לא הייתה הפתעה גדולה בהחלטה של שר האוצר אביגדור ליברמן להפסיק את הסבסוד של מעונות היום לזוגות שאחד מהם לא עובד. ב-14 ביוני הוא כתב: "אני מכבד את אורח החיים של הציבור החרדי, אבל נרצה לתת השכלה ומקצוע לאזרחים החרדים, דבר שהוא קריטי גם למגזר עצמו". על פניו, זו הייתה הכרזה ממלכתית ונטולת התלהמות. הגיוני שלשר אוצר יהיו מטרות, וכל עוד הוא פועל מתוך כבוד למגזרים אחרים זה לגיטימי שהוא ינסה לעודד השתלבות מקצועית. אלא שגם במקרה הזה, הצהרותיו של ליברמן לחוד ומעשיו לחוד.
לאורך כל קמפיין הבחירות של ליברמן נעשתה על גב החרדים תעמולה רוויית שנאה, שבאחד מרגעי השיא כללה את האמירה שלפיה ישלח את החרדים יחד עם ביבי "על מריצה למזבלה". המצע הרשמי של ישראל ביתנו מדבר על יישום חוק חינוך חינם מגיל שלושה חודשים והפעלת צהרונים עד השעה 17:00, "עבור שני בני זוג עובדים ששירתו בצה"ל או בשירות הלאומי-אזרחי". הרמז מובן.
מה שבכל זאת מפתיע הוא השימוש הציני בכלכלה כדי להסוות את מטרתו לפגוע באורח החיים החרדי. הנימוק למהלך שיפגע באלפי משפחות אברכים אמור להיות כלכלי (העלאת שיעור התעסוקה במגזר החרדי, עידוד רכישת השכלה ושילוב בחברה הישראלית), אבל קשה להאמין שזה המניע היחיד. אם המטרה היא אכן כלכלית, מדוע בחר ליברמן להתחיל את דרכו במשרד האוצר דווקא עם מהלך בעל הקשר חרדי מובהק?
במשק הישראלי ישנן משרות פנויות רבות, אך רבות מהן אינן תואמות לעובדים חרדים וחלקן אף אינן מעוניינות להעסיק חרדים. כל זה לא נלקח בחשבון בצעד הדרמטי
הוא יכול היה להתחיל, למשל, עם הכרזה על השקעה בקו רכבת שיפעל באזור הנגב, על מתן הקלות לעסקים בתשלומי ארנונה או על פתרונות למצוקת הדיור, שגם הם כלולים במצע שלו. אבל לא. הוא בחר ביריית פתיחה מסוג מאוד ספציפי.
ליברמן חוזר על הטעויות של קודמיו בתפקיד "מחנכי החרדים". פגיעה במגזר החרדי באצטלה צדקנית של כלכלה טהורה מעולם לא השיגה את מטרתה בטווח הארוך. הפעלת סנקציות כלכליות נגד משהו שנתפס כערך עליון - כמו לימוד תורה - דומה למאמצים לכבות שריפה באמצעות להביור. לומדי התורה חונכו על תפיסת עולם שמציבה את הלימוד מעל לשיקוליהם הכלכליים, ורובם גדלו על סיפורי השראה של אלה שעמדו מול כל גזרה אפשרית שניחתה עליהם.
המציאות מוכיחה שמהלכים חד-צדדיים, המבוצעים מתוך בוז לאמונת האחר, משיגים את התוצאה הכלכלית ההפוכה. הזירה כולה הופכת למלחמת עקרונות מקודשת.
אם ליברמן מעוניין בשילוב חרדים בשוק התעסוקה, מוטב שינסה לבנות יחסי אמון מול המגזר במקום לפגוע ברבות ממשפחותיו. לשים אדם שהתבטא כך נגד חרדים בתפקיד שאמור לטפח את שוק התעסוקה החרדי, היא לא דרך יצירתית במיוחד לעודד את הציבור להשתלב. פעולות כאלה גורמות לקחת כמה צעדים לאחור, בדיוק כפי שנעשה אחרי קיצוצים אחרים שנוסו על ידי קודמיו של ליברמן. אם כבר הייתה מגמת השתלבות מסוימת, הרי שליברמן בדרכו יגרום לבלימתה.
ההחלטה "הכלכלית" של ליברמן מתעלמת מכמה היבטים לא פחות כלכליים. ראשית, הפגיעה בנשים חרדיות ששיעורן בשוק העבודה גבוה. נשים אלה, על אף היותן אימהות לילדים קטנים, עובדות קשה במשרות מלאות מתוך תחושת שליחות עמוקה שבזכותן הגברים יכולים לשקוד על תלמודם. עכשיו, כשכל ילד במעון יעלה הון למשקי הבית, יציאה לעבודה תהפוך ללא משתלמת עבורן. כלומר, המשימה של ליברמן להוציא גברים חרדים לעבודה עלולה לפגוע על הדרך דווקא בהיקפי העבודה של הנשים החרדיות שכן עובדות.
יעקב פלבינסקיהיבט נוסף הוא תעסוקה לכל אותם אברכים שליברמן מנסה להעביר מהיכלי התורה לספסלי האקדמיה. במשק הישראלי ישנן משרות פנויות רבות, אך רבות מהן אינן תואמות לעובדים חרדים וחלקן אף אינן מעוניינות להעסיק חרדים. כל זה לא נלקח בחשבון בצעד הדרמטי.
מה שבטוח הוא שפתרונות להתגבר על הגזרות החדשות יימצאו, אבל קונספציית התקציבים של ליברמן לא תשיג את היעדים שהציבה לעצמה. רחוק מזה. שיטת המקל מעולם לא הוכחה כיעילה מול ערכים. אם ליברמן לא משוכנע בכך, הוא יכול לשאול את נפתלי בנט, שרק לפני כמה חודשים כתב שבאמצעות הסתה לא פותרים בעיות במגזר החרדי.
"מתקפות לפיד וליברמן לא הצליחו לגייס חרדי אחד; להיפך", כתב בפייסבוק מי שעומד היום בראשות הממשלה שבה חברה ישראל ביתנו, "הם רק האטו את השילוב שלהם בכלכלה". לידיעת ליברמן.
- יעקב פלבינסקי הוא עיתונאי "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
