האירוע שבו נהרגו שלושת החטופים בשג'אעיה אתמול (שישי) הוא טראגי ואסון נורא, לא רק מפני שנהרגו בו בשוגג שלושה ישראלים שצה"ל אמור היה להציל מהשבי, אלא מפני שזה היה גם מקרה מובהק של ירי כדי להרוג אנשים לא חמושים. לפי התחקיר הצה"לי, היה ברור לחלוטין שהם אינם מסכנים את הכוח שירה בהם ולקח את חייהם.
התקרית האומללה והמקוממת התרחשה בשכונה העזתית המסוכנת ביותר, ושבה נתקלו לוחמינו בהתנגדות העזה ביותר ובמחבלים האכזריים והערמומיים ביותר. יומיים לפני האירוע הייתה שם ההיתקלות הקשה שבה כוח של גולני נכנס למלכודת ובקרב שהתפתח נהרגו תשעה מלוחמינו בהם מג"ד גדוד 13, שני מפקדי פלוגות ואנשי יחידת החילוץ 669.
יתרה מזאת, הכוח שכמה מאנשיו ירו בחטופים ניהל באותו יום שישי קשה קרבות עם מחבלים באותו תא שטח בלב שכונת שג'אעיה. אפשר להבין מדוע הלוחמים חשדו בכל תנועה בשטח כניסיון למשוך אותם למארב מטענים כמו זה שהרג את חבריהם יומיים קודם. לכן, דמם היה חם והם היו דרוכים עד הקצה אבל מן התחקיר שביצע אלוף פיקוד דרום ומפקדים אחרים בשטח עולה בבירור שלא הייתה שום הצדקה לירות בחטופים, הם הלכו בשטח פתוח שנצפה היטב מהבניין שבו היו הלוחמים ומה שהכי מזעזע אחד מהם החזיק מקל שאליו הוצמדה פיסת בד לבנה.
הם גם היו עירומים בפלג גופם העליון, כך שלא נשקפה מהם סכנה של ניסיון התאבדות עם מטען נפץ על הכוח. גם אם הלוחמים שהיו במבנה ושירו בחטופים חשדו בתעלול ערמומי ובמלכודת שטמנו להם אנשי חמאס, הם היו יכולים בקלות לטפל בהם באמצעות נוהל מעצר חשוד רגיל או באמצעות ירי אזהרה באוויר. כך הם היו עוצרים את החטופים והיו יכולים לבדוק אותם.
אבל מה שהכי חמור שהקלע שפגע בחטופים והחיילים שירו יחד איתו בשלושת האנשים, שאחד מהם הניף דגל לבן, היא שהם עשו את זה בניגוד מוחלט לפקודות ולהוראות הפתיחה באש שקיימות בצה"ל לא רק בלחימה בעזה, אלא בכל מקום זו הפרה חמורה של המשמעת והחוק הצבאי.
למרבה הצער והכעס, זה לא סוף הסיפור. מג"ד הכוח שירה חשב שמדובר בהיתקלות עם מחבלים. בינתיים אחד החטופים שנפצע כנראה אבל היה עדיין בחיים הצליח לברוח לתוך מבנה סמוך המג"ד עם כוח שהיה איתו הגיע כעבור דקות ספורות לאותו מבנה. המג"ד ואנשיו שמעו מישהו קורא "הצילו" בעברית מתוך המבנה, כרזו לו שיצא החוצה - וכשהוא יצא החוצה כפי שהורו לו, הם ירו בו.
בדיעבד הם מסבירים שחשבו שהצעקה "הצילו" היא ניסיון של אנשי חמאס למשוך אותם לתוך המבנה. הטענה הזאת אינה חסרת רקע ובסיס עובדתי, כיוון שהיו כמה מקרים שבהם אנשי חמאס השמיעו הקלטות בעברית של תינוקות בוכים כביכול וקריאות בעברית כדי למשוך את אנשינו למלכודות של זירת מטענים. אבל במקרה שלפנינו לא הייתה שום פעילות, החטוף יצא אליהם הם לא נדרשו להיכנס לבניין והיו במחסה בטוח ולכן גם לירי על החטוף השלישי שנותר בחיים לא הייתה לא הצדקה מבצעית - והוא התבצע בניגוד להוראות הפתיחה באש ולקוד ההתנהגות המחייב את חיילי צה"ל.
הפרטים האלו לא היו ידועים אתמול, ולכן אני, כמו רבים אחרים שלא ידעו את פרטי התחקיר שהתגלו בצהריים, חשבנו שמדובר אך ורק בטעות טרגית ובחטפים שנקלעו לרוע מזלם לאש צולבת.
התחקיר היום מוכיח שהטרגדיה היא בעלת מאפיינים חמורים בהרבה: ראשית, מותם של החטופים באש שצה"ל שאמור היה להגן עליהם; שנית התנהלותם של הלוחמים שירו באנשים שלא סיכנו אותם בעליל ואף השתמשו בכל הסימנים הבינלאומיים כדי לאותת שאינם מהווים סכנה. זו לא רק טרגדיה זה ביזיון ואות קלון שהצבא יצטרך לעמול הרבה כדי לוודא שהוא לא ישנה ולא יכתים את לוחמינו ואת צדקת הדרך ומוסר הלחימה שלהם.
צדקת הדרך ומוסר הלחימה הם מרכיבים מרכזיים בעוצמתו של צה"ל ואסור שהם יתכרסמו גם בעיתות שהדם רותח ואתה מושפל, זועם ושואף נקם. יש רק נחמה אחת, שצה"ל תחקר מהר ולעומק - ופרסם את הממצאים המחרידים בלי לטייח, כדי שנלמד.
