פרחאן קאדי אמר בצהריים (יום רביעי) כי לא ראה חטופים אחרים במשך התקופה שהיה במנהרה בשבי. "היו איתי שובים בחדר, לא דיברתי איתם", סיפר על המחבלים שהחזיקו בו כשהם רעולי פנים. "הייתי בחדר לבד ולא ראיתי גם שבויים אחרים", אמר.
העדות שלפיה אמר שראה חטוף מת לצידו, נציין, עדיין נבדקת במערכת הביטחון. בחדשות קשת פורסם היום כי תחילה הוא נלקח לדירה ולא למנהרה, ושם ראה את אחד מחבריו לשבי גוסס למוות, בעוד המחבלים מצלמים זאת. לפי הדיווח, פרחאן אמר כי "מיד לאחר מכן צילמו גם אותי, ואז ראיתי איך הוא נרצח בשבי. באותה תקופה עשו לי ניתוח כדי להוציא את הקליע שהיה ברגלי. הניתוח היה כמעט ללא חומרי הרדמה - וזה כאב מאוד. לאחר כחודשיים, המחבלים העבירו אותי למנהרה, שם הייתי לבד ורק עם מחבלים סביבי. לא ידעתי להבדיל בין יום ללילה".
לדברי קאדי, השובים אפשרו לו להתפלל. "אתה יושב וקם, מתפלל וחוזר לישון", סיפר היום כיצד העביר את הזמן בשבי. לבני משפחתו אמר כי הדבר החשוב ביותר מבחינתו הוא שחרור יתר החטופים, שכן "יש עוד אנשים שסובלים כמוני - ואני לא רוצה לחשוב שמישהו יכול לעזור ויישב בשקט".
לפי דיווח בכאן חדשות, קאדי סיפר לגורמי הביטחון כי שוביו נמלטו מהמנהרה שבה הוחזק לפני כשבועיים לאחר ששמעו את הקידוחים של הכלים ההנדסיים של צה"ל. עוד אמר כי לפני שנמלטו, שובים פיזרו במנהרה מטעני חבלה כדי למשיך את החיילים פנימה - ואז לפוצץ את התוואי התת-קרקעי.
אחיו, ג'ומעה קאדי, סיפר כי בשבוע שעבר אמם בת ה-90 אמרה לו שהיא מרגישה שפרחאן חי ובריא - אבל דואג לה. "היא ראתה בחלומות שלה שהוא בסדר וירו לו ברגל", אמר. "כל הזמן היא העבירה לנו מסרים. אלה דברים מדהימים. היא אמרה לנו להירגע, לא לדבר עם אף אחד, ושאלוהים איתנו".
היום פרחאן זכה לראות את אמו, לראשונה אחרי 327 ימים. "דבר ראשון הוא נישק לה את הרגליים, ואמר לה 'אני מצידי אחרי זה מוכן למות. זה החלום שלי היה'".
קאדי, תושב הפזורה הבדואית בנגב, בן 52 ואב ל-11 ילדים, נחטף ב-7 באוקטובר מאזור קיבוץ מגן שבעוטף עזה, שם עבד כשומר בבית האריזה. הוא אמר במאהל המבקרים שהוכן עבורו ליד ביתו כי "לכל חטוף, לא משנה ערבי או יהודי, יש משפחה שמחכה לו. אני מקווה ומתפלל שיהיה סוף לדבר הזה. אמרתי גם לנתניהו - שים סוף לזה. קשה מאוד לכולם". הוא הוסיף: "אני מרגיש 100%. שכל עם ישראל וכל העולם ישמע, המקום שהייתי בו - אני לא מאחל לאף אחד. אז תעשו הפגנות וכל מה שצריך כדי להחזיר את האנשים הביתה".
אתמול סיפר קאדי לקרוביו על התנאים הקשים שבהם הוחזק, על הבדידות והניתוק מהעולם החיצוני, ועל כך כי כמעט שלא ראה אור שמש במשך כל הזמן שהוחזק ברצועה. קרובי משפחתו שנפגשו עימו בבית החולים סורוקה, לשם פונה אחרי שתושאל על ידי הכוחות בשטח, סיפרו כי הוא "ירד המון במשקל, אכל בעיקר לחם ולא כל יום. אבל הוא עומד על הרגליים ומדבר לעניין". לדבריהם, "הוא חשב כל הזמן על המשפחה ולא הפסיק להאמין שהוא יצא משם. אנחנו לא יודעים להסביר איך הוא שרד, אבל הוא שרד והוא חי וזה הכי חשוב".