היום יום זכויות האדם הבינלאומי, מועד ראוי לציון. הרבה מהאמור להלן נוגע לזכויות אדם:
א. על אלימות נגד נשים. היא הפכה לתופעה מאיימת שאינה נחלת מגזר אחד. יש שהיא נובעת מקנאה, משכרות, מהתמכרות לסמים, מהפרעות נפשיות, ויש – מן הקרוי "כבוד המשפחה", שאינו אלא קלון העבריין. ענישה מחמירה היא במקומה, אך לא פחות נודע תפקיד למעקב אחרי אותות מצוקה, על ידי משפחות, שכנים, רשויות רווחה ומשטרה. עדיף להתייחס ברצינות-יתר לתלונה (ויש תלונות שווא) מאשר ברצינות-חסר, שאחריתה מי ישורנה.
לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
בפסק דין ותיק נזדמן לי לכתוב: "לדאבוננו, לא אחת מגיעים לפתחו של בית משפט זה מקרי רצח בשם 'כבוד המשפחה', תופעה אשר חרף נלוזותה הייתה ועודנה רווחת בקרב קבוצות באוכלוסייה... הנושא מעורר, מטבע הדברים, שאלה שעניינה החינוך לסובלנות ולשירוש מצבים שבהם תורם יד ותונף סכין על הזולת. מצויים אנו במאה ה-21, ועדיין מושגי כבוד מעין אלה משמשים גם 'הסבר' לרצח. ישנם רשויות וגורמים שמתפקידם – ובית המשפט ממלא תפקיד מסוים, אך לא מרכזי – לפעול לשירושם של מושגים אלה: מערכת החינוך, הנהגה מקומית ומגזרית, ועוד".
לא נשתנה הרבה. אמנם, המודעות גברה אבל חשוב שלא תתמצה ביום הבינלאומי ובכותרות אחרי מקרה מזעזע. היא פתיח נכון, אך אינה מספקת. נחוץ יותר. יבורכו המתמידים במאבק.
ב. על קיום הסכמים. כל מי שיראה בשורות הבאות הקשר פוליטי ישראלי יעשה זאת על חשבונו; אינני אדם פוליטי. נאמר בתורה (דברים כ"ג, כ"ד) "מוצא שפתיך תשמור ועשית". בימים אלה ניתן בבית המשפט העליון פסק דין בנושא תובענות ייצוגיות. השופט ניל הנדל כתב, בפרק מרשים מן המשפט העברי, בעניין חובות ציבור:
"החכם (ר' שלמה דוראן מצפון אפריקה במאה הט"ו) העיר על התנהגות הקהילה. הקהילה איננה נוהגת להתנער מחובותיה תוך שימוש בטענות של הונאה והטעיה. כי דווקא הקהילה (או הרשות) חייבת לפעול על פי הסכמים אף יותר מצד רגיל, בשל החובה של נציגות הציבור לנהוג בהגינות ולשמש דוגמה".
יושר והגינות הם יסוד מוסד. בתי משפט אינם ממהרים להתערב בהסכמים פוליטיים (אף כי הדבר אפשרי), אבל "הסכמים לקיום ניתנו", כלשונו של השופט זילברג, "ישמע חכם ויוסף לקח" (משלי א', ה').
ג. על סאיב עריקאת ועל "כמעט תיק פלילי". לקראת ועידת מדריד ב-1991, שבה עמדנו על השתתפות פלסטינים מיו"ש ועזה בלבד ולא אש"ף, היה סאיב עריקאת, אקדמאי צעיר מיריחו, אמור להשתתף במשלחת הירדנית-פלסטינית. לפני הוועידה התראיין והודיע שהוא נציג אש"ף. מסרנו שלא יוכל להשתתף בשיחות.
לימים אישר יצחק רבין לצרף את עריקאת לשיחות. הוא הפך עצמו לנושא דגל זכויות אדם, והיה בין אלה שיומיום הגישו לנו במו"מ רשימת תלונות, וכמובן פרסמו בתקשורת. לקחנו זאת ברצינות
במליאת הוועידה, אל מול המצלמות, הופיע עטוי כאפייה סמלית גדולה, וניגש אליי בתפקידי כראש משלחת ישראל למו"מ עם הירדנים והפלסטינים. הוא הושיט לי יד ולחצתי את ידו, אך אמרתי לו, עצתי שלא תופיע לשיחות הדו-צדדיות בעוד יומיים אם אתה רוצה לסייע לאחיך. אכן לא הופיע, אך חבר הכנסת דאז דדי צוקר, שתמך בהכרה באש"ף, הגיש ליועמ"ש, לשם הגחכה, תלונה נגדי על מגע עם אש"ף בניגוד לחוק. בשובי התקשר היועץ המשפטי חריש ושאל מה לעשות עם התלונה. צחקתי והצעתי לו לסגור. נותרתי לשמחתי בלי רישום פלילי.
לימים אישר ראש הממשלה יצחק רבין לצרף את עריקאת לשיחות. הוא הפך עצמו לנושא דגל זכויות אדם, והיה בין אלה שיומיום הגישו לנו במו"מ רשימת תלונות, וכמובן פרסמו בתקשורת. לקחנו זאת ברצינות. סגני במזכירות הממשלה אריה זהר ואנכי היינו טורחים לקבל התייחסות הרשויות ולהכין מענה. סיפר לי אחד מנציגי ישראל במו"מ שאחרי אוסלו, בו לא השתתפתי, שעריקאת אמר לו "איך הוצאנו את הנשמה לאלי רובינשטיין, והוא לקח אותנו ברצינות". אינני מצטער. זכויות אדם חשובות בעיניי.
ד. ביידן ופולארד. בכל ביקור בוושינגטון, במשך שנים, הייתי מקיים שיחות בנושא שחרורו של יונתן פולארד, על בסיס הומניטרי. בדצמבר 1990 שוחחתי עם סדרת אנשי ממשל וקונגרס. אחד מהם היה סנאטור ג'ו ביידן, יו"ר הוועדה המשפטית בסנאט. ביידן – שהכרתיו מימיי בשגרירות – היה מסויג תחילה. אחר כך "התחמם" קצת ואמר שהוא נכון להקשיב, אך לא חייב עצמו. בינואר 1991 תדרכתי את השגרירות לקיים שיחה אישית בדרג בכיר עימו, כדי לבקשו להצטרף לפניית סנאטורים לנשיא בוש. הסוף אינו זכור לי, אך גאולה לפולארד לא באה.
ה. על שנאת חינם ואהבת חינם. ועוד משהו: הערב תחילת חנוכה. מלכות החשמונאים חרבה בגלל שנאת חינם פנימית, שאויבים חיצוניים ניצלו. גם אם קשה ללמוד מההיסטוריה, לפעמים חיוני. נלמד מהרב אברהם יצחק הכהן קוק אהבת חינם. חג אורים שמח לכולם.
- אליקים רובינשטיין הוא שופט עליון בדימוס, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
