אחת מהרוגות המלחמה היא טוראי נעמה בוני, בת 19, מש"קית ת"ש בגדוד 77 של השריון. אמש (שבת) בשבע וחצי בבוקר, היא עוד הספיקה לעדכן את חבריה במצבה. "אהבתי אתכם. באמת. יש פצוע ראש לידי. מחבל עשוי לירות בי. אני עם גולני אחד. אין תגבורת". בהודעת טקסט אחרת, כתבה: "יש פה מחבל אחד שממשיך. יש כאן מישהו צורח. פצוע אנוש כנראה". בסרטון וידיאו שצילמה, נשמעה רועדת ובוכה (לבקשת חבריה, הסרטון שנמסר באישור קרובי משפחה הוסר מהכתבה).
שמרית אילוק, דודתה, מספרת עליה בכאב: "היא נולדה וגדלה בעפולה, סיימה את לימודיה בתיכון 'אורט אורן' בעפולה, והתגייסה לצבא לפני שבעה חודשים. אמש הוצבה בעמדת הש"ג במחנה זיקים. היא עוד הספיקה לשלוח לנו בשבע וחצי בבוקר סרטון על המחבלים שיורים עליה, אחריו היא הפסיקה לענות. חיפשנו אותה בכל הארץ.
"אחרי אינספור שיחות הודיעו לנו שהיא בבית חולים ברזילי, אך לא עדכנו אותנו במצבה. ההורים שלה כבר הספיקו לנסוע לאשקלון, כשקצין העיר הגיע אלינו לבית ואמר להם לחזור הביתה. היא הייתה קשורה מאוד לבית ולמשפחה שלה. רק לפני שבוע חגגנו לה יום הולדת. כל השעות האלה הייתה תקווה שאולי היא מסתתרת בבונקר. רצינו להאמין שנמצא אותה. כשהגיע קצין העיר, הבנו שנכנסנו לסטטיסטיקה".
