פסיקת בג"ץ אתמול (יום ראשון), שלפיה הומואים וגברים יחידנים יוכלו להרחיב את התא המשפחתי באמצעות פונדקאות בארץ, היא אמנם תקדימית ומשמעותית - אך היא רק מכשול אחד מיני רבים שעומדים בפני זוגות להט"בים שרוצים להפוך למשפחה. בין היתר, מתמודדים הזוגות עם אפליה בתהליכי האימוץ, באבסורד משפטי ובבעיות רבות נוספות.
"ביטול האפליה בפונדקאות הוא צעד חשוב ומבורך, אך נותרו מאבקים נוספים עד לשוויון מלא בזכות להורות", אמר היום (שני) עו"ד אור קשת, מנהל קשרי ממשל של ארגוני הקהילה הגאה באגודה למען הלהט"ב. "נמשיך להיאבק בכנסת ובערכאות על שוויון באימוץ ילדים וברישום הורות, על הסדרת תרומת ביציות בין בנות זוג ועל הכרה במשפחות המבוססות על הורות משותפת בין שלושה או ארבעה הורים. ההישג בפונדקאות בהחלט נותן לנו כוח להסתער על היעדים הבאים".
חסמים בילודה ובאימוץ
אפליית משפחות להט"ביות בתיקי אימוץ קיימת בארץ שנים רבות ומהווה מכשול משמעותי ביכולת של משפחות להט"ביות להפוך למשפחה. השירות למען הילד במשרד הרווחה מוסר בכל שנה עשרות ילדים לאימוץ בישראל לבני זוג הטרוסקסואליים, בזמן שזוגות מאותו מין המבקשים לאמץ ילד נדחקים לסוף "רשימת ההמתנה", כך שאפשרות האימוץ חסומה בפניהם כמעט הרמטית. באוגוסט 2019 פרסם משרד המשפטים תזכיר הצעת חוק ממשלתית שבין היתר מבטלת את האפליה בחוק האימוץ, אך מכיוון שההצעה פורסמה בתקופת ממשלת מעבר בין בחירות, היא לא הובאה לדיון ולהצבעה בכנסת.
ניצן הורוביץ: "אפליית זוגות חד מיניים תיפסק"
(צילום: אלכס גמבורג)
חסם נוסף מתבסס על אבסורד משפטי המונע תרומות ביצית בין בנות זוג המעוניינות להביא ביחד ילד לעולם. האבסורד הוא שכאשר לאחת מבנות הזוג יש בעיה רפואית להתעבר, בת זוגה רשאית לתרום לה ביצית לפי חוק תרומת ביציות, על מנת שתישא ברחמה את ילדם המשותף. אך החוק אינו מתיר סיטואציה הפוכה, בה האישה הסובלת מבעיה רפואית רשאית לתרום ביצית לבת זוגה שאינה סובלת מבעיה רפואית. צורך זה עשוי להתעורר כאשר לאחת מבנות הזוג יש ביציות אך היא אינה יכולה להיכנס להיריון מסיבות רפואיות. המשמעות היא הוצאות כלכליות כבדות על מנת לנסוע לחו"ל כדי לבצע את השתלת העובר המופרה ברחמה של בת הזוג הנתרמת.
בנוסף, בנקי הזרע מפלים בנות זוג מאותו המין לעומת בני זוג הטרוסקסואלים. במקרה של בני זוג הטרוסקסואלים הנדרשים לתרומת זרע משום שלגבר יש בעיות פריון, הנוהל מאפשר לאב המיועד לחתום על הצהרה משפטית הקובעת שלמרות היעדר הזיקה הגנטית לילד שיוולד לבת זוגו מזרע התורם האנונימי – הוא ייחשב כאביו לכל דבר ועניין. זאת בניגוד לסיטואציה זהה של בנות זוג מאותו המין, שעל פי נוהל איננה מאפשרת הכרה בהורות של בת הזוג.
(צילום: ניצן דרור, משה מזרחי)
זוגות בהליך פונדקאות הגיעו ארצה בטיסה מיוחדת מגאורגיה
(צילום: נדב אבס)
ולא זו אף זו, הנוהל מאפשר תרומת זרע אך ורק במסלול אנונימי, מבלי שיש אפשרות להכיר את התורם בשום שלב. המשמעות: בנות זוג הבוחרות להיכנס להיריון מתורם מוכר באמצעות הזרעה ביתית מסתכנות בסיבוכים משפטיים עתידיים, משום שעל פי הדין הישראלי לכל אחד מהצדדים תעמוד עילה לתבוע הכרה באבהותו של התורם כלפי הילד.
תהליך הרישום ארוך ומסורבל
בנות ובני זוג הטרוסקסואלים, בין אם הם נשואים או ידועים בציבור, המבקשים להירשם כהורים לילדם המשותף עושים זאת בקלות ובפשטות, על סמך הודעתם המשותפת בבית החולים מיד לאחר הלידה. לעומת זאת, בנות ובני זוג מאותו מין נדרשים לעתור לבית משפט עבור "צו הורות פסיקתי". מדובר בהליך מסורבל, ארוך ומיותר הכופה על ההורים הטריים הוצאה כלכלית של אלפי שקלים ועמידה בקריטריונים שרירותיים ובלתי רלוונטיים וכל זאת רק כדי להירשם כהורי הילד.
בנוסף, למשפחות גאות שבהן שלושה או ארבעה הורים, למשל בני זוג שמביאים לעולם ילד יחד עם שותפה, הרשויות יסרבו בתוקף להכיר בהורה שאינו ההורה הביולוגי בתוך תא משפחתי כזה.
רשות האוכלוסין וההגירה אף מסרבת לרשום בני ובנות זוג מאותו המין בתעודת הלידה של ילדיהם המשותפים, ומוכנה לרשום את ההורה הביולוגי בלבד. במקרה של בני זוג שאחד מהם על הקשת הטרנסית, גם כאשר מדובר בהורות ביולוגית, ישנם קשיים ביורוקרטים ברישום הלידה וההורות הכרוכים בהשפלת ההורים.
המדינה צריכה להיערך: אין מספיק פונדקאיות
נוסף על המכשולים הללו קיים חשש שמערך הפונדקאות בארץ אינו ערוך לשינוי המדובר. "לצערי התהליך בארץ יהיה איטי, כי אין די נשים שמוכנות לשמש כפונדקאיות", אמרה עו"ד אירית רוזנבלום - מייסדת "משפחה חדשה". "התחושה היא שעדיין אין די היערכות לכמות הפניות שתעמוד על מאות בשנה ואף יותר. יש יתר מדי ביורוקרטיה ולצידה שורת הגבלות שמצמצמת את מספרן של הפונדקאיות הפוטנציאליות, בהן הדרישה שהפונדקאית לא תהיה נשואה ותהיה מאותה הדת של בני הזוג. כולי תקווה כי ששת החודשים שנתנו למדינה כדי להתארגן, יאפשרו את הסרתם של אותם חסמים מיותרים".
בהקשר זה עולה חשש שהגדלת הביקוש לנשים פונדקאיות יהווה כר פורה לניצול נשים במצבי מצוקה. "כחלק מהקהילה הגאה אנחנו כמובן מברכות על מאבק נגד כל אפליה, אבל כתנועה שעובדת יחד באופן יומיומי עם נשים שחיות בעוני אנחנו חוששות מהשפעה של פונדקאות שתיעשה מתוך מניעים של מצוקה כלכלית ולא מתוך אלטרואיזם", אמרה אתמול כרמן אלמקייס עמוס, מייסדת שותפה של תנועת "שוברות קירות".
החשש של אלמקייס מוצדק. יש לא מעט מתנגדים לתהליך הזה, המוחים נגד ניצולן של נשים מוחלשות והשימוש המסחרי בגופן במסגרתו. הסיבה לכך היא שיש פער גדול בין נשים שבוחרות להיות פונדקאיות בהתנדבות ואלו שעושות זאת בגלל מצוקה כלכלית. לכן, כל עוד ישראל ממשיכה לאפשר את ההליך, בטח לקראת העלייה בביקוש, צריך לראות איך מונעים מצב בו נשים במצבי מצוקה עושות את זה ממניעים כלכליים.
