בימים אלו מתקיימת בגלזגו ועידת האו"ם לאקלים, בה משתתפים מנהיגים מ־200 מדינות וביניהם נשיא ארה"ב ביידן וראש הממשלה בנט. בוועידה יתמקדו המנהיגים בשינוי האקלים, בהתחממות הגלובלית ובדרכים להפחתת פליטות גזי חממה. בכירותם של משתתפיה מעידה על כך שהאיום האקלימי עולה בסדר העדיפות הגלובלי לעדיפות עליונה.
ישראל, אומת ההיי־טק והחדשנות, מגיעה לוועידה בפיגור משמעותי בכל הנוגע להכרה באיום, תכנון המדיניות ויישומה.
בשונה ממדינות אחרות, ישראל טרם העמידה יעדים להתמודדות עם משבר האקלים. בימים האחרונים פורסם דוח מיוחד של מבקר המדינה, שציין כי 84% מהגופים הציבוריים לא מוכנים להתמודדות עם המשבר. עוד הוסיף המבקר כי פליטות גזי החממה לנפש בישראל גבוהות בהשוואה למדינות אחרות ודומות לאלה של מדינה בינונית בגודלה. בינתיים, בשבועות האחרונים נעשים ניסיונות ליישר קו עם המדינות שיופיעו בוועידה. וכך, את חוק האקלים הממשלה החליטה לשים בהמתנה. הצעת חוק להכיר במשבר האקלים כמצב חירום יצרה רעש ומחלוקת למרות האפשרות שתוכל להביא לשינוי, בעיקר בצד תקצוב המאבק.
כדי להתקבל בחיוב בגלזגו ובמפגשים בינלאומיים אחרים - ישראל חייבת למהר להדביק פער של שנים. האסטרטגיה הדיפלומטית של ישראל מוכרחה לקחת זאת בחשבון.
הקורונה, אם תרצו, הייתה קדימון לסרט האימה שאיש מאיתנו לא ירצה לראות. הדבר האמיתי הוא בלתי נראה ואינו מבדיל בין יהודי למוסלמי או לנוצרי, ולבטח לא אכפת לו מהנרטיב של איש כזה או אחר. גם סכומי כסף בלתי נגמרים לא יוכלו לעצור לבדם את ההשלכות של המשבר הזה. משבר האקלים לא מכבד גבולות. ללא פעולה בינלאומית, כל אומה תישא בעלויות עצומות בגלל ההתחממות הגלובלית, כולל התמודדות עם נזקים מאסונות טבע שיתגברו, והכלת כשלים בשרשראות האספקה המסחריות.
דיפלומטיה היא אמצעי ליישוב סכסוכים ללא שימוש בכוח ובאמצעות עקרון שיתוף הפעולה בין מדינות, ודיפלומטיה ירוקה היא הדבר הגדול הבא. היא מכוונת לבריאות - של כדור הארץ, של האדם, החברה והסביבה. היא שמה דגש מיוחד על שיתוף פעולה בינלאומי המבקש לבסס מערכת של הגנה ושימור הסביבה אשר ביסודה ערכים של זכויות אדם לסביבה משגשגת ומאוזנת מבחינה אקולוגית. זכותו של כל אדם להיות מוגן מנזקי האקלים הגוברים. סולידריות חברתית לא מסתכמת בחלוקת מזון "לעניי עירך" בשיאה של מגפה גלובלית. מדובר בנורמה חברתית מהחשובות שיש לבני האדם, נורמה שמהווה בסיס להיווצרו של המשפט הבינלאומי וזרז לתהליכי הגלובליזציה המאפיינים את המאה ה־21.
המאמצים שנעשו ליצירת מסגרת ארגונית ואמנות בינלאומיות ירוקות ידעו עליות ומורדות. כל אלו היו לפני הקורונה, ומגפה גלובלית מביאה להפנמה מהירה של סיכונים ואיומים. היום כבר ברור לכולם: לא מדובר בשאלה של האם או מתי אלא שאלה של איך מונעים, או לפחות מתמודדים עם, הקטסטרופה הבאה.
דנה וולףצילום: גבריאל בהרליהמשבר האקלים מחייב אותנו בהיערכות ובפעולות אופרטיביות. ישראל בתוך כל זה יכולה וצריכה להוביל. יש לנו את כל היכולות המדעיות, את הניסיון המתבקש וגם את הכוח האנושי. הדיפלומטיה הירוקה אינה מייצגת את "יפי הנפש וחובבי השלום" אלא היא כורח המציאות. היא החובה שלנו למען עתיד ילדינו.
ד"ר דנה וולף היא מומחית למשפט בינלאומי, ניהול משברים גלובליים ומשא ומתן, אוניברסיטת רייכמן
