את התובנה הבאה למדתי מיובל שטייניץ, לשעבר שר בכיר בליכוד. הנושא הוא הקשר בין יכולות האויב לבין כוונותיו. רבים עושים הפרדה חדה מדי בין שני אלה. כך קרה ערב מלחמת יום הכיפורים וכך קרה ערב 7 באוקטובר. בשני המקרים צה"ל הכיר לכאורה את היכולות המאיימות של האויב אך העריך כי אין לו כוונה לתקוף. מתברר כי הקשר בין שני המשתנים, היכולת והכוונה, הוא הדוק ודו-צדדי.
נניח כי בגזרת גבול מסוימת נמצא מולנו אויב חזק עם יכולת התקפית גבוהה. בשל כך מחליט המטכ"ל להציב בגזרה זו עשרה גדודים בהגנה. עכשיו מתחיל התהליך הבא: בשלב א' מעריך האויב שאנחנו חזקים ולכן מחליט שלא לתקוף. בשלב ב', המודיעין שלנו מעריך נכונה כי אכן, אין לאויב כוונות לתקוף. בשלב ג' מגיע המטכ"ל למסקנה הנכונה לכאורה לפיה אין לאויב כוונה לתקוף, ולכן חבל "לבזבז" עשרה גדודים בגזרה "שקטה" זו ומעביר שישה מתוך עשרת הגדודים לגזרות אחרות או לאימונים. בשלב ד' מעריך האויב שנית את המצב ומגיע למסקנה כי בשל הרידוד בהערכות צה"ל דווקא נכון עכשיו לתקוף. כוונת האויב השתנתה היות והיא איננה משתנה שאינו תלוי, וגם היא איננה תוצאה של הערכת כוחותיו שלו אלא תוצאת הערכת "יחסי העוצמה" בינינו לבינו. בשלב ה' המודיעין שלנו דבק בהערכתו (שהייתה נכונה לשעתה) שאין לאויב כוונה לתקוף. בשלב ו' ההיערכות הדלילה של כוחותינו לצד רמת כוננות נמוכה מייצרים מצב שבו האויב תוקף ונהנה גם מהפתעה וגם מעדיפות בכוחות.
הצורך של ישראל איננו רק בקיומם של כוחות רבים שיכולים להיקרא למלחמה, אלא גם בקיומם של כוחות בכוננות מיידית ומתוגברת בכל הגזרות
הקשר בין נושא זה לבין חוק הגיוס חזק מכפי שנראה. הצורך של ישראל איננו רק בקיומם של כוחות רבים שיכולים להיקרא למלחמה, אלא גם בקיומם של כוחות בכוננות מיידית ומתוגברת בכל הגזרות. הסיבה העיקרית לכך היא שישראל איבדה חלק ניכר מכוח ההרתעה שלה. עד 7 באוקטובר לא היו לאויבינו הרבים כוונות לתקוף את ישראל, מפני שהם פחדו מהעוצמה הישראלית - אך לפני שמונה חודשים חל שינוי. הראשון שהבין זאת היה נסראללה, שמאז 2006 נמנע מעימות צבאי עם ישראל, וכעת אינו חושש להסלים מיום ליום.
בעקבות חזית לבנון עלולות להיפתח חזיתות נוספות, כאשר המאיימת מכולן היא גזרת קו התפר. כבר עתה ישנם גורמים פלסטינים, בעיקר באזור טול כרם-קלקיליה, שבוחנים את המצב, ונוכח דלילות כוחות צה"ל מולם הם עלולים להגיע למסקנה כי יש בכוחם לשחזר את אירועי 7 באוקטובר גם בגזרה זו. מגמה דומה עלולה להיווצר מצד גורמים עוינים בירדן, שמול הדלילות היחסית בכוחות צה"ל הן בגזרת הבקעה והן בגזרת הערבה יחליטו שזו ההזדמנות לתקוף. כמו כן, גדלים האיומים בתוך יהודה ושומרון.
יש, אם כך, צורך לתגבר את כוחות צה"ל בכל הגזרות לטובת שתי משימות: הראשונה, להרתיע אויבים, והשנייה, לאפשר תגובה יעילה אם וכאשר האויב יתקוף. יותר מכך, ההתבססות על גיוס מילואים נרחב היה דבר נכון חלקית טרם מלחמת יום הכיפורים, אבל כיום זמן התגובה הנדרש הוא 24 דקות ולא 24 שעות. מענה מיידי כזה ניתן לספק רק בעזרת כוחות סדירים או כוחות מילואים הנמצאים בתעסוקה מבצעית.
אותה ממשלה שגרמה לשחיקה בכוח ההרתעה הישראלי משתמשת עכשיו בכל טריק אפשרי בכדי למנוע את צו השעה - הגדלה מיידית של הכוח הצבאי הסדיר על ידי גיוס רחב של תלמידי ישיבות.
