בסוף יולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, תקף צה"ל מטרות בכפר כנא והרג בטעות עשרות אזרחים, בהם 21 ילדים. האירוע הזה היה, במובנים רבים, נקודת המפנה של המלחמה, כאשר הממשל האמריקאי החליט בעקבות הפגיעה באזרחים להאיץ בישראל לסיימה בהקדם. פגיעת הרקטה במג'דל שמס, שכתוצאה ממנה נהרגו גם כן ילדים ונערים, עלולה לייצר אפקט הפוך- היא צפויה להסלים את המלחמה שמתחוללת זה תשעה חודשים בצפון בפרופיל נמוך יחסית, ולהפוך אותה למלחמה נרחבת הרבה יותר. למעשה, האירוע הקשה הזה מקרב אותנו יותר מכל יום אחר מאז 7 באוקטובר לפתחו של עימות כולל בין חיזבאללה לבין ישראל.
הרקטה שירה חיזבאללה ופגעה בגן השעשועים במג'דל שמס היא לא פחות מתאונה מבצעית קשה של ארגון הטרור השיעי. ניתן להעריך בוודאות גבוהה שזו לא הייתה כוונתם של אלה ששיגרו את הרקטה
הרקטה שירה חיזבאללה ופגעה בגן השעשועים במג'דל שמס היא לא פחות מתאונה מבצעית קשה של ארגון הטרור השיעי. ניתן להעריך בוודאות גבוהה שזו לא הייתה כוונתם של אלה ששיגרו את הרקטה. מדובר בכפר דרוזי שרבים מאזרחיו מחזיקים באזרחות סורית ומחשיבים עצמם סורים, ולא כאזרחים ישראלים. לרבים מתושבי מג'דל שמס יש קרובים בסוריה ובלבנון, והרשתות החברתיות הערביות, כולל הפלסטיניות, מתחו ביקורת קשה על חיזבאללה - וציינו במפורש שאין מדובר בכפר ישראלי או ביהודים. יתרה מכך, הפגיעה בגן שעשועים שבו היו בשעת התקיפה ילדים רבים כל כך והריגתם של 11 מהם תחריף מן הסתם את הטון של הביקורת בלבנון ובמזרח-התיכון כולו נגד חיזבאללה, שגם כך זוכה ללא מעט ביקורת בלבנון ומחוצה לה, בטענה שהוא עושה את דברם של האיראנים במקום לשרת את האינטרס הלבנוני.
אך כעת הדילמה עוברת למגרש הישראלי. אם להגיב בחריפות, כפי שלכאורה ההיגיון מחייב, נגד מטרות שונות של חיזבאללה - ובכך להסתכן במלחמה כוללת - או שמא להבליג לנוכח המצב בעזה והמלחמה שנמשכת שם. ייתכן שהתקפה נרחבת נגד חיזבאללה ומטרות בלבנון נשמעת לרבים בישראל כמו פעולה הכרחית, אך צריך להבין את המחיר של הסלמה כוללת ואת השלכותיה. ספק אם לצה"ל במצבו הנוכחי יש יכולת ואמצעים שיאפשרו לו להביא לניצחון מהיר בלבנון, אירוע שאפילו בעזה אינו נראה באופק. פתיחה במלחמה כוללת בלבנון תביא אותנו למלחמה קשה שתימשך חודשים ארוכים ותסתיים כנראה בהפסקת אש, למרות הסיסמאות הנבובות על "ניצחון מוחלט". העורף הישראלי יהיה תחת אש כבדה וממושכת בכל יום, בכל שעה. ושוב, כל זה בשעה שלא מעט משאבים, אנושיים וחומריים, מוקדשים למלחמה בעזה, שראש הממשלה מסרב לסיים אותה או אפילו להגיע לעסקה על שחרור החטופים בתמורה להפסקת אש.
יש לא מעט פוליטיקאים בישראל, כולל בממשלה, שחושבים שיש פתרון קל: לתקוף את מדינת לבנון ואת התשתיות שלה. זו אמירה שספק אם תרגש את חיזבאללה ואת מקבלי ההחלטות באיראן, שמבחינתם מדינת לבנון תבוא תמיד בעדיפות שנייה לאחר האינטרס השיעי של חיזבאללה. למעשה, הרס לבנון והתשתיות שלה יסייעו במידה רבה לייצר תלות גוברת של האוכלוסיה באיראן ובחיזבאללה ביום שלאחר המלחמה.
בסופו של דבר, גם לאחר האירוע הקשה במג'דל שמס, ישראל צריכה לשאול את עצמה מה תוכל להשיג במלחמה כוללת בלבנון. מה תהיה המטרה של מלחמה שכזו, האם ניתן להשיג אותה ומה "תוכנית היציאה" מהמלחמה, ולא רק מה תוכנית הכניסה אליה. בלי תשובות ברורות לשאלות הללו המלחמה בלבנון תסתיים בכלום ושום דבר - מלבד הרבה הרס והרבה הרוגים בשני הצדדים.
