שורדת השבי מורן סטלה ינאי, שנחטפה ב-7 באוקטובר ממסיבת הנובה ברעים ושוחררה בעסקת החטופים עם חמאס, חזרה בצהריים (יום שישי) אל המקום שבו התחוללו הזוועות. "אני לא מאמינה שאני עומדת פה ומדברת איתכם. לא מאמינה שחזרתי לכאן", אמרה מורן. "לפעמים אני לא מאמינה שחזרתי בכלל. כשהייתי שם, לא הצלחתי להאמין בכל יום שאחזור. אבל אחרים האמינו, אתם האמנתם, וזה התגשם".
מורן מדברת בטקס ברעים
(צילום: הרצל יוסף)
מורן הגיעה לחניון פסטיבל הנובה ברעים במסגרת מסע אופנוענים שיצא מחיפה, דרך כיכר החטופים בתל אביב - ועד לאזור המסיבה. מטרת המחווה, שהוגדרה "מסע האופנובה - מסע הזיכרון וההחלמה למען הנרצחים והשורדים", היא לקרוא לעסקה לשחרור 133 החטופים שנותרו בעזה.
מורן אמרה כי היא מאמינה שכל מי ששוהה ברצועת עזה עוד יחזור. "רק לפני חצי שנה, בשבת בבוקר, נתפסתי פה", אמרה. "הם הכניסו אותי לרכב וחטפו אותי לעזה לחצי שנה. הנהג הסתובב אליי, הסתכל ואמר - 'וולקאם טו עזה'. ועכשיו אני כאן איתכם, רגע לפני חג החירות, וכל מה שחשוב זה שכולם יחזרו הביתה וייצאו לחופשי. כשחזרתי הביתה אמרו לי שלראות אותי זה נס גלוי - אבל עובר חודש ועוד חודש, והנס הזה לא חוזר".
"אנחנו זקוקים לנס גדול גם עכשיו", הוסיפה. "למי שיחזור מהשבי ייקח הרבה זמן להבין מה קרה, אבל הוא יראה את המבט, ירגיש את השמחה, ההתרגשות והדאגה - ויבין. רק שיקרה הנס כבר".
"קוראים לנו שורדים, השורדים של הנובה, של השבי, של המלחמה", אמרה. "אבל אנחנו, מי שכאן, מי שעבר את זה, מי שנחטף, מי שברח, מי שנפצע, אנחנו מחלימים. לא שורדים. מי ששם במנהרות אלה השורדים, הם הגיבורים. אבל אי אפשר לחשוב שיש הם עוד זמן. הם צריכים לעבור משורדים למחלימים, משבויים לחופשיים, הם צריכים להיות כאן איתנו".
בטקס הקצר שיתקיים בחניון רעים השתתף בין השאר גם אילן דלאל - אביו של החטוף גיא דלאל, שנחטף גם הוא מרעים. "360 חוגגים נרצחו כאן באכזריות", אמר. "האדמה הזו ספוגה בדם שלהם. 40 אחרים נחטפו לעזה. גיא הוא אחד מהם".
"אנחנו רוצים את כל החטופים הביתה, עם כל המשפחות שלהם, עוד השבוע", אמר. "אנחנו אמורים לשבת בקרוב מסביב לשולחן בחג הפסח - איך אפשר יהיה לעשות את זה כשאהובים שלנו במנהרות כבר 189 ימים? זו העת לחירותם. רק איתם נוכל לסיים את חג החירות".
"ימים מורטי עצבים"
במקביל, התקיימה צעדה מיוחדת באשכול בסימן "יציאת מצרים", תחת הכותרת "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא ובניו ובנותיו חטופים בעזה". כ-500 איש השתתפו בצעדה, וראש המועצה גדי ירקוני אמר כי "חג החירות לא יכול לעבור כשיש לנו 133 חטופים וחטופים שכלואים בשבי בעזה. לא נוכל לציין את החג בלעדיהם".
הצעדה החלה בצומת אורים, והסתיימה בפארק אשכול. השתתפו בה תושבים ובני משפחות כשהם לבושים כעבדים ומחזיקים בשלטים ממוספרים עם תמונות החטופים.
עינב מוזס, כלתו של החטוף גדי מוזס, אמרה כי "העובדה שאנחנו עומדים כאן חצי שנה לאחר 7 באוקטובר והחטופים עדיין לא בבית היא כישלון נוראי למדינת ישראל. מקומם ובעיקר עצוב לי שבמקום להילחם ביחד נגד האויב האכזר, אנחנו נאלצים להיאבק בממשלה שלנו. לא מצליחה להבין כיצד ממשלה שכשלה בהגנה על אזרחיה לא עושה הכל כדי להחזיר אותם הביתה במיידי. רק ככה נוכל לרפא את הפצעים המדממים שלנו".
"אנחנו שוב בימים מורטי עצבים ואני מרגישה כמו בשידור חוזר", התייחסה למגעים לעסקה נוספת. "היינו בנקודה הקריטית הזו פעמים רבות ופעם אחר פעם קיבלנו אגרוף בבטן. היום אני קוראת לראש הממשלה ואומרת - לא עוד. אנחנו רגע לפני חג החירות ולא נוכל לחגוג אותו כאשר ל-133 מאזרחי ישראל נשללת הזכות הבסיסית והאנושית. זה הזמן לפרוע את החוב הגדול שעליכם לשלם במלואו".
מתי דנציג, בנו של החטוף אלכס דנציג, התייחס גם להחזרת גופתו של אלעד קציר, חברו הטוב: "ניצלתי בנס מהטבח בקיבוץ ניר עוז אחרי אימה גדולה. אבא שלי, דוד שלי וכל החטופים מרגישים את האימה הזו כבר למעלה מחצי שנה. באיזה עולם דבר כזה יכול להיות? אין להם זמן יותר. אלעד היה חבר ילדות שלי, הוא היה בחיים עד לא מזמן - והוא יכול היה לחזור בחיים. אסור לנו לתת לזה להמשיך להיות, כי אחרת זה יהיה מאוחר מדי".
