אלפי בני משפחה, חברים, עמיתים לשירות ובכירים בחיל האוויר ליוו אמש (יום ג') למנוחות את הטייס סא"ל ארז שחייני, שנהרג עם רס"ן חן פוגל בהתרסקות מסוק העטלף בטיסת אימון מול חופי חיפה. במשך שעות ארוכות היו הכבישים סביב החלקה הצבאית בבית העלמין שבמועצה האזורית משגב פקוקים, והמשטרה נדרשה לסייע בהכוונת התנועה.
סא"ל שחייני הותיר אחריו הורים, האלמנה דנה ושלושה ילדים – תמר (11), עומרי (8) ואלון (5). מחוץ לבית העלמין סיפרו חבריו על אדם חובב ספר, טבע וטיולים. "תמיד היו לו מחשבות חיוביות ויצירתיות", סיפר אחד מהם. "זו אבדה שכולנו מתקשים לעכל. איך ארז החייכן, עם העיניים הטובות והלב הגדול, איננו?".
חבר אחר לחיל הוסיף: "דנה ושלושת הילדים היו הדבר הכי חשוב לו בחיים. אין אף אחד בבסיס שלא דיבר על בית העץ שהוא בנה להם בחצר בתקופת הקורונה. קסם של בחור, צנוע, חייכן עם טוב לב נדיר".
טייסת 193 בבסיס רמת דוד, שבה שירתו שחייני ופוגל, נחשבת לאחת הקטנות בצה"ל. לאורך השנים היא שמרה על פרופיל שקט וצנוע שמאחוריו עשיה מבצעית רגישה, גם הרחק מגבולות ישראל. האובדן של שני טייסים בכירים הוא עבורה מכה קשה.
סימני השאלה הרבים שעדיין אופפים את נסיבות התאונה, והיו גדולים יותר בשעות הראשונות שאחרי ההתרסקות, הקשו מאוד על הצוותים של היחידה. "היה קשה להרגיע ולעזור אחד לשני, כי לא היה לנו מידע", סיפר חברם של הנספים, רס"ן ע', שטס על מסוקי העטלף וכיום הוא ראש מדור סער בענף הכוחות המשולבים בחיל האוויר. "ברגע ששמעתי על הדיווחים הראשונים יצאתי לרמת דוד וראיתי איך האנשים ביחידה מתמודדים עם ההודעה הקשה. חשבנו בעיקר על המשפחות ועל איך לתמוך בהן בערפל הזה.
"משפחת שחייני גרה בשכנות אליי בשיכוני הבסיס. גידלנו יחד את ילדינו. אתמול חיפשנו וחיפשנו תמונה של ארז להעביר לתקשורת ולא מצאנו אף תמונה אחת שבה הוא לא מחייך או צוחק או משתטה. חן היה חכם, מקצועי וחד, עם יחסי אנוש מעולים. מעולם לא הרים את קולו. קשה לי לדמיין את הכיסא הקבוע שלהם בחדר התדריכים בלעדיהם".
הניסיון שצברו שחייני ופוגל הביאו אותם להתמודד היטב עם תקלת החירום שגרמה לבעירה במנוע השמאלי של המסוק ולהפסקת חשמל בתוכו. הם הצליחו להפעיל את מערכת הציפה ולבצע נחיתה במים, אך מסיבה שאינה ידועה עדיין לא הצליחו לחלץ עצמם.
בזכות תגובתם המהירה הצליח קצין הסיור הימי שהיה עמם, סרן רון בירמן, לחלץ עצמו - ובכך ניצלו חייו. הוא לא הצליח לחלץ גם את שחייני ופוגל והתקשר מהטלפון הנייד שלו, בעודו במים הקפואים של תחילת ינואר ומאות מטרים מחוף מבטחים, למפקד הטייסת. זה עדכן אותו שהוא מודע לאירוע מאחר שהמסוק היה תחת מעקב צמוד של יחידת הבקרה של חיל האוויר, שזיהתה את היעלמותו.
שחייני ופוגל צברו מאות שעות טיסה מבצעיות בשנים האחרונות, בפעולות רגישות יחד עם ספינות הטילים של חיל הים, במשימות סיכול התעצמות האויב והרחק מגבולות ישראל
סא"ל שחייני היה מפקד המשימה והטייס הבכיר, כאשר פוגל שלצידו אחז בהגאים כמטיס העטלף. "הם טסו עם אמצעי ראיית לילה וזו משימה שדורשת מיומנות גבוהה", הוסיף רס"ן ע'. "שניהם עברו בסימולטורים את התרגולים הכי קשים והתמודדו כך עם מצבי קיצון. כשחווים כשל טכני במציאות אז אתה מתפעל אותו באופן מודע יותר, כשאתה 'חם'. חוויית הטיסה בלילה בעטלף היא כמו בחור שחור, עם מעקב תמידי אחר החיוויים האחרונים. למרות כל הידע שנרכש באימוני הסימולטור לגבי מצבים קשים, לפעמים בסוף הכוכבים לא מסתדרים".
שני הטייסים צברו מאות שעות טיסה מבצעיות בשנים האחרונות, בפעולות רגישות יחד עם ספינות הטילים של חיל הים, במשימות סיכול התעצמות האויב והרחק מגבולות ישראל. השניים שדרגו את יכולות המסוק הימי, יחד עם חבריהם לטייסת, אל מעבר לתפוקות הרגילות בעולמות התצפית המיוחדת, המעקבים הרגישים והלוחמה האלקטרונית בזירה הימית.
שרידי המסוק שהתרסק הועברו לבסיס תל נוף לצורך חקירת הממצאים הטכניים. בינתיים, חקירה ראשונית העלתה כי בשלב מסוים בחזרה לנחיתה חווה הצוות של המסוק תקלה חמורה. קצין הסיור סרן בירמן, שמאושפז עדיין בבית החולים, אמר כי "היה חושך במסוק והצוות תפעל מצב חירום עם עשן שנכנס. חשבתי שגם הם נחלצו".
מפקד זרוע הים, אלוף דוד סער סלמה, ומפקד חיל האוויר, אלוף עמיקם נורקין, ביקרו אותו בבית החולים והביעו את הערכתם על פעולתו וקור הרוח שהפגין. "עשית כל מה שיכולת וכל מה שאפשר", אמר לו סלמה. "נהגת באחריות, חתירה למגע ורעות".
במהלך הלילה שאחרי ההתרסקות חתם מפקד פיקוד העורף, האלוף אורי גורדין, על צו שמונע כניסת אזרחים למרחב החוף בחיפה שבו נפל המסוק. אתמול בבוקר המשיכו עשרות חיילים לחפש שברים נוספים של כלי הטיס כדי להצליח להרכיב את התמונה המלאה של התקרית.
מוקדם יותר אתמול הובא למנוחות סרן פוגל (27) בבית העלמין הצבאי בחיפה. הוא הותיר אחריו הורים, אירית וירון, ושני אחים - שחר (21) ומתן (16). אביו של פוגל, ירון, אמר אתמול כי "הוא תמיד התחמק מלהחזיק נשק ביד שלו, הוא הצליח להיות במסוקים של חיל הים כך שהוא לא יצטרך לעשות שום פעולות התקפיות. הוא היה ילד אינטליגנטי, נבון, חכם וחברותי. הוא גדל פה בחיפה, ואחר כך נסענו לשנתיים לקנדה. הוא כל כך התגעגע לארץ שאחרי שנה חזר לישראל. למרות שאשתי קיבלה הצעה להישאר בקנדה, הוא אמר לנו שהוא כל כך אוהב את הארץ, שהוא רוצה לחזור, אבל שאם נחליט להישאר - הוא יישאר איתנו כי הוא אוהב אותנו. זה בעצם מה שהחזיר אותנו".
פורסם לראשונה: 22:04, 04.01.22