לאסלאם הקיצוני הג'יהאדיסטי על שני פלגיו, הסוני והשיעי, יש חשבון ארוך עם אמא רוסיה. עוד מימי הצארים מרדו המוסלמים באימפריה הרוסית, בעיקר בדרום הקווקז ולחופי הים השחור ואחר כך גם בקזחסטן בשלטון המרכזי במוסקבה. הסופר לב טולסטי כתב במאה ה-19 על המרידות החוזרות והנשנות האלו שהצטיינו באכזריות ובברוטליות משני הצדדים. הרקע היה בעיקר דתי. המוסלמים בתקופת הצארים מרדו בשלטון הרוסי שהיה נוצרי פרבוסלבי ואחר כך, כשקמה ברית המועצות הקומוניסטית, מרדו תושבי הרפובליקות המוסלמיות בשלטון המרכזי שנחשב גם הוא לכופר מפני שהיה אתיאיסטי (חסר דת), אבל השיא במאה הנוכחית היה בעקבות המלחמות בצ'צ'ניה, שביקשה לפרוש מהפדרציה הרוסית אחרי התפרקות ברית המועצות.
הפיגוע ברוסיה
מלחמת צ'צ'ניה הראשונה הסתיימה ב-1996 בתקופת נשיאותו של ילצין בתבוסה מהדהדת של צבאות הפדרציה הרוסית. קיצונים איסלאמיסטיים מדרום הקווקז השתלטו על צ'צ'ניה ואף התכוונו להרחיב את שליטתם גם לרפובליקות מוסלמיות נוספות באינגושטיה, בדגסטן ובמקומות נוספים. מוסלמים נוספים רבים במה שהיה ברחבי דרום הקווקז, חברו לפלגים ג'יהאדיסטים וניהלו מלחמת חורמה בצבא הפדרציה הרוסית עד שב-2002, שנה אחרי שנבחר, הצליח פוטין במלחמת צ'צ'ניה השנייה להביס את ג'יהאדיסטים הצ'צ'נים ולמנות כמושל צ'צ'ניה את קדירוב, נושא דברו, שמאז שולט בצ'צ'ניה בברכת פוטין באגרוף ברזל ומבלי להתחשב יתר על המידה בזכויות האזרח והאדם של נתיניו.
במקביל, הצטרפו יותר ויותר צ'צ'נים לשורות האסלאם הג'יהאדיסטי בהתחלה לאל קאעידה ואחר כך לארגונים איסלאמיסטיים ג'יהאדיסטים מקומיים. המלחמה בצ'צ'ניה תמה אמנם ב-2002, אבל כבר באוקטובר אותה שנה, לקחו כ-40-50 מוסלמים ג'יהאדיסטים מאות בני ערובה בתיאטרון במוסקבה. הפיגוע הסתיים בטרגדיה המונית כאשר כוחות הביטחון הרוסים הזרימו גז מרדים, מבוסס על סם האופיום, לתיאטרון ואז פרצו לתוכו כדי לשחרר את בני הערובה. התוצאה הייתה שכ-129 בני ערובה ו-39 טרוריסטים נהרגו משאיפת הגז שנועד להרדים אותם ורק שניים או שלושה נהרגו מאש כוחות הביטחון הרוסים שפרצו לאולם.
3 צפייה בגלריה
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וזירת הפיגוע
(צילום: Kremlin.ru/Handout via REUTERS, STRINGER/AFP)
אחר כך היה טבח בני הערובה בבסלאן, שגם הוא בוצע בספטמבר 2004 על ידי מוסלמים ג'יהאדיסטים צ'צ'נים. בהמשך, היה פיגוע התאבדות בשדה התעופה הראשי במוסקבה דומו דה דובו, שהביא ל-37 הרוגים. והיו עוד פיגועים נוספים, כולם בוצעו על ידי מוסלמים קיצוניים נגד רוסיה ורובם עוד לפני המעורבות הרוסית במלחמה בסוריה. כאמור, לאיסלאם הקיצוני יש חשבון של מאות שנים עם האימפריה הרוסית, בין אם לצאר קוראים אלכסנדר הגדול או שקוראים לו ולדימיר פוטין.
גם הפיגוע אתמול במוסקבה הוא לחלוטין על רקע דתי, אם כי הסיבה המיידית היא כנראה הסיוע הרוסי האווירי הרצחני לבשאר אל אסד במלחמתו במורדים הסונים-ג'יהאדיסטים, אנשי דעאש, שרובם מרוכזים עדיין באזור אידליב שבצפון סוריה. גם האמריקנים ובעלי בריתם "החזית הסורית הדמוקרטית" שמורכבת בעיקר מכורדים וקצת צוותים ערבים, נלחמים בדעא"ש במזרח סוריה, שזו למעשה עדיין החזית העיקרית הפעילה של דעא"ש אחרי שגורש ב-2018-2019 מחלקים נרחבים של סוריה ועיראק שבהם שלט הארגון. מאז אותה תקופה שבה דעאש חלם להקים במזרח התיכון את החליפות האסלאמית העולמית, דעאש פועל בצורה מבוזרת ברחבי העולם. הפעולות העיקריות שלו, שהן כולן פיגועי טרור המוניים, מתבצעים כעת באפריקה אבל יש סימנים שהארגון מחדש את פעילותו גם באירופה.
ניסיון הפיוס כשל
מעניין לציין שהמשטר הרוסי, שקם אחרי התפרקות ברית המועצות, ניסה במקביל למלחמה אכזרית במורדים המוסלמים גם לפייס אותם, בין השאר באמצעות מחוות של אהדה לעניין הפלסטיני. פוטין הזמין אליו משלחת של דעאש ופלגים אחרים אחרי שבת הטבח ב-7 באוקטובר ומגנה ללא הרף את "התגובה הלא פרופורציונלית" של ישראל כשהיא נלחמת בחמאס בעזה. אבל נראה שהניסיון הזה לפייס את המוסלמים הג'יהאדיסטים הרוסים באמצעות מחוות למוסלמים הג'יהאדיסטים הפלסטינים לא מצליח במיוחד.
לפני שבועיים, ב-7 במרץ, סיכלו כוחות הביטחון הרוסים פיגוע מתוכנן של דעאש בבית הכנסת הגדול במוסקבה. הם תפסו יותר מ-10 טרוריסטים, אנשי דעאש, חומרי נפץ וכלי נשק, אבל לא קראו את הכתובת שהייתה על הקיר ואז אתמול הלם דעאש פעם נוספת. הסימפתיה, האהדה והתמיכה שפוטין מפגין כלפי חמאס לא מספקת לו חסינות מפני הלהט הדתי הפנאטי-מוסלמי של אנשי דעאש מהרפובליקות המוסלמיות של הפדרציה הרוסית. קדירוב אמנם שולח את לוחמיו הצ'צ'נים להילחם לצד הרוסים באוקראינה, אבל המוסלמים באינגושטיה, בדגסטן, באוזבקיסטן וגם בקזחסטן עדיין רואים באמא רוסיה אם חורגת שמצוות הנביא מוחמד להרוג בבניה שאינם מוסלמים.
