במג'דל שמס הובא הבוקר (שני) למנוחות ג'יפארא אבראהים בן ה-10 שנרצח באסון הקשה שאירע שלשום ביישוב, כשרקטה של חיזבאללה התפוצצה במגרש כדורגל ו-12 ילדים ובני נוער ששיחקו בו נרצחו. מאז הפגיעה ג'יפארא הוגדר כנעדר, ואמש, יותר מ-30 שעות אחרי האסון, משפחתו עודכנה שזוהה, שעות לאחר הלוויותיהם של 11 הנרצחים האחרים.
ואיל מוגרבי, דודו של ג'יפארא וראש מועצת עין קנייא, סיפר ל-ynet: "היינו במצב של אי-ודאות. גם בזמן הזיהוי עם הצבא שלחתי תמונות לאבא שלו, והוא אומר לי 'זה לא הוא, זה לא הוא', זה נתן לנו תקווה - עד שהגיעה הבשורה. כל ילדי מג'דל וילדי ישראל - אנחנו כאחד. אלו שתי סטירות כואבות למדינת ישראל".
מוגרבי הוסיף כי דיבר הבוקר עם שר הביטחון יואב גלנט: "הוא שמע את המשפחות השכולות. תחזירו לנו את השקט והשלווה. השר גלנט הוא בן אדם, הוא מקשיב ומבין. הוא הגיע לכאן ומסתובב באזור, מחובר לשטח. יחד עם השר אלי כהן". לדבריו, "המדינה צריכה לפנות את דרום לבנון ולהיכנס בחיזבאללה, וזה מה שהעברתי לשר הביטחון. נמאס לנו לחיות במצב של אי-ודאות".
עדי ראייה סיפרו כי ג'יפארא היה במגרש כשהרקטה נפלה, וסביר להניח שהוא נפגע באופן ישיר. אתמול במשך שעות השתתפו עשרות משפחות במבצע חיפוש מסיבי ללא תוצאות, ופעולות החיפוש הופסקו לאחר שנודע למשפחה על הבשורה הקשה. בהלווייתו הונפו תמונותיו עם הכיתוב "מחכים לך ג'יפארא", שהוכנו במיוחד עבור מבצע החיפוש. אביו נשא את הכדור שבו נהג לשחק. "הוא אהב כדורגל. מדובר בילד חרוץ, ספורטיבי ושחיין מעולה, המאמנים שלו בכדורגל אמרו שהוא מצטיין וציפו שיהיה לו עתיד מזהיר, ילד אהוב מאוד", סיפר דודו פארס.
אבראהים נסאר ממג'דל שמס איבד בטבח את אחיינו, מילאר מעדאד אלשעאר. "הילד אהב את החיים", סיפר נסאר בריאיון ל-ynet, "כל יום הוא לקח את הכדור והלך למגרש". אבראהים נסאר שיתף ברגעים הקשים שאחרי פגיעת הרקטה: "ראיתי את המראה המזעזע הזה. ילדים התפרקו לחתיכות, מראה מזעזע. כולם היו בהלם, אף אחד לא ידע מה קרה. היה ריח של עשן, של דם. הכול שרוף. הבן של אחותי עדיין היה חי ונושם, קבעו את מותו במרכז הרפואי, כל הגוף שלו היה ברסיסים. הפרמדיק שבא לזירה, הגופה הראשונה שהוא תופס - זו הבת שלו. אנחנו בכפר אומרים 'זה חלום. נתעורר בעוד כמה שעות' - ואז הגיעה הבשורה על הילד ה-12".
על השרים שהגיעו להלוויות אמר נסאר כי "אין לי מה להתאכזב, אבל המדינה לא מתייחסת מספיק טוב לדרוזים. כל פעם מנסים להתאושש - ונותנים לנו אגרוף לבטן. אנחנו לא מקבלים תנאים, לא תוכניות מתאר, לא התפתחות".
נדים עיוב, מאמן הכדורגל של הילדים שנרצחו, התקשה להסביר את תחושותיו. בריאיון ל-ynet אמר: "אין מילים לרגשות, לאבל, לסבל. זה ילדים שאני מכיר, חלק מהם לפני ארבע-חמש שנים. אני מכיר אותם וכל יום מחבק אותם פה במגרשים, אני מכיר אותם אישית הרבה זמן. אני לא יכול לשכוח את מה שראיתי. בשבילי זה כמו סרט, אני באמת לא מאמין".
לדבריו, מה שקרה "זו רק מחצית. נחכה להתחלת המחצית השנייה, והיא תהיה מהצבא שלנו, הם צריכים להגיב חזק". הוא הוסיף: "אנחנו לא יכולים לסבול את זה. עד עכשיו לא מעכלים. התמונות שלהם מולי, אני כל הזמן חושב על הילדים האלה", והדגיש: "המדינה צריכה להגן עלינו. מי ישכנע את הילדים שלנו לשחק כדורגל? אנחנו רוצים להמשיך לשחק - אבל מי ישכנע אותם?"
האסון הקשה גבה את חייהם של פג'ר ליית אבו סאלח (16), אמיר רביע אבו סאלח (16), חאזם אכרם אבו סאלח (15), ג'ון וודיע אבראהים (13), איזיל נשאת איוב (12), ויניס אדהם ספדי (11), יזן נאיף אבו סאלח (12), אלמא אימן פכר אלדין (11), נאג'י טאהר חלבי (11), מילאר מעדאד אלשעאר (10), נאזם פאחר סעב (14) וג'יפארא אבראהים (10), שזוהה כאמור באופן רשמי רק אמש, יותר מ-30 שעות אחרי האירוע.
ז'ואן ווילי (14) נכח במגרש הכדורגל ברגע הפיצוץ, לצד חבריו שנרצחו. הוא נפצע מפגיעת רסיס, אך השתתף אתמול במסע ההלוויות וסיפר ל-ynet: "אני עוד לא מעכל בכלל מה קרה פה ומה קרה לי, אני לא יכול להאמין". לדבריו, "שמעתי את האזעקה ולא ידעתי מה לעשות, כי החברים לא רצו למיגונית, בגלל שאצלנו כבר רגילים שכל הזמן יש אזעקות ויש כאלה שיוצאים לצלם את היירוטים".
הוא שחזר את רגעי הפיצוץ, והוסיף: "אני תמיד רץ למיגונית, אבל הפעם נעמדתי ממול ופתאום היה פיצוץ אדיר ונפלתי לרצפה. כולם מסביבי צרחו מכאבים. לקח לי זמן לעמוד על הרגליים והייתי בהלם. נפצעתי ברגל מרסיס שפגע בי ולא יכולתי לזוז. רק אחרי כמה רגעים הצלחתי ללכת, ואז ראיתי דברים נוראיים. זה היה נורא, הכול היה מלא דם".