זו לא תהיה הפעם הראשונה שבה גורן יראה את בית הסוהר מבפנים. ב־20 השנים האחרונות, הוא הורשע בשורה מגוונת של עבירות - מהונאת כרטיסי אשראי, דרך פריצה לבתים ועד לסדרת מעשי שוד בנק, וישב בכלא חמש תקופות מאסר ממושכות. בממוצע, הוא נשלח למאסר אחת לשנתיים, כאשר בכל פעם מעשיו העברייניים הופכים נועזים יותר ויותר. בכל פעם שהשתחרר מהכלא, הוא נשבע שלא ישוב לסורו - ועוד לפני שסיים להישבע הוא כבר נאסר שוב.
הגישה הבלתי מוגבלת שקיבל גורן - עבריין ותיק, שבילה כמחצית מחייו מאחורי סורג ובריח - לתוך ביתו הפרטי של אחד האנשים המאובטחים בישראל, היא מחדל מביך של היחידה לאבטחת אישים בשב"כ. "כישלון", הגדירו זאת אנשי השירות בעצמם, והודיעו שהנהלים הקשורים בהעסקת עובדים בביתם של גורמים מאובטחים ינוסחו מחדש. טוב שכך, כי אם היו אנשי היחידה לאבטחת אישים בודקים את עברו הפלילי של גורן - עניין של לחיצת כפתור, לא יותר - אין ספק שהיו נותרים פעורי פה. כל איש שב"כ זוטר היה מבין שלא בריא שאדם עם היסטוריה כזו, יסתובב במקום כל כך רגיש.
וחתיכת היסטוריה יש לו, לגורן, היום בן 37, ואב לשלושה. טרגדיות משפחתיות לצד פשעים בקור רוח מצמרר, הופכים את הסיפור הזה לגדול הרבה יותר מאשר סך כל הפשעים שבהם הורשע והשנים אותן בילה במאסר. הוא יליד רומניה שעלה ארצה בגיל שמונה, בן למשפחה ענייה ושסועה, שחבריה הסתבכו פעם אחר פעם עם החוק וזה עם זה. אביו הביולוגי נעלם מחייו בילדותו, בהמשך גם אמו נטשה אותו, ואביו החורג הוא אלכוהוליסט אלים. עם תנאי הפתיחה האלה, הוא עצמו הפך לעבריין בגיל צעיר, ואף שיתף פעולה בחלק מפשעיו עם שני אחיו - הקטנים ממנו, בארבע ובשש שנים - עבריינים מורשעים בזכות עצמם.
כמעט בכל המקרים שבהם נתפס, גורן הודה מיד והביע חרטה עמוקה, רק כדי להיעצר שוב רגע אחרי שסיים לרצות את עונשו. לשב"כ יכולה להיות נחמת עניים, כי הוא לא היחיד שגורן חמק לו מתחת לרדאר. נדמה שהמערכת כולה פספסה שוב ושוב את האיש שנאשם בריגול למען האויבת הגדולה ביותר של ישראל, אחרי שהיא איפשרה לו לחמוק פעם אחר פעם מבין אצבעותיה.
בסדרת שיחות עם בני משפחתו ומכריו, וצלילה אל אינספור המסמכים המשפטיים שבהם גורן מאוזכר, מובאים פרטים חדשים שמצליחים להאיר את קורותיו של מי שבילה את כל חייו עמוק בצללים של עולם הפשע והדלות. זה סיפורו של המרגל מבית משפחת גנץ, האיש שהיה מוכן למכור לטהרן סודות מדינה, עבור 7,000 דולר בלבד.
הוריו של גורן, יורי ואלה, נולדו שניהם בברית־המועצות. הזוג הטרי נדד לרומניה, ושם ב־1984 נולד גורן, וקיבל את השם סרגיי גורוכובסקי. לימים יאמץ את השם הפרטי עומרי ויעברת את שם משפחתו לגורן.
בתוך שנים בודדות נפרדו ההורים, והאם חזרה לבד עם בנה לברית־המועצות. אביו הביולוגי של גורן, יורי, ניתק בשלב זה מגע מהמשפחה ומעולם לא חידש אותו. למעשה, הקשר היחיד בין האב והבן מתנוסס בראש כתב האישום שהוגש בשבוע שעבר נגד גורן, שם הוא מכונה ברשמיות יבשה "עומרי (בן יורי) גורן גורוכובסקי".
אחרי שחזרה לברית־המועצות נישאה אלה שוב, הפעם לגבר בשם בוריס ורטוז'נסקי, ולשניים נולדו שני ילדים משותפים, סמיון ואדוארד (אדי), אחיו למחצה של גורן. המשפחה כולה - גורן ואמו, יחד עם אביו החורג ושני האחים - הגיעה ארצה בתקופת העלייה הגדולה מברית־המועצות בראשית שנות ה־90. היא השתקעה בכרמיאל, בבניין רכבת אפור שנבנה אי שם בשנות ה־60 ומשקיף אל הרי הגליל העליון.
זמן לא רב אחר כך, החלו העניינים להידרדר. האב החורג בוריס נהג באלימות כלפי האם אלה, ואף הוצא נגדו צו הרחקה ממנה. האם עזבה בשלב מסוים את הבית תוך שהיא מנתקת כל קשר עם שלושת בניה, ובוריס ניהל נגדה הליך גירושים שהגיע עד לבית המשפט העליון.
רק לפני כעשר שנים חידשה האם את הקשר עם בניה, והיא מתגוררת היום בחיפה ומתפרנסת בדוחק. "אישה קשת יום", היא הוגדרה על ידי הסנגורים בטיעונים לעונש, במסגרת אחד התיקים שבהם הואשם גורן בגניבה. "העבודה שלה אפילו לא מאפשרת לה להגיע לכאן לדיונים".
ההיכרות הראשונה בין המשפחה לשירותי הרווחה, הגיעה בעקבות המנהג של האחים לעמוד על אדן החלון, בדירה ברחוב הגליל, ולזעוק לעזרה לעוברים ולשבים: "אנחנו רעבים!". יום אחד, אחרי עוד צעקה שהפכה לשגרה, מישהו סוף־סוף התקשר לאגף הרווחה בעיריית כרמיאל. האחים הועברו ל"כפר הילדים", שקולט ילדים ונוער בסיכון מכרמיאל והסביבה, כאלה שהוצאו ממשפחותיהם.
לאחר התפרקות המשפחה, לפחות אחד מאחיו של גורן נשלח למשפחת אומנה. לטענתו הוא סבל שם מאלימות, הוכה על ידי אב המשפחה, ואז נחטף ממנה לחו"ל על ידי אביו הביולוגי. לאחר שחזר ארצה, השתלב האח במסגרות חוץ־ביתיות במשך רוב חייו, רק על מנת להפוך לעבריין בבגרותו. במשך השנים אף התמכר לסמים ולאלכוהול, מה שפגע בקריירת הכדורגל שניסה להניע לשווא.
גורן, האח הבכור במשפחה, נותר להתגורר בכרמיאל, בעוד אמו שומרת על מרחק ביטחון מהעיר ואביו החורג שוקע באלכוהוליזם. ב־2004, כשגורן בן 20, עבר האב לגור בגפו בדירת עמיגור בכרמיאל. האב לא הצליח למצוא עבודה, התקשה לשלם שכר דירה בסך 800 שקל בחודש, ונקלע לסכסוך משפטי שאיים על המשך מגוריו בדירה. "אין לי כסף בשביל אוכל, חשמל ומים", העיד האב בבית המשפט, לאחר שחברת עמיגור איימה לפנות אותו מהדירה אם לא ישלם את חובותיו. באותו הליך משפטי נכללה גם עדות של שכניו של האב, שסיפרו שדירתו מוזנחת ומטונפת, וכי "יוצאים ממנה זוחלים".
מנותק ומבודד מהוריו ומאחיו, וללא כל מסגרת תומכת, מצא גורן בית בעולם הפשע. גיליון ההרשעות שלו נפתח ב־2002, והוא רק בן 18. באותה שנה נשלח לשנת מאסר בגין התפרצות, גניבה, הונאה בכרטיסי חיוב, זיוף ושימוש במסמך מזויף. ב־2004, כשנה לאחר שחרורו, הורשע שוב, הפעם בהתפרצות ובגניבה, ונידון לשנה וחצי של מאסר. עבור גורן, שערי הכלא היו לדלתות מסתובבות.
לאחר שחרורו מהכלא בפעם השנייה הדרים גורן לאילת. גם שם, לא לקח לו זמן רב לחזור לסורו. ב־2006 הוא התגורר בדירה משותפת בעיר עם אחד מאחיו, סמיון. יום אחד החליטו השניים לפרוץ לביתה של השכנה שלהם, משם גנבו חפצים, בהם מפתחות הרכב שלה. במועד מאוחר יותר ביקשו להשתמש במפתחות הללו על מנת לגנוב את הרכב, אך הניסיון לא עלה יפה והם נלכדו.
שוב מצא עצמו גורן עומד בפני שופט. אלא שהפעם, תוך כדי ההליך המשפטי נגדו, הייתה לגורן הזדמנות נדירה לקחת חלק בפיילוט חדש של משרד המשפטים, שנועד במיוחד למכורים לסמים כמוהו. בעוד משפטו מתנהל נשלח גורן לתוכנית גמילה, שבסופה היה אמור להשתלב בקהילה טיפולית במרכז 'מלכישוע' לטיפול בהתמכרויות. בתמורה לכך, ניאות בית המשפט לשקול הקלה בעונשו.
גורן החל להשתתף בתוכנית, אך כעבור שלוש פגישות נעלמו עקבותיו, והוא גם לא הופיע לדיון הבא בעניינו בבית המשפט. בעקבות כך הורשע בהתפרצות, בגניבה, בניסיון לגניבת רכב ובקשירת קשר לביצוע פשע, ונידון ל־26 חודשים ארוכים בכלא. בפעם השלישית בתוך חמש שנים, מצא עצמו גורן מתחיל תקופת מאסר של שנה לפחות.
גם הפעם, נדמה שגורן לא למד את הלקח. אחרי שחרורו מהכלא שב לאילת, ואז ניסה לחזור פחות או יותר על אותו תעלול פלילי שהכניס אותו למאסר בפעם הקודמת.
ב־2009 התגורר גורן ביחידת דיור באחת השכונות הפחות טובות באילת, הפעם עם אחיו השני, אדי. גם בדירה הזאת, התקשה גורן להתעלם מדירתה של השכנה. בשלב מסוים הוא פרץ אליה מבעד לחלון, גנב משם מעט כסף וגם את מפתח הדלת הראשית, ואז רץ במהירות לשכפל את המפתח והשיב אותו למקומו, לפני שהשכנה חזרה לביתה.
בחודשים הבאים השתמש גורן במפתח הגנוב ארבע פעמים לפחות, על מנת לחזור לדירת שכנתו. הוא נהג להמתין לרגע שבו ראה אותה יוצאת לסידורים או לעבודה, ואז פשוט נכנס פנימה בקלילות דרך הדלת. בדרך זו גנב לפחות 900 שקל במזומן, שרשרת זהב, שתי טבעות, ואפילו אוכל ומטען של טלפון. את התכשיטים העביר לאחיו ושותפו לדירה אדי, שמכר אותם לחנות תכשיטים בקניון הים האדום תמורת 450 שקל. תכשיטים נוספים נמכרו לחנות צ'יינג' עבור 200 שקל בלבד. גרושים.
המיזם הזה, שכאמור לא הניב לצמד האחים הכנסות מרובות, הסתכם בסופו של דבר בהפסד צורב. השניים נתפסו, הודו והורשעו. גורן נשלח לכלא בפעם הרביעית בחייו, הפעם לשנה וחצי. לאחר שחרורו ייקלע לסכסוך עם אחיו אדי, ובשנים האחרונות השניים לא משוחחים. "אני לא בקשר איתו כבר", מסכים אדי לומר השבוע.
ניתן לומר שכל מה שעשה גורן עד לשלב זה כפושע, היה רק הפרומו למיזם הבא והשאפתני שלו, שבו חזר לשתף פעולה עם אחיו סמיון.
בראשית 2013 התגורר סמיון באילת, שם התיידד עם בחור צעיר בשם לי־אור גבאי. בשלב מסוים הציע סמיון לגבאי, שהיה אז צעיר ממנו ובסך הכל בן 21, לשדוד יחד בנקים. הרעיון היה שסמיון יאתר סניפי בנק שבהם אין שומר, יערוך סביבם סיורים ותצפיות, ואז ישלח אליהם את גבאי כשפניו מוסווים במשקפי שמש ובכובע גרב, ובידיו תיק גדול. המטרה הייתה להיכנס לסניף ולצאת ממנו עם הכסף במהירות, בשקט ומבלי לעורר מהומה. לשם כך הכינו השניים מבעוד מועד פתק, שעליו נכתב בכתב יד "זה שוד. שים את הכסף בתיק". אם תרצו, השוד האילם.
הסניף הראשון שאיתר סמיון שכן בעיר ילדותו, כרמיאל, והיה שייך לבנק הבינלאומי. בינואר 2013 נכנס גבאי למקום בדממה ומסר כמתוכנן את הפתק לאחת הפקידות. הוא יצא משם כשבאמתחתו חיוך רחב ולמעלה מ־30 אלף שקלים, אותם חלק עם סמיון.
צמד השודדים ראה כי טוב והמשיך לפעול באותה שיטה. כך שדדו את סניף בנק הדואר בלוד, וכעבור כמה ימים גם סניף של הבנק הבינלאומי ברמלה, לא רחוק משם. ניסיון נוסף לשדוד בנק בלוד נכשל, לאחר שהפקידה במקום החלה לצעוק, וגבאי נאלץ לנוס על נפשו מבלי שהספיק למלא את התיק במזומנים.
בשלב זה הצטרף לקנוניה גורן, משוחרר טרי מהכלא, לאחר ששמע עליה מאחיו סמיון. בפברואר 2013 הוא נסע יחד עם סמיון וגבאי לקריית־ביאליק, שם התאכזבו השלושה לגלות שהסניף שאותו תיכננו לשדוד, סגור לרגל שיפוצים. הם נסעו עוד באותו היום לקריית־מוצקין השכנה, שם נכנס גבאי לסניף של בנק מזרחי טפחות והגיש כהרגלו את הפתק לפקיד. היה זה עוד שוד מוצלח, הרביעי במספר בתוך פחות מחודשיים. הפעם, גם גורן קיבל חלק מהשלל.
במשטרה הצליחו לחבר בין רצף מעשי השוד באמצעות פתקים, אך עדיין לא היה בידיהם קצה חוט באשר לזהות המבצעים. למזלה של המשטרה ושל פקידי בנקים ברחבי ישראל, השוד הבא של גורן ושותפיו יהיה גם האחרון.
ייתכן שהייתה זו הצטרפותו של גורן למזימה, שגרמה לחבורה להחליט לעבור מסניפי הבנקים בפריפריה למרכז תל־אביב. ב־19 בפברואר כאמור ניסו השלושה לשדוד את סניף בנק דיסקונט ברחוב בן־יהודה בעיר. הפעם, לפני שיצא לבצע את זממו, הצטייד גבאי לא רק בפתק ובכובע גרב, אלא גם באקדח גז מדמיע. הוא נלכד רק אחרי שנתפס בידי מאבטח נחוש של השגרירות האמריקאית הסמוכה, שהתנפל עליו לאחר שיצא מהסניף עם הכסף.
גבאי, ששימש מעין "קוף" של האחים, הלשין עוד באותו היום על שותפיו, וגולל בבהירות את כל שרשרת מקרי השוד שביצעו יחד. סמיון נתפס כעבור כמה שעות, ואילו גורן גרם למשטרה להזיע במשך חמישה ימים, עד שאותר גם הוא לא רחוק מים המלח. בעוד גורן נמצא עדיין במנוסה, הובאו סמיון וגבאי להארכת מעצר בבית משפט השלום בתל־אביב. כשהם המתינו לתחילת הדיון, רכן סמיון לעבר גבאי ואיים עליו, שיחזור בו מחקירתו במשטרה. "אני מאוד כועס שפתחת עליי ועל עומרי", אמר. "אני זה בסדר, אבל עומרי יש לו חברים באבו־כביר והם יתפסו אותך ויזיינו אותך". סמיון דרש מגבאי שיציג עצמו בפני חוקרי המשטרה כאדם לא שפוי ש"שמע קולות" שפקדו עליו לבצע את מעשי השוד. גבאי לא השתכנע.
בסך הכול, עד שנתפסה הצליחה החבורה לשדוד באמצעות פתקים 120 אלף שקל מארבעה בנקים. החגיגות לאחר ההצלחות תועדו, ובטלפון של אחד מהם התגלו תמונות של ערימות כסף מזומן, מונחות על שולחן. גורן ואחיו סמיון הורשעו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות. על גורן הוטלו ארבע שנות מאסר ועל אחיו סמיון חמש שנים וחצי. גם הפעם, הביע גורן חרטה על המעשה והבטיח שלא ישוב לעסוק בפשיעה. גם הפעם, הוא לא עמד בהבטחה.
בין כניסותיו ויציאותיו התכופות מהכלא, הספיק גורן להתחתן לפני כעשר שנים עם ענת, שגדלה בלוד ומתפרנסת בין היתר כצלמת של תמונות משפחתיות. "ילדה טובה מבית טוב", מגדירה אותה קרובת משפחה. בשבוע האחרון היא מתבצרת בביתה מבחירה, שכן היא לא חשודה בדבר. לפני כניסתו של בעלה למאסר האחרון, השניים כבר היו הורים לשני ילדים, ולאחרונה נוסף למשפחה ילד שלישי.
"אלוהים עשה איתי חסד והכניס אותך לחיי בתקופה הכי רעה", כתב גורן לאשתו בפייסבוק לפני כמה חודשים. "הראית לי את האור ובכך הצלת אותי. אני מקווה שאצליח להיות לך לחצי השני המושלם עד סוף ימינו. אין מילים שיכולות לתאר מי את, צריך להכיר אותך על מנת להבין כמה שאת מיוחדת. את כולך לב רך ואוהב. תודה לך אהובה יקרה שלי. אני מאחל לנו המון שנים טובות ובריאות יחד. שלך, המעריץ מהבית".
לאחר שחרורו האחרון מהכלא, הקימו גורן ואשתו חברה שעסקה בניקיון בתים, משרדים וחדרי מדרגות. בין היתר פעלו השניים בראש־העין, שם היו להם מספר לקוחות בשכונת הווילות שבה מתגוררת משפחת גנץ. ככל הנראה החלו השניים לעבוד בביתו של גנץ בתקופה שלאחר פרישתו מצה"ל ולפני כניסתו לפוליטיקה, ימים שבהם הוא לא נחשב כאישיות מאובטחת. כשגנץ מונה לשר הביטחון וראש הממשלה החליפי במאי 2020, עומרי וענת גורן כבר היו בני בית אצל משפחת גנץ. בשב"כ לא טרחו לערוך להם כל סינון ביטחוני.
גם משפחת גנץ לא התעניינה כנראה בעברו של גורן לפני שבחרה להכניס אותו לביתה. בני הזוג עבדו במשך כשלוש שנים בביתו של שר הביטחון, ולרגע היה נדמה שגורן יצליח לחמוק מהסטטיסטיקה של עצמו, ולהישאר הפעם מחוץ לכלא לאורך זמן. אלא שלפני כחודש וחצי פרסמה קבוצת האקרים בשם "מטה משה" תמונות אישיות של גנץ ברשת, תוך שהיא מאיימת על שר הביטחון כי "אנחנו יודעים את כל ההחלטות שלך". כאשר גורן נחשף לפרסומים על כך בתקשורת, הגלגלים במוחו החלו לפעול.
במקביל לפרסום התמונות של גנץ בידי קבוצת "מטה משה", החלו להתפרסם בתקשורת ידיעות נוספות על פעילות של קבוצת האקרים אחרת שפעלה נגד ישראל, בשם BlackShadow. קבוצה זו, שאיש אינו יודע בוודאות מה מקורה אך בקהילת הסייבר נוטים להאמין שהיא קשורה לאיראן, קנתה לעצמה שם בתקופה האחרונה, לאחר שהובילה מתקפות סייבר אגרסיביות נגד מטרות ישראליות כמו חברת הביטוח שירביט, חברת התיירות פגסוס וחברת התחבורה הציבורית דן, ופרצה לאתרים ישראליים כמו אתר ההיכרויות הלהט"בי אטרף. בנוסף, הדליפו ההאקרים של BlackShadow פרטים רפואיים של עשרות אלפי ישראלים, והציעו למכור פרטי כרטיסי אשראי של אלפים נוספים.
על פי כתב האישום שהוגש נגדו השבוע לבית המשפט המחוזי בלוד, לפני כחודש וחצי החליט גורן ליצור קשר עם אנשי BlackShadow במטרה לעשות איתם עסקים. באמצעות טלגרם, שמאפשרת שליחת מסרים אנונימית, גורן איתר נציג של הקבוצה והזדהה בפניו כמי שעובד אצל שר הביטחון הישראלי וביכולתו לסייע. גורן הציע להעביר לקבוצת ההאקרים מידע מתוך ביתו של גנץ, ואף הוסיף ביוזמתו כי יוכל לשתול במחשבו האישי של גנץ "תולעת מחשב", באמצעות התקן יו־אס־בי. על פי פרסומים שונים, הוא דרש עבור כך 7,000 דולר. זה הכול.
לאחר שנציג ההאקרים הביע ספקות באשר לאמינותו של גורן, החליט האחרון לנצל את המשמרת הבאה שלו בבית משפחת גנץ כדי להשיג הוכחות ליכולותיו. במהלך עבודתו הוא צילם, בין היתר, את שולחן העבודה של גנץ וכן מחשבים של השר, טאבלט וטלפון. הוא לא הסתפק בזה, וצילם גם קופסה שבתוכה פרטים צבאיים ומספרים סידוריים, כמו גם מארז ועליו מדבקה עם כתובת איי־פי, כספת ומכונת גריסה. כדי לשכנע סופית את ההאקרים שמדובר בביתו של גנץ, צילם גורן גם מזכרות צבאיות שניתנו לגנץ במהלך כהונתו כרמטכ"ל, תמונות ממוסגרות של גנץ ובני משפחתו - ואפילו חשבון תשלום ארנונה של משפחת גנץ. לאחר ששלח את התמונות באמצעות הטלגרם, הוא מחק אותן ואת כל ההתכתבויות מהטלפון שלו.
מבלי להמעיט בגודל המבוכה שהאירוע הזה גורם לשב"כ, למאמצי הריגול של גורן הארגון דווקא הגיב מהר. יומיים בלבד לאחר הפנייה להאקרים נעצר גורן ונחקר בידי השב"כ והמשטרה. כהרגלו, הודה מיד והוסיף כי פעל אך ורק ממניעים כלכליים. אשתו ענת, שכאמור עבדה גם היא בבית משפחת גנץ, נחקרה בפרשה, אך החשד נגדה הוזם והיא לא נעצרה. בשב"כ מאמינים שגורן פעל לבדו ועל דעת עצמו, ומבלי שעידכן בעניין את אשתו.
"הוא לא תיאר לעצמו ולא חלם שהדברים יגיעו לאן שהגיעו", אמר פרקליטו של גורן, עו"ד גל וולף. "הוא מתאר שעשה זאת על רקע מצוקה כספית, לא הייתה לו כל כוונה לפגוע בביטחון המדינה. לא הייתה לו גישה לחומר או למסמכים מסווגים ולכן הוא לא תיאר לעצמו שיגיע למצב הזה היום".
גם לפי השב"כ, נוכח האמצעים ונוהלי אבטחת המידע בבית שר הביטחון, גורן לא נחשף לחומרים מסווגים. בארגון ניסו לרכך את הביקורת לאחר פרסום הפרשה, ואמרו כי "מאז היוודע הכשל, מבצע שב"כ שרשרת של תחקירים שמובלים בדרגים הגבוהים ביותר. השירות לא מסתפק ב'כשל בעבודת הפרט', אלא בוחן לעומק את תהליכי האבחון לבעלי מקצוע בכדי למנוע מקרים מעין אלה בעתיד".
