צריך לקרות משהו קיצוני מאוד כדי שנשיא ארה"ב יתנצל בפני העולם. זה גם נוגד את האתוס של האימפריה הארוגנטית, וזו גם פוליטיקה פנימית רעה. לכן, ההתנצלות של ג'ו ביידן על כך שארה"ב נטשה את הסכם פריז למלחמה בשינויי האקלים הייתה אירוע באמת יוצא דופן. העובדה שהיא התקבלה יחסית בשקט בארה"ב מעידה בעיקר על האפתיות האמריקנית כלפי משבר האקלים. כן, רוב האמריקנים, סוף סוף, מסכימים שיש בעיה, אבל לא ממש אכפת להם ממנה.
יש לכך כמה סיבות. זה מתחיל ב-DNA של ארה"ב. האדישות כלפי משבר האקלים היא שילוב של יהירות, ה"אנחנו אמריקנים, בסופו של דבר גם הטבע יפסיד לנו", עם התפיסה המעוותת של אינדיבידואליזם שלפיו "מה שיקרה לך בחיים תלוי רק בך". אם הבית שלך עלה באש בשריפה שמתחוללת עכשיו כל שבוע בקליפורניה, או טבע מתחת לעוד הוריקן, זה לא נורא, הרי יש ביטוח. ואם אין לך ביטוח, "אהה, בעיה שלך, היית צריך לעשות".
זה נמשך עם מערכת חינוך ציבורית קלוקלת, שמאז ימי רונלד רייגן מופשטת מנכסים, השקעות ומורים טובים, בעיקר באזורים כפריים מרוחקים, שבהם מה שקורה מחוץ לעיירה הוא כמו כוכב אחר. וזה מגיע לשיא עם המחסומים הפוליטיים שתוקעים את ארה"ב מהרבה בחינות במאה שעברה.
הדמוקרטים בסנאט מייצגים 40 מיליון אמריקנים יותר מהרפובליקנים, אבל בפועל החלוקה היא 50-50 וביידן לא יכול לאבד אפילו קול אחד. וכך מטיל סנאטור ממדינה בת 1.7 מיליון תושבים וטו על התוכנית להציל את העולם
לפני הכל, המפלגה הרפובליקנית היא פחות או יותר היישות הפוליטית היחידה בעולם שמכחישה את עצם תופעת שינויי האקלים. זה לא אומר שפוליטיקאים רפובליקנים ספציפיים באמת לא מאמינים – רובם אנשים משכילים שיודעים את האמת – אבל הכחשה היא פוליטיקה טובה במפלגה ששלחה את דונלד טראמפ לבית הלבן. הרי מדובר באדם שהחליט לעזוב את הסכם פריז ולהעלות את העולם של נכדיו באש, רק כי שנא את קודמו השחור שיזם את ההסכם.
בצד השני כן מכירים בחומרת המשבר, אבל גם זה לא מספיק. בדיוק כשביידן מנסה לשכנע בגלזגו שארה"ב רצינית בכוונות שלה לקחת צעדים רדיקליים, מסתובב בוושינגטון סנאטור דמוקרטי אחד, ג'ו מנצ'ין, ושם מקלות בכל גלגלי התוכניות של ביידן. מנצ'ין בא מווירג'יניה המערבית – אחת המדינות האדומות ביותר בארה"ב – רוב התרומות שלו מגיעות מתעשיית הפחם, ואף שהוא מסכים כי משבר האקלים אמיתי, הוא מסכים הרבה יותר שלא צריך להרגיז את התורמים.
ציפי שמילוביץ מתוך אלבום משפחתי הדמוקרטים בסנאט מייצגים 40 מיליון אמריקנים יותר מהרפובליקנים, אבל בפועל החלוקה היא 50-50 וביידן לא יכול לאבד אפילו קול דמוקרטי אחד. וכך מטיל סנאטור ממדינה בת 1.7 מיליון תושבים וטו על התוכנית להציל את העולם.
ארה"ב נושאת באחריות עצומה לנזק שנגרם לכדור הארץ, זה המחיר שגבתה בניית האימפריה והפיכתה למדינה העשירה בעולם. הדור הצעיר, שמתעורר למגוון הנזקים שיצר הקפיטליזם האמריקני, כן מבין את משבר האקלים ומה זה אומר לגבי עתידו, אבל הוא תלוי בדור המושחת של טראמפ ומנצ'ין, ואלה כבר לא יהיו כאן כשהכדור יישרף ואחריהם המבול.
- ציפי שמילוביץ היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
