עסקת החטופים האפשרית מגיעה לנקודת רתיחה, וחלק מהמשפחות שהגיעו לוושינגטון לקראת נאומו של ראש הממשלה נתניהו בקונגרס, טוענות שמדובר ב"תיאטרון פוליטי". פרופסור יונתן דקל-חן, אביו של החטוף שגיא דקל, אומר כי בפגישה שנערכה בין המשפחות לבין נתניהו השאלות שנשאלו לא זכו לתשובה מראש הממשלה.
ריאיון עם פרופ' יונתן דקל-חן 24.07
(צילום: ירון ברנר)
לדבריו, "הוא פשוט יצא להצגה כמעט תיאטרלית של רבע שעה, אני לא יודע לצורך מי, או מי נהנה מזה. אני חושב שכל מי שהיה שם, משפחות של חטופים, הבין את זה אולי להוציא אחד או שניים שהם מ'פורום תקווה' או 'פורום גבורה' שאני לא מבין למה בכלל צורפו לשיחה הזאת. נשארנו בהלם שיש אי-נכונות להתמודד עם השאלות בצורה מכבדת ומכובדת אלא סוג של תיאטרון פוליטי שבעצם מיועד להציג לנו מצב שרק הוא מבין בביטחון ורק הוא דואג למה שהוא מציג כסכנה תמידית".
"שאלתי איך ייתכן מצב כזה, כאשר כל מערכת הביטחון, כל הקהילה המודיעינית במדינת ישראל, עד שר הביטחון, אומרים בצורה ברורה שהבשילו כבר כל התנאים ושמדינת ישראל, יכולה לחיות, צריכה לחיות, עם ההסכם, כפי שהוא. כל דחייה עולה בחיי אדם. ראינו את זה שוב אתמול בבוקר, כאשר קיבלנו הודעות שעוד שניים מתו בשבי. אחד מהם חבר שלי 40 שנה, והוא השביעי מהחטופים של קיבוץ ניר עוז שמת בשבי. נרצח בשבי בזמן משמרתו של רה"מ וממשלתו".
בהמשך עלה גם הנושא של הטבח בניר עוז לשיחה ודקל-חן אומר כי "שאלתי אותו איך סביר שכמעט 10 חודשים אחרי הטבח וההשמדה של ניר עוז רה"מ לא מצא את הזמן בלו"ז שלו לבקר בניר עוז או את הקהילה. גם על זה לא קיבלתי תשובה. שאלתי שאלה שלישית, מה פירוש האמירה שמיוחסת לו, שלא מתים בשבי. הוא לא אהב את השאלה הזאת וציטט משהו שלא הצלחתי להבין. מכל הרגעים הקשים שהיו מאז 7 באוקטובר, הפגישה עם ראש הממשלה ביום שני בערב הייתה אולי הרגע הנורא ביותר מאז".
אני מניחה שלא ככה ציפית לצאת מהפגישה הזאת, בטח לא כשקיבלת את ההזמנה להגיע לשאול את רה"מ שאלות.
"בהחלט. לא היו לי ציפיות. כבר עברתי אחת מהפגישות הקטנות יותר עם רה"מ, בת"א לפני מספר חודשים. הוא ואשתו, שגם הייתה שם, לא הגיבו לשאלות. חוסר אמפתיה של ממש, ושום הקשבה. שמיעה, כי אין ברירה, אבל הקשבה ממש? לא. והוא לא התקדם כלום בעמדתו".
כשנועה ארגמני מדברת, ונותנת עדות כ"כ מרגשת של מישהי שהייתה מבפנים, הייתה גם התעלמות?
"אין מענה. לטענתו, הדבר החשוב ביותר זה להשמיד את החמאס. מין הבטחה לבוחריו, כנראה. כשהצבא כבר הודיע, די מזמן, שהחמאס חוסל כארגון לוחם, שאין לו יכולת למשול יותר בעזה, כמובן שלמדינת ישראל עדיין אין תוכנית ליום שאחרי. ואולי, אם חמאס יכול להתאושש זה יבוא, בעיניי, כהיסטוריון, כשכן של עזה מזה 40 שנה, מתוך זה שלמדינת ישראל אין בכלל תוכנית ליום שאחרי, דבר שגם מעלה את הזעם של כל העולם נגדנו. השחיקה, שבכל זאת ישנה בעזה מתחילת המלחמה, אין לה תכלית, אם אין לנו תוכנית ליום שאחרי".
מה אתה הולך לבקש מהנשיא ביידן בפגישה שלכם ביום חמישי?
"קודם כל נשמע מה שיש לו לומר, הרי בכל זאת חלו מספר שינויים במעגל האלקטורלי בארה"ב. נשמע ממנו אם מאחורי זה יהיו שינויים כלשהם. יש לי אמון מוחלט בנשיא ביידן ובמחויבות שלו לשחרור כל החטופים, לא רק את 8 האזרחים האמריקנים שנותרו שם. הוא הוכיח את זה שוב ושוב. לצערי הרב, אני אומר את זה בבושה, בלי הלחץ האמריקני, ממשלת ישראל הנוכחית לא הייתה בכלל מתקדמת, לא בנובמבר וגם לא היום, לקראת שום עסקה, וזאת מתוך ראייה משיחית וניסיון לטשטש את הזוועה של 7 באוקטובר".
הפגנה נגד בנימין נתניהו בקריאה לעסקת שחרור חטופים מול הקפיטול בוושינגטון, ארה"ב
(צילום: איתמר אייכנר)
איפה תהיה בזמן הנאום של רה"מ בקונגרס?
"אני אהיה כנראה ברשתות התקשורת, לא רואה צורך להיות בקונגרס בזמן שראש ממשלתי אומר דברים שכמעט כל ילד מבין שבמקרה הטוב הם לא מדויקים לגבי המצב הנוכחי בארץ, הסכנות האמיתיות למדינת ישראל, ושוב, ניסיון לטשטש, למרוח, לערפל את ההתקדמות או האי-התקדמות יותר נכון, מצד ישראל, להסכם לא מושלם. הסכם לא מושלם עם השטן. אני, כמו רבים אחרים, לא מבין בשביל מה הוא הגיע לפה בכלל".
"אין צורך למדינת ישראל שהוא יבוא לנאום בוושינגטון עכשיו. שום צורך, לא ביטחוני ולא אחר. יש רק לקוות שבמהלך הנאום הזה או בפגישות שלו עם הנשיא, עם סגנית הנשיא, שהוא יהיה סוף-סוף בשל פוליטית, מצויד באומץ פוליטי שחסר לו, לאתגר את החברים שלו לקואליציה ולחייב ולהכניס את מדינת ישראל לעתיד שמגיע לכולנו, שזה מתחיל ביום שמדינת ישראל חותמת על הסכם שיביא את החטופים הביתה".
