"הפעם האחרונה שראיתי את הילדים שלי הייתה ב-11 בדצמבר, לפני שלושה חודשים, כשלקחתי אותם לפגישה עם אביהם. מאז לא ראיתי או דיברתי איתם". כך מספרת בדמעות כריסטינה. שרשרת אירועים בלתי נתפסת הובילה לכך שלמרות שהיא הצליחה לברוח לישראל מבעלה המתעלל, הוא ניצל הזדמנות ועל פי החשד חטף את הילדים ממנה, בחזרה לשטחי הרשות הפלסטינית. כעת היא מתחננת לעזרה, אך המקרה מורכב: היא אזרחית רוסיה, בעלה פלסטיני ולילדים אין אזרחות ישראלית.
כריסטינה ומוחמד נפגשו ברוסיה, שם הוא למד רפואה. מהר מאוד היא התאהבה בו, בהמשך הם נישאו בבית דין שרעי, עברו לגור ברמאללה ונולדו להם שני ילדים. בריאיון אמיץ לערוץ החדשות הבינלאומי i24NEWS היא מתארת איך מה שהתחיל כסיפור אהבה סוער הפך לסיוט.
"כשמוחמד סיים לעבוד הוא הגיע הביתה עייף, הוא צעק על הילדים לסתום את הפה. הוא אמר לי להכריח אותם לשתוק", סיפרה על החיים לצדו. "כשניסיתי להסביר לו שזה טבעי, הוא הכה אותי מול הילדים. הבת שלי הייתה בטראומה. היא ישבה על הברכיים שלי, בכתה, והתחננה בפניו שיפסיק להכות אותי. אז הוא תפס אותה מהגרון, הרים אותה גבוה וניער אותה".
על כריסטינה נאסר לצאת מביתה והיא הוחזקה, לדבריה, בתנאי עבדות. בהמשך, היא מספרת, מוחמד החל להכות גם את הילדים: "הוא התחיל לקחת תרופות נגד דיכאון. הוא איבד את העשתונות לעיתים קרובות. הוא האשים אותנו, ואז היה מתחיל להכות אותנו. הילדים ראו את הכל, הם היו בוכים. הוא איים להרוג את כולנו".
"הבן ראה את בעלי מצמיד סכין לגרון שלי"
חייה של כריסטינה הפכו לדבריה לסיוט, לחשש מתמיד לחייה ולחיי הילדים, אבל היא לא יכלה לעזוב. "ביקשתי ממנו שייתן לי את הילדים כדי שנחזור לרוסיה, לא רציתי ממנו דבר. הבן שלי היה אומר לי שהוא החביא את הסכינים לפני שמוחמד חזר הביתה. הוא ראה את בעלי מצמיד סכין לגרון שלי מספר פעמים. מוחמד איים לחתוך אותנו לחתיכות ולשלוח אותנו לרוסיה בארון, אם נעז לעזוב אותו".
כריסטינה הבינה שהיא חייבת לברוח ופנתה לאנשים שהכירה ברשתות החברתיות, ובעזרתם היא הצליחה לברוח לישראל עם ילדיה. היא פנתה למשטרה ולשירותי הרווחה, שעזרו לה למצוא מקום מסתור במקלט לנשים מוכות בחיפה. הילדים - הגדול בן 10 והקטנה בת 7 - התחילו ללמוד בבית ספר בישראל והחלו לכאורה לבנות חיי שגרה.
אבל כריסטינה, כאמור, אינה ישראלית או יהודייה. היא אזרחית רוסיה וגם הילדים שלה אינם אזרחי ישראל. מוחמד הגיש תביעה בבית משפט ישראלי והצליח לקבל אישור לבקר את הילדים, בפיקוח. אחרי זמן מה, הורחבו זכויות הביקור וניתנו לו ארבע שעות שבועיות עם הילדים, ללא השגחה.
באחד מאותם ביקורים, חטף על פי החשד מוחמד את הילדים. "ניסיתי להתקשר כמה פעמים. הבן שלי לא ענה. הייתה לי תחושה שמשהו רע קרה. הגעתי לאסוף אותם 20-30 דקות לפני הזמן. עברה שעה, והוא לא החזיר אותם. הבנתי שהוא לא לעולם לא יחזיר אותם", היא מספרת. כריסטינה הגישה מיד תלונה בתחנת משטרה והחוקרים איכנו את מכשיר הטלפון של מוחמד ביישוב סלפית. שם, בשטח הרשות הפלסטינית, משטרת ישראל לא יכולה לפעול.
השיחה אחרי החטיפה: "איפה הילדים? איפה הם?"
"ניסיתי להתקשר אליו. התחננתי שייתן לי לפחות לשמוע את הקול שלהם", אמרה כריסטינה, אבל לדבריה מוחמד סירב. בהקלטה של שיחה בין השניים היא נשמעת מתחננת לדבר עם ילדיה. "איפה הילדים?". הוא הטיח בה בחזרה: "הכול באשמתך". כריסטינה לא ויתרה והתחננה: ״איפה הם? אני לא באה להאשים, אני רק רוצה לדעת איפה הם".
"הם בסדר", השיב מוחמד בלקוניות. "בסדר זה לא מספיק טוב. איפה הם? עם מי הם? הם הולכים לבית הספר?". "הם מסתדרים מצוין", ענה מוחמד, אך סירב לאפשר לה לשוחח איתם. "את תוכלי לדבר איתם כשתתחילי להתנהג יפה".
כריסטינה לא ראתה את ילדיה מ-11 בדצמבר. מדי פעם היא מקבלת סרטונים של הילדים. "אני כל כך מפחדת לשלומם. הבת לבד ברחוב, בקור. הילדים שהיו פעם חברים שלה מזמינים אותה לשחק והיא לא רוצה. היא הייתה ילדה כל כך שמחה. זאת לא הבת שאני מכירה. תמיד הייתי מאוד מגוננת עליהם, אפילו כשהוא היה מכה אותי. מי יגן עליהם עכשיו? הם לבד. אין מי שיגן עליהם שם. והם כל כך צעירים. אין לי כאן מי שיעזור לי להחזיר את הילדים שלי, אין מי שיגן עליהם. כל יום אני פוחדת שהוא יפגע בהם. הם סובלים שם, אני יודעת".
משטרת ישראל מסרה בתגובה לתחקיר i24NEWS: "עם קבלת התלונה פתחה המשטרה בחקירה ופעלה בכל האמצעים העומדים לרשותה, הן המבצעיים והן החקירתיים, על מנת לקדם את הטיפול בחקירה".
במקביל, כריסטינה פנתה ליחידת הסחר בבני אדם במשטרה, בבקשה להכיר בה כפליטה שהוחזקה בתנאי עבדות. טרם התקבלה החלטה בנושא.
בעלה של כריסטינה מסר באמצעות עורך דינו, ח'ואלד יוסף: "הצגת מרשי על ידי כריסטינה כפי שנטען על ידה נעשתה על מנת לרכוש יתרון דיוני בהליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים, ואשר הוגשו על ידה ימים ספורים לפני פרסום הכתבה. מדובר ברופא ולא מתעלל או רוצח סדרתי, אשר עובד בבית חולים בארץ. כריסטינה חטפה את הילדים משטחי הרשות וכפי שהסבירה היא התכוונה לברוח אל מחוץ מגבולות המדינה עם הילדים, ומרשי לא קיבל כל אינדיקציה למקום הימצאותם. בסופו של יום, ולאחר חקירה של הרשות הפלסטינית, התברר שהיא חטפה את הילדים לתוך שטחה של מדינת ישראל.
"מרשי פנה לבית המשפט בתביעה למסירת הקטינים, ולאחר קבלת תסקירים מגורמים ישראליים ועו"ס ילדים, התברר שלא נשקפת כל סכנה לילדים מצד מרשי, ולמותר לציין שכריסטינה לא הגישה כל תלונה על אלימות נגדו. החלטת בית הדין אוסרת על מרשי לצאת עם הילדים מחוץ לגבולות מדינת ישראל בלי החלטה שיפוטית, ולמרשי יש החלטה שיפוטית של בית המשפט המוסמך לדון בעניינם של הקטינים ומשמורת הקטינים מבית המשפט ברמאללה, המורה לכריסטינה להחזיר את הקטינים למקום מגוריהם הטבעי וארץ מולדתם בשטחי הרשות, והקטינים נמצאים בפיקוח הרווחה והגורמים הרלוונטיים בשטחי הרשות".
