מה הנוהג היהודי הכי חביב על הישראלים? מתברר שזה לא צום יום כיפור ואפילו לא ליל הסדר בפסח. חג חנוכה מנצח בנוק-אאוט את כל המסורות והמצוות האחרות, ויותר מ-95% מהיהודים מדליקים לפחות נר אחד לאורך החג. קל לנחש מדוע הוא חג כל כך אהוב. במידה רבה, הוא כנראה החג הכי חילוני בלוח השנה. אין בו איסורים, הוא לא משבית את המשק אלא משתלב בתוך החיים, והרעיון של חג אור בתוך ימי החורף החשוכים הוא תמיד מרומם לב.
אבל חנוכה גם מזמן שיחה חשובה נוספת: לאורך השנים הוא הפך לסמל של מלחמת תרבויות. בסיפור היהודי הנפוץ, היוונים הרשעים לא רצו להשמיד את הגוף, אלא את התרבות היהודית, ולכן האתוס של החג לאורך דורות היה ניצחון הרוח, תרבות המיעוט, אל מול התרבות האימפריאלית שביקשה לבלוע אותה.
חנוכה, כמו חגים אחרים, הפך לאבן שואבת של משמעויות שהולבשו עליו לאורך השנים. הציונות אימצה אותו כחג המלחמה ההיפר חילוני - ניצחון המעטים על הרבים; בגנים שרו "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו"; החב"דניקים מדברים על הדלקת הנר, הניצוץ היהודי, בכל אחד מעם ישראל; בארה"ב היהודים ידברו על החופש לבחור את הדת שלך; במסורות מהמגרב יקדישו יום מיוחד לגבורת הנשים בחג. העושר הזה הוא מתנה, לא עול. הוא עדות לתרבות חיה.
בימים אלו מלחמת התרבויות מתוחזקת היטב. מוקמת מינהלת לזהות יהודית-לאומית שאמורה לשים נציגים בכל משרד ממשלתי בשביל להילחם בפוסט מודרניות ובתרבות המערב. מפלגות מתחרות ביניהן מי יותר יהודית או יותר לאומית. חילונים תופסים את עצמם כמיעוט, וחלקם הגדול מרגישים ניכור והתרחקות מהתרבות היהודית. עץ האשוח הגלובלי קורץ יותר.
חג החנוכה הוא הזדמנות פז לחשוב על מודל של תרבות יהודית מרובדת, נינוחה ולא מתגוננת. החנוכיות לא צריכות להיות בחרדה מעצי האשוח, כל עוד בגני הילדים ימשיכו ילדים לקיים מסיבות חנוכה, וסופגניות מושקעות עודן ספורט לאומי. במציאות שבה גם מסעדות שמגישות טרפות מנצלות את ההפסקה במונדיאל להדלקת נרות ברוב עם, אפשר להניח לרגע את אתוס מלחמת התרבות, ולדבר על הכוח האדיר של תרבות במדינה יהודית ודמוקרטית.
חן ארצי סרורPhoto: Ynet תרבות יהודית היא בהגדרה תרבות רבת-פנים. כל חברה ומגזר ימצאו את עצמם בתוך הסיפור, אם רק ירגישו בני בית. לא אורחים ולא יהודים דרג ב'. כשקבוצה מסוימת לוקחת בעלות על הסיפור היהודי, כופה אותו על המרחב רק באופן מסוים או לועגת למי שמעזים להציע עוד פרשנויות ומופעים היא מייצרת הרחקה, זעם ותחושת מרד קדוש.
זו לא פעולה "מכבית" שמבקשת לשמר תרבות, אלא פעולה "יוונית" שמבקשת להנחיל תרבות מלמעלה ולכפות אותה על מגוון המסורות היהודיות ושאינן. סוכני תרבות הם אולי אידיאולוגים, אבל המציאות היא לא כזו. יש בה גם וגם. זה לצד זה. היא צומחת ממפגש ומחיכוך. לא מחומות הפרדה. רק היכרות אינטימית, חופשית ולא ממושטרת עם המסורות שלנו יכולה לאפשר תרבות יהודית בת קיימא.
- חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 08:58, 21.12.22
