בנט: "נגיע לכמה מיליוני נדבקים"
(צילום: לע"מ)
שוב ושוב מתחדדת בימים האחרונים ההבנה שהמנטרה ששמענו במשך שבועות, "הרווחנו זמן יקר", בין התפשטות האומיקרון בעולם לתחילת ההתפרצות בישראל - הייתה כמעט ריקה מתוכן. נכון, ישראל רכשה את התרופה "פקסלוביד" שמיועדת לחולי קורונה עם פוטנציאל להידרדרות למצב קשה. במקביל ניתן חיסון רביעי לאוכלוסייה בסיכון, אף שיעילות המהלך מוטלת בספק. ואולם בזמן היקר הזה הממשלה ומשרד הבריאות לא הצליחו להכין כראוי את המדינה בפני גל התחלואה הנרחב ביותר.
תוספת מיטות: הקשר בין מוכנות בתי החולים לקליטת חולים קשים להמשך שגרת החיים של כולנו הוא הדוק. המשמעות של יותר מיטות היא שולי ביטחון רחבים יותר. האם בין 20 בנובמבר, כשדווח על מקרה ההדבקה הראשון בישראל של אומיקרון, לשבוע שעבר, כשהחלה העלייה החדה במספר המאומתים והחולים קשה, נוצל אותו "זמן יקר" לטובת תוספת מיטות בכלל ומיטות טיפול נמרץ בפרט?
7 צפייה בגלריה
הורוביץ למנהלי בתי החולים: "כרגע אין הסכמה על תוספת"
(צילום: טל שחר, יאיר שגיא, רויטרס)
תשובה לכך סיפק שר הבריאות ניצן הורוביץ בפגישה שהתקיימה בשבוע שעבר עם מנהלי בתי החולים. "כרגע אין הסכמה", הוא אמר בעניין והתייחס למשרד האוצר. פרויקטור הקורונה, הפרופ' סלמאן זרקא, הדגיש השבוע את חשיבות תוספת המיטות, אך לא נקב במספר המדויק הנדרש בגל החמישי.
הקופות קורסות: לצד בתי החולים, קופות החולים נמצאות היום במצב מלחמה. הן מפעילות את מבצעי החיסונים, אחראיות לחלק גדול ממאמץ הבדיקות, וכל זאת במקביל להמשך הטיפול השוטף בקהילה, שעד כה לא נפגע באופן ממשי. הן אמנם קיבלו תוספות כוח אדם מפיקוד העורף לטובת מבצעי החיסון, אך עד כה נראה כי גם בגזרה הזו לא הוכנה תוכנית עבודה מסודרת. אין גם תקציב ייעודי לקופות - מעבר לתקציב הקבוע שהן מקבלות לטובת המאבק בקורונה - לקראת גל התחלואה המשמעותי. הקופות מתמודדות עם רשימה ארוכה של מטלות ותחומי אחריות, ונראה שהן נותרו לבד.
עומס על הצוותים הרפואיים: הפרסום השבוע ב-ynet ו"ידיעות אחרונות", ולפיו במשרד הבריאות שוקלים להתיר לחברי צוותים רפואיים מאומתים ללא תסמינים להמשיך בעבודתם בבתי החולים, עורר סערה. מבלי להיכנס לוויכוח המדעי והבריאותי של המהלך, שאינו משולל לחלוטין כל היגיון, הוא בעיקר מעיד על המצוקה הקשה שעימה מתמודדים במערכת הבריאות.
פרופ' רוני גמזו נגד מנכ"ל משרד הבריאות, אתמול
(צילום: שחר גולדשטיין, משי בן עמי)
כמות הרופאות והרופאים, האחים והאחיות, שנכנסים לבידוד או נדבקים, מזנקת מדי יום. החשש הגדול הוא שיתוק של מחלקות ומרפאות. זו לא תחזית אלא כבר מציאות בחלק מבתי החולים. בברזילי באשקלון, למשל, כבר התחילו לבטל ניתוחים אלקטיביים. בגל הרביעי ניתנה תוספת כוח אדם לבתי החולים. זה היה מהלך מעט מוזר, בעיקר משום שיצא אל הפועל בפעימות ובהתאם לעלייה במספר החולים הקשים, אבל טוב שהוא קרה. תוספת כוח אדם בגל החמישי? שום מילה עד כה.
פארסת האנטיגן: בדיקות האנטיגן אינן יעילות ומפספסות לא מעט מקרים של הדבקה. ההישענות עליהן כמדד יחיד לקביעת הדבקה היא בעייתית. אבל את כל זה אנחנו כבר יודעים. מספיק לשמוע משפט אחד שנאמר השבוע מצד גורמים במפקדת אלון של פיקוד העורף לכתבי הבריאות כדי להבין עד כמה, אם בכלל, נוצל אותו "זמן יקר" לטובת התארגנות להרחבת קיבולת המעבדות. למעשה, הקיבולת לא השתנתה לקראת הגל החמישי. היא עדיין עומדת על 170 אלף בדיקות שניתן לעמוד במסירת תוצאה שלהן בתוך 24 שעות.
הצורך בהרחבת מספר הבדיקות היה ברור לכל כבר בהתחלה. הזהירו אותנו פעם אחר פעם מפני גל גדול של הדבקות, שיביא בהתאם לזינוק חד במספר הנבדקים, אבל הזמן הזה לא נוצל כדי לספק לכל אזרח את הבדיקה המהימנה ביותר. אחרי ארבעה גלים ותמונות של תורי ענק במתחמים, ממשלת ישראל העדיפה לצעוד בעיניים פקוחות אל עבר הפארסה.
שינוי בתוכניות: התעוררתם הבוקר ועוד לא פורסמו הנחיות חדשות ממשרד הבריאות, שמבטלות במידה מסוימת הנחיות קודמות? חכו, היום עוד צעיר. לעיתים נראה כי הבדיחה השחוקה מהגל הראשון, שמי שמבין את ההנחיות יוכל להתקבל לטכניון באופן אוטומטי, אינה רחוקה מהמציאות. במילים אחרות, הציבור לא מבין מה רוצים ממנו.
ההנחיות המבלבלות יוצאות לעיתים ללא תיאום, כפי שקרה ביום חמישי האחרון, כאשר ההודעה על תחילת מבצע הבדיקות בבתי הספר לא תואמה בין משרד הבריאות למשרד החינוך. הן כאמור משתנות כמעט מדי יום וגורמות לאובדן הקשב של הציבור. לתושבי ישראל נמאס מהחלטות שמשתנות כל יום, ובניגוד למדיניות המשרד - זו כבר ממש מגמה יציבה.
גל האומיקרון במערכת החינוך: בלבול וכאוס מוחלט
מהרגע שבו פרץ לחיינו בסערה גל האומיקרון התבלט הכאוס במערכת החינוך כמאפיין מרכזי של הבלגן הכולל במדינה. מתווים שמשתנים לפעמים כמה פעמים ביום, ביטול הכיתה הירוקה, ביטול הרמזור, ומה לא. במצב כזה של חוסר ודאות חווה מערכת החינוך אולי את המשבר הגדול בתולדותיה. ואת התרגום לחיי היומיום מכיר כל הורה שחבר בקבוצת ווטסאפ של כיתה או גן בישראל, ולפעמים לא יודע עד שעות הבוקר מה קורה עם הילד באותו יום.
ביטול הרמזור והיעדר מדיניות: נדמה שהבלגן תפס תאוצה עם ביטול הכיתה הירוקה ומתווה הרמזור. מתווה הרמזור איפשר למקד הגבלות ברשויות כתומות ואדומות, אך בוטל בשל התנגדות ועדת החינוך ושרת החינוך משום ששלח תלמידים ללמידה מרחוק בלי קשר להיקף התחלואה בכיתה. ביטול המתווה היה בבחינת הכל או כלום, במקום לייצר הגבלות ספציפיות.
עם ביטול המתווה הושוו למעשה ההנחיות במערכת החינוך להנחיות הכלליות בקהילה - אולם למערכת החינוך מאפיינים ייחודיים, בהם למידה בצפיפות בכיתות של 30 תלמידים ומעלה, כשרבים מהילדים אינם מחוסנים וסיכויי ההידבקות גבוהים ומהירים. מצד שני, קביעת הגבלות בבתי הספר, כמו חלוקה לקפסולות, מתייתרת כל עוד בשעות אחר הצהריים התלמידים רשאים להתערבב עם קבוצות אחרות ולהיות בכל מקום הומה אדם.
בסופו של דבר, הלימודים מתנהלים "כאילו" כרגיל, כשבפועל המנהלים וראשי הערים מקבלים החלטות על סגירת כיתות, שכבות וגם מוסדות שלמים מדי יום לאור ממדי התחלואה הגבוהים. בימים אלה מערכת החינוך מתנהלת בחוסר ודאות, ובהיעדר אחידות בהתנהלות בתי הספר כשחלקם מקיימים הוראה היברידית מהכיתה ובזום לטובת תלמידים בבידוד, אחרים מלמדים רק בזום, ויש שמסרבים לשלב למידה והתלמידים בבידוד מנותקים מהכיתה.
היעדר פתרון ללומדים מהבית: בפועל, מתרחשת מדי יום הדבקה המונית של תלמידים וצוותי חינוך, והתוצאה היא כניסת עוד ועוד תלמידים או כיתות לבידוד. לעיתים חלק מתלמידי הכיתה מגיעים ללמוד בבית הספר וחלק נמצאים בבידוד בבית. ארגוני המורים אוסרים על המורים להציב מצלמות בכיתות לטובת התלמידים בבית, ומשרד החינוך הכריע לטובת שילוב למידה היברידית בהתאם להחלטת המנהל ורק במקרה של אין ברירה למידה מרחוק. במצב חירום יש לאפשר שימוש במצלמות ומעבר ללמידה היברידית באופן קבוע בלי קשר לעמדת המנהל או ארגוני המורים.
המחסור בנאמני קורונה: עוד מוקד בעייתי הוא המחסור בנאמני קורונה במוסדות החינוך. הממשלה החליטה בתחילת שנת הלימודים למנות נאמני קורונה בבתי הספר היסודיים כדי לשחרר את המורים להתמודדות עם המטלות הפדגוגיות והחינוכיות. לפני שבוע וחצי הכריז ראש הממשלה נפתלי בנט כי נאמני הקורונה יבצעו בדיקות אנטיגן לתלמידי ולמורי היסודי, אך רק אתמול החלו הבדיקות להתבצע בהיקפים קטנים.
בבתי הספר העל-יסודיים המצב חמור הרבה יותר, שכן אין בהם נאמני קורונה כלל, ומנהלי בתי הספר נתבקשו בנוסף למטלות ניהול הקורונה להרכיב ערכות בדיקות ולדאוג לחלקן לתלמידים ולמורים לביצוע עצמי בבית. וכך, מנהלי ומורי העל-יסודיים, שכבר עתה עסוקים ללא הרף בניהול הלוגיסטיקה של סוגיות הקורונה - מאומתים, אישורים, השלמת חומר לימודי למבודדים וכו' - צריכים לעסוק גם בחלוקת ערכות.
